ג'יימס, לילי.

"כדי שהילד לא יוולד... משמעותו שיהיה לנו ילד משותף?" אמר ג'יימס.
"לא... זה גורל כמו של אליס ופרנק. שמעתי ש – "
"לילי, זה מתאים גם לנו."
"כן אבל – "
ג'יימס סתם את פיה. "ששש..."
סנייפ עבר במסדרון.
לילי משכה בכתפיה. היא הביטה בג'יימס במבט להוט להמשיך בוויכוח, אבל ייצא ממנה דבר אחר לגמרי. היא הביאה אותו לכיתה הסמוכה, ונישקה אותו, נשיקה ממושכתץ
פרופסור מקגונגל כחכחה בגרונה.היא הביטה בהם מעבר למשקפיה, ושילבה ידיה.
"אהמ, לדבר איתכם, אפשר?"
הם ניתקו אחת מהשנייה בעצב.
"טוב,"  אמרה בקול ענייני, "שמעתי מה קרה לכם. ו- אני מאוד מודאגת שזה שאין לנקוב בשמו חזר. עוד פחות ממה שאני דואגת לכם. כך שאם תהיו מודאגים אני כאן."
"אנחנו לא דואגים." אמר ג'יימס. "נתגבר."
"כן, טוב, אז..." היא אמרה, ומקולה אפשר היה להבין שהיא ממש מודאגת.
"זה בסדר, פרופסור." אמרה לילי בחיוך רפה.
מקגונגל חזרה על עקבותיה.
"היא לא העירה לנו." אמר ג'יימס.
"על מה?"
"התנשקות בציבור."
"נכון!"
"את חושבת שמשהו עבר עליה?"
"או שהיא חושבת שכמה שאנחנו יותר ביחד כך יותר טוב?" שאלה לילי. ג'יימס תקע בדלת מבט.
"אני רעב. בואי לאכול."
"גם אני רעבה," אמרה לילי. "לזה-"
והיא המשיכה לנשק אותו, והוא הרים את ידו אל גבה- ומשם המשיך לחבק אותה, להשאירה צמודה אליו. הוא עטף אותה בחום, מרגיש כל נשימה שלה, כל פעימת לב.
 ואז אמרה לילי, שעדיין התקשתה לנשום, "אני באמת רעבה."
ג'יימס גרר אותה אל חדר האוכל.
*
ג'יימס ישב על יד אדן החלון בחדר המועדון. פניו היו דבוקים לזגוגית הקפואה, ומשקפיו על העוקם.
הוא נחר. הלילה הקודם התיש אותו, כי הוא, סיריוס, פיטר ורמוס יצאו למסע ליילי להוגסמיד, כדי לקנות קצת משקאות משכרים וחטיפים לכבוד המסיבה שתתקיים או שלא תתקיים בחדר המועדון, תלוי אם גריפינדור תנצח במשחק הקווידיץ' שלה נגד הפלפאף. זה היה די ברור, כשג'יימס הוא המחפש. אבל... ג'יימס כבר לא כל כך בטוח בעצמו, כשלילי צופה בכל תנועה שלו. מה אם יפשל?
*
"אוקיי, קבוצה!" קרא ג'יימס לעבר קבוצת גריפינדור.  חברי קבוצת גריפינדור היו מעולים; סיריוס בלק ואוליבר גרניט שיחקו בתפקיד החובטים, לואיזה פטר, אליס ווטרן, וג'וש מרכוס היו הרודפים; טום ברוס היה השומר, והוא היה מצויין. ומלבד זאת, הסורק, קפטן הקבוצה- ג'יימס.
"תשמעו. אנחנו מנצחים היום. התנאים מעולים, אין כמעט שמש שתשקף אתכם – התאמנו הרבה, אני יודע שאתם מעולים. מעולם לא הפסדנו. זה לא הולך לקרות. הפלפאף ממש גרועים. אנחנו נכסח להם ת'צורה. ברור?!"
כולם הינהנו בקשיחות. ג'יימס חטף לעברו את חצי הכסף, וחילק לכל אחד מהם. הם הוציאו מהתאים שלהם ערכות לטיפוח המטאטא, והתחילו לצחצח אותם, לנקות, ולשפר.
הם סיימו מיד כשנשמעה השריקה.
ג'יימס צעד אל עבר אמצע המגרש, בעוד כל היציעים מוחאים כפיים. רק הבנים מהפלפאף לא מחאו כפיים. הבנות דווקא כן. הוא לחץ ידיים עם הקפטן של הפלפאף, אחד קטן ויפיוף, ועלה בטיסה לשמיים. לחברי הקבוצה השנייה היו מטאטאים מיושנים מסוג קלינסוויפ 3 ,  וזו לא הייתה השוואה לחצי כסף. זה היה כמו זבוב שמתחרה עם צ'יטה. ג'יימס חג במעגלים למעלה, ושמע את הפרשנות, מפי השופטת, מדאם וויז.
"הקוואפל אצל פטר, ווטרן, מרכוס, ווטרן, שוב מרכוס, פטר, פטר – והיא קולעת, ומעניקה לקבוצתה עשר נקודות!"
אוהדי גריפינדור מחאו כפיים ושאגו. "החובט של הפלפאף מכוון את המרביצן לעבר מרכוס, הוא מתחמק, יפה מאוד !  - הקוואפל אצל הרודף מהפלפאף, מה שמו? ניקולס, בלק זורק לעברו מרביצן ו – ו -  ניקולס נפגע וצונח!"
גריפינדור, רייבנקלו והבנות של הפלפאף מחאו כפיים.
בינתיים הספיקו גריפינדור לקלוע עוד אחד עשרה פעמים. מצבם היה מאה ועשרים – עשרים לטובת גריפינדור.
ג'יימס סרק את המגרש, וראה את מארק דיוויס, הסורק של הפלפאף עוקב אחריו. ג'יימס ידע מה לעשות, תרגיל ורונסקי, זה הפתרון.
הוא שקע במהירות מטורפת מטה. זה עבד, דיוויס שעט אחריו. ג'יימס האט קצת, נתן למארק לעקוף אותו, ואז שקע ממש סנטימטר לפני האדמה. הוא התייצב, אבל מארק נפל. ג'יימס ראה שנשבר לו האף, כי הוא היה מלא בדם. אבל קווידיץ', זה קווידיץ'.
הוא איתר את הסניץ'. הוא שעט אליו במהירות, הושיט את ידו, ותפס.
 *
"היית מדהים!" אמרה לילי ברגע שיצא מהמגרש. היא קפצה עליו במהירות, ונישקה אותו.
"לילי, זה יחכה," קרץ ג'יימס, "יש מסיבה עם הרבה אלכוהול!"
לילי צחקה, והניחה את ידיה על עורפו של ג'יימס. "אתה מדהים."
כשהם נכנסו אל חדר המועדון, צעקות וצרחות , מילות עידוד ושבחים הציפו אותם. כמה נפלא.
ג'יימס התקרב אל שולחן האוכל, וחטף שני וויסקי אש – משכרים במיוחד, לא למכירה מעל לגיל שבע עשרה.
"אני עדיין לא בת שבע עשרה," אמרה לילי.
"מתי תהיי?"
"בחג המולד."
"אווווו !" אמר ג'יימס. "תשתי, זה לא כזה נורא."
שניהם שתתו בשלוק אחד גדול.
לילי הרגישה תחושה נפלאה, כאילו בלעה בקבוק שלם של פליקס פליציס. היא יכולה לעשות הכל.
היא התקרבה אל ג'יימס ולחשה לו – "בוא נחפש מקום פרטי יותר."
המקום הפרטי ביותר שמצאו היה החדר של הבנים. ג'יימס פשט את המדים שלו, ונותר עם גופייה ובוקסר. "לא איכפת לך, נכון?"
"לא," אמרה לילי.
ג'יימס נשכב על המיטה. "חתיכת משחק, אה?"
"כן..."
היא נשכבה לצידו וכיסתה את שניהם. "למה קר אצלכם?"
"אין לי מושג. " אמר ג'יימס. הוא הביט בלילי, שהשיבה לו מבט. הם שכבו שם כך דקה ארוכה, ויחדיו שאלו: "מה?!"
הם צחקו מאוד. ג'יימס נישק את לילי ואימץ אותה אל גופו.
"כמה זמן אנחנו ביחד?"
"אה – אני חושבת קרוב לשלושה חודשים."
"מה?!" הוא אמר. "בחיים לא החזקתי בחורה יותר משבוע."
לילי הסתכלה עליו. "אבל עם כל בחורה בטח הספקת לעשות הכול."
"כן," אמר והסמיק מאוד, "אה – אני לא מעוניין לדון בזה."
"אני דווקא כן," המשיכה לילי.
"אה- למה?"
"ככה. מה עשית איתן?"
"כלום, רגיל."
"מה זה רגיל. מזמוזים?"
"כן."
"בילוי בערבים?"
"כן."
"מין כלשהו?" היא שאלה ישירות. בשלב הזה ג'יימס פשוט היה נבוך מדי, ולא ענה. הוא ניסה לנשק אותה, אבל היא דחתה אותו. היא יידעה שכן.

הפרק הקודם		הפרק הבא