כשבלטריקס ומפת הקונדסאים נפגשו לראשונה

לאחר ש"ביקרו" בכיתת שינוי הצורה ובמטבח, הכינו ארבעה פעמים את שיעורי הבית בהתגוננות, שלושה פעמים את שיעורי הבית בחקר לחשים עתיקים (סתם כי לופין כבר טרח להכין את שלו), עמלו על חיבור ארוך לשיעור השיקויים (סיריוס קיבל עונש על שהצית בכוונה את כל הכיתה באש מכושפת), התגנבו להוגסמיד וקנו מגוון שוקולדים מכושפים לג'יימס, שתכנן כמובן להעניקם ללילי, ולמדו את ג'יימס להסתפר (וזאת, ללא ספק, הייתה המשימה המאתגרת ביותר, משום שג'יימס נהנה להצמיח את שיערו מחדש בכל פעם שסיימו לעמול עליו), הם אכלו ארוחת בוקר (והגניבו מעט קינוחים לחדר), ואז התכנסו בשנית.

"אם לא תספרו לנו עכשיו מה בדיוק קורה לנו, אני אספר לכל בית-הספר שרמוס לופין הוא אדם זאב!" איים רודולפוס. רמוס עיקם את פניו, אולם האיום עשה את שלו.

"בסדר, אז בואו נבהיר מעט את המצב לכולנו; אתם בשנות העשרים המאוחרות לחייכם, והחלטתם להתגנב (מסיבה בלתי-ברורה לעיניי) הוגוורטס, תחת שיקוי פולימיצי, אותו רקחתם מזוג הנערים הראשון שראיתם. אני מניח שוולדמורט (רודולפוס ובלטריקס הצטמררו) הטיל עליכם משימה, אבל זה לא חשוב כרגע. עד כאן, נכון?" שאל סיריוס. הם הנהנו בחיוב, והוא המשיך.

"אז שתיתם את השיקוי, ועשיתם מה שעשיתם, ובתוך תחום השעה שבה יש לשיקוי השפעה, הספקתם בין היתר להיתפס על-ידי השרת. כשהייתם במשרדו, סחבתם קלף שהסתבר מאוחר יותר כמפה אותה הצלחתם לפתוח- כלומר, לקרוא- ולא טרחתם להחזיר אותה למקומה. אני צודק?"

"בהחלט. אתה יכול להגיע לעיקר?" דחקה בו בלטריקס בקוצר-רוח.

"הנה, אני כבר שם. מה שאתם לא יודעים, זה שארבעתנו (הוא הורה על ארבעת הקונדסאים) המייסדים של המפה הזאת. לצערנו- או שלא לצערנו- נאלצנו להשיק מספר גרסאות עד לגרסא הסופית המכונה "מפת הקונדסאים", השמורה עימנו לעת-עתה. בכל אחת מגרסאות הניסוי שלנו היו כמה תקלות, ומכאן נובע שמם- ניסוי. נגעתם בזה ופתחתם אותה, ולכן נתקלתם בתופעות הלוואי."

"שהם?" הפצירה בו בלטריקס להמשיך כאשר עשה הפסקה ארוכה מדי בשטף דבריו, לטעמה. ג'יימס פוטר היה זה שהמשיך.

"הגרסא שנגעתם בה פותחה לפני פחות משנה, והוחרמה לפני כחצי שנה- כן, ממש בתחילת שנה זו. על-פי המחקר שערכנו עליה בזמן הקצר שעוד הייתה בידינו, גילינו בעצם שמי שיגע במפה- וכוונתי בלגעת זה להצליח לפתוח אותה, וכן לא לסגור אותה למשך רבע שעה לפחות- יישאב מיד לתקופת הלימודים שלנו."

"מה זאת אומרת?" רודולפוס נבהל. "באיזו שנה אנחנו?"

"תן לי לסיים, מר לסטריינג'." ביקש ג'יימס בציניות תהומית. "שיערנו שמי שיצליח לפתוח את המפה יהיה חזק ומוכשר במיוחד. ולכן, בנוסף לכך, הטלנו במכוון לחש שמפחית בהרבה את יכולות הקסם של הקרבן שלנו- שזה בעצם אתם. אצלכם, המצב שונה מעט: דבר ראשון, נגעתם בה בסך הכל שנה אחרי שייצרנו אותה, וזאת אומרת שלא ממש עברתם תקופה (למורת רוחו של סיריוס, בעיקר), אלא בסך הכל חזרתם שנה אחורה. דבר שני, נגעתם בה בתוך התוקף של השיקוי הפולימיצי- וזה בהחלט מסבך את העניינים."

מוחה של בלטריקס פעל בקדחתנות- הרביעייה הזאת הערימה עליהם; כוחות הקסם שלה נחלשו. הם חזרו אחורה שנה בזמן, שזה אומר- בין היתר- שלא סנייפ ולא פטיגרו אוכלי מוות עדיין; סנייפ יצטרף בעוד חודשים ספורים בלבד, ופטיגרו כמחצית השנה אחריו. והדבר שנשמע הכי מפחיד- השיקוי הפולימיצי. אין מצב שהיא נשארת בדמות הזאת לאורך זמן רב (בסדר, אולי זה לא הדבר הכי גרוע במצב הנתון, אבל זה בהחלט צד שכדאי לקחת בחשבון).

"במה בדיוק זה מסבך את העניינים?" רודולפוס ביקש להבהיר את הנושא.

"זהו, שמכאן מדובר בהשערות שלנו בלבד." המשיך אותו סיריוס. "לפי דעתנו, מפני שהגעתם הנה במסגרת השעה המסוימת הזו, אתם תישארו כך עד שתחזרו לתקופה שלכם- ובמקרה הספציפי הזה, עד שנה הבאה."

"נראה כך שנה שלימה???" בלטריקס הזדעזעה.

"לא; יכול להיות שתישארו בבועת הזמן שלנו, כך שתראו כך לנצח."

~

סתם פרק שמסדר בראש את העניינים... המשך יבוא!

הפרק הקודם		הפרק הבא