אליסון ליונס והכובע המכושף

סורי שאני לא מעלה .. בחופש הזה אני מעט עמוסה ..

זה פרק מעבר קצר אבל אני נורא אוהבת אותו

אני גם ממש רוצה להודות לכם על כל התגובות מהפרק הקודם שחיממו לי את הלב

תהנוו !

רצתי .. רצתי בכל הכוח לעבר מגרש הקווידץ' ההרוס למצוא את הארי שקבור שם.

רעידת האדמה כבר נפסקה אבל הלב שלי לא הפסיק לרעוד .

התחיל לרדת גשם והשמיים נעשו אפורים וקודרים .

מאחורי נשמעו צעקות מהמורים אבל חסמתי אותם באמצעות לחש מסוים שלא נתן להם להגיע אליי ואל מגרש הקווידץ'.

אמברדיג' נראתה מעוצבנת בגלל הקסם אז חייכתי חיוך קטן .

ראיתי את עמודי השער על הדשא הרטוב ואת דגל גריפנדור , הפלפאף ורייבנקלו קרועים . אבל דגל סלית'רין שהיה הקרוב ביותר לטירה היה ללא פגע , כמו הטירה עצמה .

פניתי למה שהיה פעם חדרי ההלבשה אבל לא היה שם אף אחד .

חיפשתי במשך כמה זמן בין כל ההריסות אבל לא היה זכר להארי .

התיישבתי על שאריות המגרש ובכיתי . הרגשתי קשר נורא קרוב להארי , כזה שלא הרגשתי אף פעם .

הדמעות לא הפסיקו לנזול מעייני הירוקות והקטנות , הייתי מיואשת , איפה הארי ?

אין סיכוי שהוא נעלם !

או שכן ?

לפתע ראיתי שער שחור מבצבץ מאחד ההריסות , רצתי לשם וליבי פעם בחוזקה .

הארי היה שם .

הוא היה חצי מת ,הוא שכב וההוא היה פצוע בכתפו.

"הארי ? " לחשתי לו בבכייה מעצב ומשמחה.

הוא לא ענה .

שמתי לב שהצלקת שלו בלטה מתמיד .

השכבתי את הארי על כתפי כדי לסחוב אותו אבל פתאום משקפיו נשברו . מה יכול להיות גרוע יותר ?

"רפארו " שלפתי את שרביטי ותיקנתי את המשקפיים של הארי בדרך פלא , אין לי מושג איך עשיתי את זה.

שמתי את משקפיו העגולים על עיניו וסחבתי אותו .

הגשם עדיין ירד .

ראיתי דמיות מבצבצות מאופק , הן היו מטושטשות בגלל שמשקפיי היו מלאות בגשם .

הסרתי את המחסום שלא נתן להם להיכנס למגרש הקווידץ'ומקגונגל רצה אליי לחבק אותי - רגע מביך .

אחריה כל צוות המורים , שהתווספו אליו כמעט כולם ,רץ אליי ואל הארי .

לפתע קרן אור סגולה ועליתי לאוויר ותחושה מגעילה עלתה בי .

הרגשתי כיאלו מיליון נמלים הולכות עליי וחודרות לגופי , לא הייתה לי שליטה על עצמי ובקושי ראיתי .

אך הדבר האחרון שכן ראיתי היה אותי ואת הארי שוכבים על הרצפה ומחזיקים ידיים .

שקד (-:

הפרק הקודם