אל העבר הלא מוכר

בשעה טובה ומוצלחת סיימתי את פרק 7! כמה קשה עבדתי עליו...

אני מקווה שתהנו ממנו!

<!-- /* Style Definitions */ p.MsoNormal, li.MsoNormal, div.MsoNormal {mso-style-parent:""; margin:0in; margin-bottom:.0001pt; text-align:right; mso-pagination:widow-orphan; direction:rtl; unicode-bidi:embed; font-size:12.0pt; font-family:"Times New Roman"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman";} p.MsoBodyText2, li.MsoBodyText2, div.MsoBodyText2 {mso-margin-top-alt:auto; margin-right:0in; mso-margin-bottom-alt:auto; margin-left:0in; mso-pagination:widow-orphan; font-size:12.0pt; font-family:"Times New Roman"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman";} @page Section1 {size:595.3pt 841.9pt; margin:1.0in 1.25in 1.0in 1.25in; mso-header-margin:.5in; mso-footer-margin:.5in; mso-paper-source:0; mso-gutter-direction:rtl;} div.Section1 {page:Section1;} -->

חודש שלם עבר מאז שהשרביט של קים שיגר אותה אל שנת 1978.  חודש שלם של געגועים הביתה; חודש שלם של צחוקים עם הקונדסאים.

קים בזמן הזה ישבה עם הקונדסאים לארוחות הבוקר ובשעת הצהריים עם חבריה ברייבנקלו. בערב אכלה לבדה, כדי לבודד את מחשבותיה. היא הייתה יושבת בקצה של השולחן, ומהרהרת. לפעמים זה היה על תוכנית לשדך בין ג'יימס ולילי או טום וליסה ולפעמים סתם געגועים הביתה.

אך בארוחת הערב הזו, אף אחד מחבריה לא רצה שתשב לבד. לא הקונדסאים ולא הריינבקלואים. נראה שמנסים למצוא פשרה כשקים תשב עם שתי הקבוצות. רק באיזה שולחן?

החברה החדשה של סיריוס, מורגן אלבונט –קים חשבה שזה הוא שמה- הייתה בהפלפאף. אבל לא נראה שממש אכפת לה.

קים סבלה מכאב ראש אדיר. מה שהזכיר לה את חג האהבה של 2008.

"חשבת להפסיק פעם לאכול ג'אנק פוד? זה לא בריא אתה יודע." אמרה אמילי, חותכת את העגבנייה. ג'וש הכניס לפיו זוג קוביות שוקולד מחוברות.

"לא. זה יום האהבה, תני לי לנצל את השוקולד שקיבלתי עד תומו." ג'וש הציע לקים קצת, אך היא סירבה.  "יותר לי."

"אתה מתכוון יותר חורים בשיניים לך?" העירה אמילי. ראשה של קים נח על כתפו של ג'וש. "אמילי, את לא אימא שלי, אז תפסיקי לנסות לחנך אותי."

"אכפת לכם להפסיק לריב?" קים חפנה את פניה בעיקול צווארו של ג'וש. "הכאב ראש לי רק הולך וגדל עם כל הברה שיוצאת לכם מהפה."

"חשבת ללכת לישון?" שאלה אמילי, מפסיקה את פעולת החיתוך, מביטה בחברתה שסבלה.

"חשבתי, ניסיתי, אני ערה. מה המסקנה?" ג'וש גיחך.

"אפילו כשמתפוצץ לך הראש, הסרקזם לא עוזב אותך." ג'וש הזיז את השוקולד מחיקו אל שולחן הקפה. "אני הולך לשטוף ידיים, זה דביק מדי." קים הרימה את ראשה והניחה אותו על מסעד הספה, עוצמת את עיניה. ג'וש התרומם והלך לשירותים.

"תצחצח שיניים!" קראה אמילי, חוזרת לחתוך את העגבנייה.

"כן אמא!" קרא  ג'וש וסגר את הדלת. וקים חייכה.

"כמה שוקולד הוא קיבל?" שאלה אמילי.  קים פקחה את עיניה והביטה על השולחן.

"לפחות עשרה, לפי מה שאני רואה. טוב זה מה שהוא אכל בינתיים, אני מאמינה שבתיק יש לו עוד. " אמילי רק הנידה את ראשה. קים חזרה לעצום את עיניה. "אמי, מתפוצץ לי הראש ולקחתי כדור לפני שעה."

"אני מצטערת קים, אבל אין לי רעיון. כשאמא שלי תגיע היא תעזור לך. היא מומחית בטיפול בדברים כאלו. יש לה סירופים מגעילים אבל הם מרפאים אותך מהר." קים גיחכה. גברת פרקר מביאה לאמילי לשתות שיקויים מרפאים.

דלת השירותים נפתחה וג'וש יצא. אמילי הצביעה בסכין על קים. "כואב לה הראש יותר מדי."

ג'וש גיחך. "צריך להביא לה סירופ של אמא."

"אני לא יודעת כמה צריך להביא."

"אני יודע שבערך חצי כוס, זה יספיק לקים." ג'וש פנה חדר העבודה של אימו. "היא לא תכעס."

"לא," אמרה אמילי בחיוך. "רק תהרוג אותך כי נגעת לה."

"אבל זה למטרה טובה!" מחא ג'וש. "קימי סובלת."

"קימי סובלת מאוד. קימי צריכה תרופה כמה שיותר מהר. קימי תודה לג'ושי במשך השעה הקרובה ותשתכנע את אמא שלו שלא להעניש אותו."

"קימי צריכה להפסיק לדבר בגוף שלישי." קרא ג'וש מהחדר.

"ג'ושי צריך למהר עם התרופה, אחרת קימי לא תשרוד את הלילה הלבן שתכננתם." אמילי נאנחה.

"אתם עדיין עם הלילה הלבן? מה תעשו? תשחקו אמת או חובה רק שניכם?" גיחך ג'וש שוב,  שחזר עם שיקויי נגד כאבי ראש.

"לא, אני הולך לקים. אמנדה, ג'ים, אנג'לה, ביל ולוסיה  יהיו שמה. אה, וחימצוני." קים הרימה את ידה. "וכמובן שאת קים." היא חייכה. "רוצה לבוא?" שאל ג'וש, מחפש כוס מתאימה.

"לא יודעת. אמא תרשה?"

"היא כבר הרשתה. היא ידעה שאמנדה שמה אז יהיה בסדר." אמרה קים. "ג'וש תזדרז! אחרת אם יהיה אמת או חובה ויגידו לי לנשק אותך, אני אעיף לך סטירה במקום."

"ואם יגידו לך לנשק את ביל?"

"אני לא אהסס לקפוץ על ההזדמנות ותראה אותנו מתמזמזים בטירוף." ג'וש החמיץ פנים ואמילי עיוותה את פניה בגועל.

"את ממש לא הוגנת!"

"ואתה לא הוגן שלקחת את השוקולד מג'וליה, אז?"

"לא לקחתי! היא דחפה לי אותו לידיים!"

"ואתה עדיין אוכל את זה." קיפ פקחה את עין אחת. "אני צודקת?" ג'וש נאנח. קים סגרה את עיניה.

"אני מוותרת על לבוא. אם זה מה שאתם הולכים לעשות, אז אני לא באה. יש לי ספר לסיים."

"תני לי לנחש, קשור להארי פוטר?" שאל ג'וש ואמילי הנהנה. היא כניסה את הירקות לקערה ופנתה למקרר. ג'וש מזג לכוס מעט מהשיקוי.

"זה יותר מעניין."

"חבל," אמרה קים בשעשוע. "נדמה שדיוויד רצה שתבואי."

"לא תודה." אמרה אמילי והוציאה חסה.

"אם להזמנה של חימצוני  היא לא מסכימה, אז היא לא תסכים לשום הצעה."

"אפילו לא כספית?" שאלה קים.

"גם לא, היא בלתי משוחדת." גיחך ג'וש. "קדימה קים,  יש לשתות את התרופה המגעילה, אחרת אני אצטרך לשבת ליד לוסיה ולשמוע אותה חופרת על בראד." צמרמורת עברה בגבו של ג'וש.

"רק בגלל שהבאת לי את התרופה אני אגרום ללוסיה לשבת ליד ביל, מוסכם?" קים פקחה את עיניה וג'וש הנהן.

"תיהני מהסיוט המגעיל." גיחך ג'וש  והושיט לה את הכוס. קים לקחה את הכוס לידה מעקמת את אפה.

"אני מצפה לפיצוי, שיהיה לך ברור." ג'וש גיחך שנית והתיישב לצד קים. "על החיים ועל מוות." אמרה קים וגמעה את השיקוי במהירות. רעד של גועל עבר בגופה, אך כעבור כמה שניות כאב הראש נעלם.

"מגעיל." אמרה קים, מעוותת פניה בגועל.

"בטח שמגעיל, את לא מצפה למשהו מתוק מתרופה, נכון?" קים חייכה חיוך מתוק.

"לא מהתרופה." ג'וש גיחך ונשק לשפתיה של קים.

"תעשו את זה כשאין קהל!" קראה אמילי כשהיא קורעת את החסה לחתיכות.

ג'וש תפס באחד השוקולדים שהיו על השולחן וזרק לעבר הכיוון של אמילי. כמובן שהוא לא פגע, בגלל שהוא התמזמז עם קים.  קול ניפוץ נשמע.

"אמא תהרוג אותך ג'וש." אמרה אמילי, מצביעה על השיקוי השבור.

ג'וש התנתק מקים. הם הביטו בשיקוי ואז אחד בשנייה.

"כמה אוניות דבר כזה עולה?" לחש ג'וש.

"אני חושבת שאני אתמזמז עם ביל היום, בזמן שאתה תבלה עם ההרצאה של אמא שלך על 'כמה פעמים אמרתי לא להיכנס לחדר שלי!' "

"אני אגיד שזה בגלל שכאב לך חזק הראש."

"והיא תגיד 'יכולתם לחכות!'. תגיד ביי, ביי ללילה הלבן ג'ושי."

"ביי, ביי ללילה הלבן ג'ושי." חזר ג'וש על דברה. "לפחות אני אשיג פיצוי." אמר וחזר לנשק את קים. טעם המנטה של משחת השיניים היה בפיו של ג'וש.

"הקשבת לאמילי." מלמלה קים כשג'וש פנה לנשק את זווית לסתה.

"אם זאת לא הייתה היא, אז זאת הייתה אמא שלי שהייתה מעירה לי."

וכמו קסם. "ג'ושוע רוברט פרקר!" קולה של גברת פרקר נשמע עצבני.

ג'וש וקים התנתקו. "ביי, ביי ללילה לבן ג'ושי..."

"לבד, בבקשה." התפרצה קים לדבריהם של חבריה שהמשיכו להתווכח. "אני רוצה לשבת לבד ולחשוב, בבקשה."

"לבד? למה קים?" שאלה לילי.

"את שונאת אותנו עד כדי כך שלא תרצי לשבת לידנו?" הבעת פניו של סיריוס הייתה עצובה בצורה מתוקה. פאפי פייס.

"ישבתי איתכם בבוקר," אמרה קים לקונדסאים. "ואיתכם בצהריים. ארוחת הערב זו הארוחה היחידה שאני רוצה לשבת לבד ולחשוב."

"על מה?"

"על הבית, המשפחה, החברים." דרכים לחזור הביתה ולשדך אותך ללילי.

"את בטוחה שלא תרצי לשבת איתנו?" שאלה ליסה.

"או איתנו?" רמוס גם דאג. הוא היה חיוור. בקרוב ליל ירח מלא. רמוס המסכן.

"כן, אני אהיה בסדר. תאכלו ותיהנו, אני הולכת להתבודד עם כאב הראש שלי." קים חייכה אל החבורה ופנתה אל שולחן רייבנקלו, כשחבילת גווילים בידה.

-

חייב להיות כאן לפחות מקור אחד על חזרה בזמן!

קים ישבה בקצה שולחן רייבנקלו, מדפדפת בין רשימותיה. אחרי סיום הלימודים, קים פנתה אל הספרייה, מחפשת על מקורות חזרה בזמן. מתברר שהיה שמה רק על מחוללי זמן ומעט על מסע בכמה שנים. לא מפליא שפרופסור דמבלדור התלהב כשדיברה איתו על נסיעה בזמן.

"למה את לא אוכלת?"

קים הרימה את ראשה מהרשימות כדי לגלות שהקונדסאים החליטו לגרור את עצמם לשבת בשולחן רייבנקלו.  טוב, כולם חוץ מג'יימס שבטח הלך להציק ללילי.

"ומה כל אלו?" שאל סיריוס, מצביע על הקלפים.

"סיכומים."

"של נסיעה בזמן? את מתכננת משהו קים?" רמוס שאל בחשד. צריך להיזהר עם הבחור הזה, הוא לא שוטה טיפש.

"לא, תמיד עניין אותי נסיעה זמן. ועכשיו כשאני בהוגוורטס ויש כל כך הרבה מידע על נסיעה בזמן!" קים ניסתה להישמע משולהבת.

"עדיין לא ענית, למה את לא אוכלת?"

"כי ברגע שאני נכנסת לעולם של הנסיעה בזמן, אני שוכחת מהכול." שיקרה קים. רמוס הנהן.

"ככה גם אני עם ספרים."

"זה לא הולך להיגמר טוב..." אמר סיריוס. קים הסתכלה לכיוון שעיניו של סיריוס הביטו. ג'יימס שוב ניסה להתחיל עם לילי. "שתי אוניות על זה שהיא סוטרת לו."

"שתי אוניות ושלושה חרמשים שהיא רק צועקת עליו."

"מוסכם." מלמל סיריוס.

"תתנדף פוטר!" קראה לילי בכעס. היא קמה ממקומה. את עיניה הירוקות הזועמות היה אפשר לראות ממקומה של קים. "גם אם תהיה הגבר האחרון על פני הפלנטה אני לא אצא איתך!" לילי והבנות –חוץ מקים- עזבו את האולם. ליסה העניקה לג'יימס מבט מתנצל ומיהרה לצאת עם חברותיה.

"לעזאזל איתך קים." מלמל סיריוס.

ג'יימס חזר אל החבורה, מושך בכתפיו. "אני לא מבין מה אני לא עושה לא נכון." קים נאנחה.

"זה לא אתה – טוב, חלק קטן מזה כן אתה-, זאת הדרך של לילי שהיא רואה את הדברים. היא רגילה לזה שאתה מתחיל איתה והיא חושבת שאתה תהיה איתה לכמה ימים, כמו שסיריוס מתנהג עם בנות, ואז תזרוק אותה."

"אני בחיים לא אעשה את זה!" קרא ג'יימס בזעזוע.

"אנחנו יודעים," אמר רמוס, מניח את ידו על שכמו של ג'יימס בעידוד.

"אבל אוונס קבועה על דברים, קרניים. היא רק שקועה בלימודים ולא מנסה דברים חדשים. מאז שנה ראשונה היא עסוקה רק בללמוד. אפילו למשחקי קווידיץ' היא לא באה! וצ'ייס משחקת שמה בתור שומרת!"

"היא בהחלט תקועה על חוקים, אבל חוקים נועדו כדאי שישברו אותם, לא ככה סיריוס?" קים הבזיקה מבט משועשע לעבר סיריוס שחיוך ממזרי עלה על פניו.

"בהחלט."

רמוס הרים גבה בחשש. "מה שניכם כבר מתכננים?"

"שום דבר." אמרו קים וסיריוס ביחד.

ג'יימס גיחך. "בפעם האחרונה שאמרתם ביחד שום דבר, מצאנו את סבר-מאוס עם שיער בצבעי אדום-זהב וקורא קריאות עידוד לגריפינדור." סיריוס צחקק ברשעות.

"היי! זאת לא הייתי אני!" קראה קים בהתקוממות. "אני אפילו לא עזרתי לו בקצת, בחיי!"

"אבל את ידעת על התוכנית, זה עושה אותך שותפה לפשע." אמר פיטר, וקים חרצה את לשונה.

"טוב, אני הולכת לחפש את לילי, נראה חבר'ה!" אמרה קים, אוספת את הקלפים, וממהרת אל חדר גריפינדור.

-

לא בחדר גריפינדור, לא ברייבנקלו, לא בספרייה, לא במדשאות ואפילו לא במגדל האסטרונומיה! (למרות שקים נתקלה בזוג שלא רצתה לדעת מה הוא עושה...) איפה לילי אוונס יכולה להיות?!

היא המשיכה להסתובב ברחבי הוגוורטס. יש לה זמן עד שתצטרך לחזור לישון. קים חלפה על פני שירותי המדריכים. היא עצרה במקומה.

לילי מדריכה. ולא סתם, מדריכה ראשית. המקום היחידי שלילי תהיה בו כרגע בטח המעונות של מדרכים הראשיים!

קים הסתובבה וחזרה על עקבותיה. היא הייתה במעונות רק פעמיים, בשביל ללמוד עם לילי בשקט. היא עמדה לעבור בפנייה, אבל-

"איה!"

"אווץ'!"

קים הניחה את ידה את מצחה. זה כאב.

"קים, את בסדר?" ג'יימס. היא הרימה את מבטה אליו והנהנה. ג'יימס הושיט לה את ידו ועזר לה לקום.

"תודה." היא הביטה בערמת הבגדים שאחז. "לאיפה?"

"חדר המדריכים הראשיים. אולי לילי שמה, לא מצאתי אותה בשום מקום אחר."

"אני בדרך לשם, בואי." ג'יימס הוביל אותה לעבר המעונות. הם עברו דרך כמה מעברים סודיים, מקצרים את דרכם לעבר חדר המדריכים.

כאשר הגיעו לחדר המדריכים הראשיים, אמר ג'יימס את הסיסמה (מֶלח מתוק) והדיוקן נפתח.

מעונות המדריכים היו דיי מפארים; צבעם היה חום-אדום. זוג ספות בצבע בז' מעט כהה ניצבו מול האח החמה, ושולחן קפה באמצע. שולחן עץ ניצב באמצע, ולידו שתי זוגות של כיסאות עשויות גם הן מעץ. באמצע החדר נפרס שטיח ירוק. היו זוג דלתות. אחת לחדר של המדריך הראשי, או במקרה שלנו ג'יימס. והשנייה לחדרה של המדריכה הראשית – לילי.

ספרייה ניצבה בפינת החדר,  ולידה כיסא נדנדה, שעליו ישבה לילי אוונס, מכורבלת עם כוס שוקו חם, וספר בחיקה. קים יכלה לראות שבכתה.

לילי הרימה את ראשה למשמע הדיוקן שנפתח. היא שגרה אל ג'יימס את המבט הכי פגוע ומגעיל שיכלה לשגר.  ברגע שג'יימס ראה את לילי, הוא אגרף את ידו הימנית.

"היי אוונס." חייך ג'יימס.  "שיהיה לכן לילה טוב." איחל ג'יימס ופנה אל מגוריו.

לילי הביטה בקים.

"מה?"

"בשביל מה באת איתו?"

"לילי, הוא בכל מקרה התכוון להגיע לכאן. נתקלתי בו במקרה." חיוך ממזרי עלה על פניה של קים.

"טוב." אמרה לילי וקמה מהכיסא.  היא החזירה את הספר למקום והניחה את הכוס על שולחן העץ. "למה את באת לכאן?"

"לארח לך חברה," אמרה קים בחיוך. היא התיישבה על הספה הנוחה ולילי התיישבה לידה. "ולהוכיח לך ג'יימס פוטר לא כזה פוץ נפוח ויהיר כמו שאת חושבת." לילי גנחה.

"אתן לא תפסיקו עם זה? קודם אנבת', אחר כך ורוניקה, אפילו ליסה! ועכשיו את?! אתן לא מסוגלות להרפות מהעניין?"

"תחשבי שאם ליסה אמרה את זה, זה אומר שהיא ראתה שהוא ממש השתנה."

"הוא לא! הוא הטיל אתמול קללה על סנייפ! אני ראיתי את זה קים! השרביט שלו היה מכוון אליו!"

קים גלגלה את עיניה. "לילי אוונס, את תמיד שופטת רק מה שאת רואה ולא בודקת שום דבר."

"מה הכוונה?" שאלה לילי, מכווצת את גבותיה. מחדרו של ג'יימס היה אפשר לשמוע את ברז המים נפתח.

"ג'יימס לא הטיל את הקללה, הוא רצה להפסיק אותה."

"ממש קים." נחרה לילי.

"את מוכנה פעם אחת להקשיב להסבר שלי ולא רק לשמוע אותו?"

"אוקי." אמרה לילי, מרימה את ידיה בכניעה ולאחר מכן, הושיטה את ידה הימנית במחווה שתתחיל.

"זוכרת בבוקר שג'יימס איחר לשיעור לחשים?" לילי הנהנה. "יפה, הוא איחר כי הוא היה צריך לסחוב את פיטר למרפאה, בגלל שסנייפ הטיל עליו קללה. אין לי מושג איזו. אחרי שסיריוס שמע את זה, הוא התרגז ואחרי השיעור שיקויים של סלגהורן הוא הטיל על סנייפ קללה שגורמת לו לשהק בועות סבון ואחר כך, כשהן מתפוצצות, יוצאת מהן מין עיסה מגעילה עם ריח מסריח." קים כווצה את אפה, כאילו הריח עלה שוב באפה. "ברגע שג'יימס יצא מהשיעור –בעוד את דיברת עם סלגהורן- הוא ראה מה סיריוס עשה ומיהר לעצור את זה, ובדיוק את יצאת וראית את ג'יימס עם שרביט שלוף והסקת שהוא זה שהטיל."

"ומאיפה לך לדעת שפוטר באמת עשה את זה? הרי הוא לא הכחיש, הוא בעצמו הודה."

"הייתי שמה, הזהרתי את סיריוס שלא לעשות את זה, אבל הוא רתח על סנייפ, שלא יכולתי לעשות שום דבר." רעש ברז המים נכבה.

"ומה עם זה שהוא הודה?"

קים גיחכה. "נראה לך שג'יימס היה מפליל את חברו הטוב ביותר? בחייך לילי, הם כמו אחים – לא, הם אחים."

"עדיין לא נראה לי שג'יימס פוטר יצא ג'נטלמן." מלמלה לילי. קים גלגלה את עיניה.

"בהבדל מסיריוס, אותו לא צריך לרסן, ואת זה אני בדרך כלל אני מצליחה לעשות טוב מאוד. בדרך כלל."

"ואיך את עושה את זה, עם קולר?" הבנות הסתובבו. ג'יימס יצא מחדרו לאחר המקלחת. שערו היה רטוב, אך עדיין הזדקר לכל מיני מקומות. הוא לבש רק מכנסי פיג'מה בלבד, כך שהיה אפשר לראות את שרירי הקווידיץ'. ג'יימס אחז בידו חולצה לבנה קצרה.

"עדיין לא הלכת?" שאל ג'יימס.

"אתה כל כך שונא אותי שאתה לא רוצה לראות אותי?" שאלה קים בקול פגוע מזויף.

"לא, אבל סיריוס מתחיל לשגע אותי."

"באסה לך. לפחות אני לא צריכה לסבול אותו." ג'יימס צחקק.

"כרגע." קים החמיצה פנים.

"תודה שהזכרת לי את זה." היא שלבה את ידיה ברוגז וג'יימס צחק עוד יותר.

"את ניראת כמו סיריוס." קים פערה את פיה וזרקה על ג'יימס את אחת הכריות.

"שלא תעיז לומר את זה שוב!"

"הכול בסדר אוונס?" שאל ג'יימס. קים הביטה בה. לילי הייתה אדומה כולה ועיניה קפאו על גופו של ג'יימס. היא נשכה בכוח את שפתה התחתונה עד זוב דם. "את אדומה לגמרי."

"היא אדומה מעצם נוכחותך." קרצה קים לג'יימס והוא חייך חיוך מדושן ענוג.

"זה לא היה תמיד ככה?" קים צחקקה ולילי –שהחליטה להתעורר- חבטה בידה.

"אל תתנפח פוטר. פשוט חם לי."

"אם את אומרת לילי." הוא קרץ לעברה ופנה אל קים. "כמעט עברה שעת העוצר, כדאי שתלכי לפני שיהיה מאוחר."

"אוקי, להתראות לילי, ג'יימס." אמרה קים, קמה מכורסה.

"אני אלווה אותך, בכל מקרה אני צריך לסייר עכשיו."  ג'יימס לבש את החולצה שעליה מצויר סניץ' זהוב ולילי נשכה שוב את שפתה. קים רק גיחכה מהצד.

"נתראה מחר לילי."

"כן, מחר..." מלמלה לילי ופנתה אל חדרה.

"הכל בסדר אוונס?" שאל ג'יימס שנית והוא זכה במבט כועס מלילי

"זה לא עניינך פוטר!" קראה בכעס, כשפניה עוד יותר מאדימים. היא נכנסה לחדרה וטרקה את הדלת אחריה.

קים צחקקה. "היא קבלה אדמת."

"אדמת?"

"או הסמקת. לילי התעצבנה בגלל שהיא הסמיקה כשראתה אותך בלי חולצה." ג'יימס הרים גבה. "מתברר שאוונס שלנו לא ראתה בחור נאה חצי ערום ובעל שרירים מפותחים." קים קרצה לג'יימס שצחק.

"מתברר. אבל לא אמור להיות לך קראש על סיריוס?"

"ביום שיהיה לי קראש על סיריוס, אתה תצא עם סוורוס סנייפ לדייט." ג'יימס עיוות את פניו בגועל.

"את רוצה לגרום לי להקיא בכוח?"

"היי, אתה זה שהציל את סנייפ מהערבה המפליקה והעיר לסיריוס על התעלול שעש-"

"חכי רגע." אמר ג'יימס, מוציא את המראה מכיסו. "כן רך-כף?" פניו של סיריוס בלק הופיעו במראה.

"החלטתי להעביר את זמנך בזמן שאתה מסייר קרניים. אני חבר מסור, לא?" קים צחקקה. "ווטסון שמה? היי קים."

"כן אני פה, והיי גם לך אדון בלק שחייב לי שתי אוניות ושלושה חרמשים." ג'יימס צחק.

"על מה הפעם רך כף?" סיריוס החמיץ את פניו.

"שאוונס לא סוטרת לך."

"תן לי לנחש רך כף, אמרת שהיא סוטרת לי?" פניו של סיריוס החמיצו עוד יותר. "איך שהוא, זה לא מפתיע אותי."

"סיריוס עוד לא למד שלא להתערב איתי." אמרה קים.

"המוח של רך כף לא בנוי לחשיבה מהסוג הזה."

"היי! אני בדיוק כאן!" סיריוס נופף בידו הפנויה.

"סיריוס בלק," קולו של רמוס נשמע ישנוני ומעט כועס. "אם אתה לא תסתום את הפה בחמש שניות הקרובות, אתה תצטער שנולדת אי פעם." עיניו של סיריוס הביטו קדימה, לעבר מיטתו של רמוס. הוא חייך חיוך זדוני ועיניו נצצו.

"מוזר ירחוני, כי אני מתחרט ממזמן שחבל שנולד-"

"סילנציו." קרא רמוס וסיריוס פער את פיו. "שקט. לילה טוב סיריוס." אמר רמוס. התמונה מהמראה נעלמה וג'יימס וקים הביטו אחת בשני ופרצו בצחוק מתגלגל.

קים ידעה שבשביל להשתיק את סיריוס בלק, צריך יותר מסילנציו. רמוס המסכן.

הפרק הקודם		הפרק הבא