הפעם הראשונה שלי כמכשפה

פתחתי את העיניים וראיתי הכל לבן. שלג צח. באמצע היה אגם ענקי קפוא.

"בואי" הוא אמר ומשך אותי ביד לאגם.

הוא עשה לחש מסויים ואז הופיעו בידיו 2 זוגות נעלי החלקה.

"דראקו.. אני לא יודעת להחליק" אמרתי נבוכה לגמרי.

"אני אהיה לצידך, אל תידאגי" אמר ושם את הנעליים המיוחדות.

גם אני שמתי את הנעליים וכשסיימתי בקושי יכולתי לעמוד.

דראקו החזיק ביד שלי ומשך אותי לכיוון האגם. החלקנו ביחד וזה היה כול כך כיף.

הרוח בפנים שלי, המגע החמים של דראקו..

"אני עוזב אותך עכשיו" אמר דראקו וחרדה הציפה אותי.

עוד לפני שהספקתי להתחנן שלא יעזוב, הוא עזב ופתאום כל ההרגשה של הכיף הלכה.

לא יכולתי לעצור והמשכתי יותר ויותר ובסוף נתקעתי באדמה ונפלתי על הפנים בשלג הלבן.

"את בסדר?" דראקו הגיע בריצה והתאפק לא לצחוק.

הוא עזר לי לקום ואז כשלא יכל להתאפק יותר, התחיל להתפקע מצחוק.

חזרנו להחליק ביחד, בזהירות, ואז חזרנו פנימה לשתות משהו חם.

כשעברתי ליד המראה הזדעזעתי מהמראה שלי. כל השיער שלי היה פרוע והייתי חיוורת כמעט כמו השלג בחוץ.

ניסיתי לסדר את השיער ואז נכנסתי לחדר האוכל עם דראקו.

ראיתי את גמדון הבית לשנייה ואז הוא נעלם. התיישבתי ליד דראקו וראיתי 2 כוסות שאדים יצאו מהם.

שתיתי מהכוס וכל החום חזר אליי בבת אחת.

נשארנו שם כשעה וכשהתחילה לשקוע השמש, הלכנו להחליף בגדים.

אחרי שהתקלחתי במים חמים ונעימים, לבשתי שמלה אדומה קצרה עם חגורה לבנה.

הסתכלתי במראה כמה דקות ואז שמעתי דפיקה בדלת.

פתחתי את הדלת ודראקו עמד שם. הוא לבש סוודר כחול שלא התאים לו כמו הירוק אבל עדיין הבליט לו את העיניים.

לקחתי את השקית שהייתה על המיטה והלכנו לחדר האוכל. כל הדרך דראקו ניסה להציץ בשקית אבל השארתי את זה כהפתעה.

נכנסנו לחדר האוכל ושורות של מנורות קטנות צבעוניות האירו את החדר. זה היה מדהים.

בפינה ליד האח היה עץ אשוח קטן עם ענפים גדולים. עליו היו תלויים כדורים צבעוניים נוצצים ותמונות שעפו של המשפחה.

כשהתקרבתי להסתכל על התמונות, זיהיתי תמונה אחת משם. תמונה שלי ושל דראקו מחובקים. חיוך גדול עלה על פניי.

דראקו כנראה גם ראה את התמונה וחיוך עלה בשפתיו. "נכון תמונה יפה?" הוא לחש לי.

הינהנתי ואז התיישבתי בשולחן. אכלנו ארוחה משביעה וכשהגיעו הקינוחים החליטו נרקיסה ולוציוס לעבור לסלון הגדול ביותר שלהם.

עברנו לשם וגם שם היה קישוטים ועץ אשוח.

לוציוס ונרקיסה החליפו בניהם מתנות ואז דראקו ניגש אליי. הוא הושיט לי קופסא ורודה עטופה בסרט לבן.

פתחתי אותה וראיתי שרשרת זהב עם תיליון שרשום עליו M. התרגשתי כול כך שלא יכולתי לעזוב את דראקו בחיבוק.

הוא שם אותה עליי ואז הושטתי לו את המתנה שלי. "היא לא יפה כמו מה שאתה הבאת לי או אפילו באותה רמה.."

דראקו פתח את העטיפה המגושמת שניסיתי לעשות וארנק מעור אמיתי שחור צץ. כשראיתי שהוא מתלהב ממנה, אמרתי לו לפתוח אותה.

בפנים היה תמונה שלנו על המטאטא במגרש בבית הספר. דראקו היה לפנים ואני החזקתי אותו מאחורה ולא העזתי לעזוב.

נראנו כול כך מאושרים שהייתי חייבת לפתח את התמונה. "תודה! אני מת על זה! איך ידעת שהייתי צריך ארנק?" הוא אמר בהתלהבות.

משכתי בכתפיי והוא חיבק אותי חזק.

אחר כך, ניגשתי לנרקיסה ולוציוס ונתתי להם מתנות. הם נראו מופתעים ונבוכים כי לא הכינו לי כלום אבל לי לא היה אכפת.

רק מכך שהם מארחים אותי זוהי מתנה נהדרת. נרקיסה קיבלה צעיף ורוד שהתאים לעורה החיוור ולוציוס קיבל כד מיוחד לשמירת חפצים יקרים.

שניהם התרגשו מאוד מהמתנות. תמיד ידעתי לתת את המתנה המושלמת.

חיבקתי את שניהם ואז נפרדתי מהם. אני ודראקו הלכנו לכיוון החדרים שלנו ובמקום להיכנס לחדר שלו, דראקו המשיך לחדר שלי.

דיברנו כמה שעות ולפני ששמנו לב, השעה הייתה 2 בלילה.

"הם מחבבים אותך, את יודעת?" אמר לי דראקו חצי מנומנם. "מי?" אמרתי מופתעת. "ההורים שלי!" הוא אמר וצחק בשקט.

"באמת?" אמרתי וחיוך קטן עלה בשפתיי. "כן.. והם אף פעם לא חיבבו אף אחד מהחברים שלי" אמר דראקו והשתתק לכמה רגעים.

זרקתי לעברו כרית ואמרתי לו שאני צריכה לישון. "נכון, שנת היופי שלך" אמר דראקו בניסיון לחיקוי שלי וצחק.

"לילה טוב" לחשתי לו כשהוא עמד בדלת. התקרבנו אחד לשני ויכולתי לשמוע את הנשימות שלו. יכולתי לראות את עצמי בעיניים המדהימות שלו.

היינו כול כך קרובים שהרגשתי איך שהלב שלו דופק מהר. לא.. חשבתי ונכנסתי לחדר וסגרתי את הדלת במהרה.

"לילה טוב" שמעתי מבחוץ לדלת ואז צעדים.

נשכבתי במיטה והרצתי את מה שקרה במשך כל הלילה. לא רציתי להרוס את מה שבינו.. לא רציתי לאבד את החבר היחידי שלי..

בבוקר כשהתעוררתי לא זכרתי בכלל מה שקרה. כנראה שהייתי ממש עייפה כי לא ישנתי בלילה.

לבשתי משהו מהר והלכתי לחדר האוכל.

כולם היו שם.. בשקט. רק כשהתיישבתי ליד דראקו נזכרתי מה שקרה אתמול. קיוויתי שהוא לא זכר.

אבל כנראה שכן, כי הוא היה שקט.

"בידיוק סיפרתי לדראקו על הקרובים שמגיעים אלינו היום.. מצטערת רייצ'ל, זה היה בהתראה ממש קצרה" אמרה לי נרקיסה.

"זה בסדר.. עד מתי הם ישארו?" שאלתי אותה.

"למעשה, הם נשארים לישון. והם דיי הרבה קרובים ככה שנצטרך את החדר שלך.." אמרה נרקיסה ועשתה פרצוף של מצטערת.

"אז איפה אני..?" התחלתי להגיד ואז דראקו קטע אותי: "אצלי בחדר. נצטופף שם שנינו".

אחרי שסיימתי את ארוחת הבוקר שלי, הלכתי לחדר וסידרתי את הדברים שלי ואת החדר עצמו.

"את לא צריכה לסדר את החדר, יש את הגמדון בית בשביל זה" אמר לי דראקו מאחורי הגב.

"רציתי להעסיק את עצמי במשך היום.." אמרתי ואז דראקו קטע אותי- "אבל אז לא יהיה לך זמן למה שתיכננתי" וחיוך עלה בשפתיו.

הסתובבתי אליו וניסיתי לפענח את המבט המשועשע שלו. "מה תיכננת? ואל תגיד עוד הפתעה כי מהקודמת כמעט נהרגתי".

דראקו לא יכל להתאפק יותר ופרץ בצחוק.

הפרק הקודם		הפרק הבא