מיוחדת

טוב, הפרק הזה הגיע מוקדם מהצפוי, עוד לא עבר שבוע מאז פרסום הפרק הקודם - והוא לא פרק קצר!

הפרק מוקדש לBSL221 ו KATKIT, שהגיבו על הפרק הקודם ולהורמיוני כהן ותובל פוטר שהגיבו, אבל לא על הפרק הקודם. 

אז הנה הוא, הפרק החדש. נא להכיר - בדיל. תהנו.

למחרת בבוקר קמה לילי לבד, בלי שיעירו אותה, ומוקדם. השעון שלה הראה 6:30.
החדר היה שקט ועדיין מעט חשוך, משום שהשמש רק זרחה. לילי פיהקה והתמתחה, פונה אל עבר השידה שלה. היא זכרה שהבטיחה לעצמה לבדוק היום את הבדיל, ולכן לקחה את הבקבוקון שתוויתו הייתה 'בדיל - מעצים חושים'. לילי חשבה שזה יגרום לה לראות ולשמוע יותר טוב.
היא פתחה את הבקבוקון, רחרחה בהיסוס את תכולתו, ולגמה את הכל בבת אחת. לרגע נדמה היה שדבר לא השתנה, וברגע שלאחר מכן היא חשה במאגר גדול של עוצמה בתוכה. לילי בחנה את המאגר בחשדנות, ולאחר שהחליטה כי אין לה משהו אחר טוב יותר לעשות ניסתה להשתמש בו.
זה פעל. קרני השמש שהסתננו לחדר נראו בוהקות מתמיד ומעט מסנוורות ולילי הצליחה לשמוע ציוץ של ציפורים. היא נזכרה שהקול, כך החליטה לכנות את מי שדיברה אליה מהאור, כינתה את השימוש במתכת 'לשרוף'. אז זה אומר שהיא בעצם שורפת עכשיו בדיל. היא הפסיקה לשרוף בפתאומיות. התוצאה הייתה מידית. לילי הפסיקה לשמוע את ציוץ הציפורים והחדר נראה לה אפלולי מעט. היא לא שבה לשרוף את הבדיל, זה לא נראה לה חיוני.
לילי הביטה שוב בשעון שליד מיטתה. היא הופתעה לראות שהוא מראה 6:45. האם ייתכן שעברה רבע שעה?
עדיין מופתעת, החלה לילי להתארגן ליום החדש.

לוסי, שהתעוררה בשבע, הייתה מופתעת מאוד למצוא אותה ערה וכמעט מאורגנת.
"בוקר טוב," אמרה לה לילי, חיוך על פניה. לוסי השיבה ב"בוקר טוב" משלה, אבל לא ציינה את זה שלילי קמה כל כך מוקדם לבד, אלא רק נעצה בלילי מבט חשדני והחלה להתארגן בעצמה. 
אחרי שלילי הכניסה לתיקה את ספר הלימוד האחרון שהיה חסר לה כדי שהתיק יהיה מאורגן, ספר שינויי צורה, קלייר התעוררה. לוסי ולילי חייכו אליה ואמרו לה בוקר טוב.
בשעה שבע ורבע, לילי שמה לב שאמילי עדיין לא התעוררה. שתי השותפות הנוספות לחדר, אמנדה לונגבוטום וקלריסה אבנטל, כבר התעוררו. בהחלטה שכנראה צריכה להיות סיבה לזה שהיא בגריפינדור פסעה לילי לעבר המיטה שכילותיה נותרו סגורות - מיטתה של אמילי מאלפוי. היא נשמה עמוק, ופתחה את הכילות. אמילי מאלפוי לא הייתה בלונדינית כמו כל שאר בני משפחתה, אלא כהת שיער. היא הזכירה לעצמה שאמילי היא לא בת מאלפוי אמיתית, אלא מאומצת.
לילי רכנה וניערה בעדינות את הנערה הישנה. אמילי פקחה את עיניה. עיניים אפורות גדולות בעלות ריסים ארוכים עבים ננעצו בלילי בעוצמה. לילי כפתה על עצמה לחייך. "בוקר טוב."
"בוקר טוב." השיבה לה אמילי, מעט בחשדנות. לילי לא האשימה אותה.
"כדאי שתקומי, אם את רוצה להספיק לאכול ארוחת בוקר ועדיין להגיע בזמן לשיעור."
"תודה." אמרה אמילי, נימה של הפתעה בקולה. "שהערת אותי, אני מתכוונת."
היא בהחלט יותר נחמדה מאחיה הגדול, חשבה לילי. היא מסוגלת להגיד תודה ולא שולחת עליה קללות אפלות בהזדמנות הראשונה שיש לה. "אין בעיה." לילי פטרה את דבריה. "אחרי הכל, אנחנו באותו הבית." אמילי חייכה.
"עדיין לא הצגתי את עצמי," אמרה. "למרות שאת כנראה יודעת איך קוראים לי. אני אמיליה מאלפוי." אמיליה. "אבל אני מעדיפה בהרבה שיקראו לי אמילי." לילי תהתה למה אביה לא השתמש בשמה המלא של אמילי. "את לא צריכה להציג את עצמך, אני יודעת מי את." הנה, שוב מזהים אותה לפי ההורים שלה. חשבה לילי במרירות. זה נהיה מעצבן. 
"את לילי לונה פוטר." לילי הנהנה, קצת נדהמת מכך שאמילי יודעת מה שמה המלא. אמילי חייכה. "נראלי כדאי שאני אקום עכשיו."
"נראלי שאת צודקת." השיבה לילי, וחזרה למיטתה, לקרוא את הספר המעניין החדש שלה, 'האסופית'.

בשעה חמש דקות לשמונה היו לוסי, קלייר, אמילי ולילי בכיתת הלחשים. איכשהו יצא שלוסי וקלייר יושבות ביחד ולילי נאלצה לשבת יחד עם אמילי מאלפוי. בטח, חשבה לילי, הן לא רוצות לשבת לידה כי היא מאלפוי. אבל למען האמת, היא יותר נחמדה ממה שאומרים על משפחת מאלפוי.
בשמונה בידיוק נכנס לכיתה פרופסור פליטיק. הוא הסביר לכיתה שהלחש שילמדו באותו היום יהיה "וינגארדיום ולביוסה", לילי כבר ידעה את זה. ככה זה כשיש לך שני אחים גדולים והמון בני דודים.
אחרי הסבר ארוך ומשעמם על איך יש להגיד את הלחש ואיך להזיז נכון את השרביט החליט פרופסור פליטיק לתת לכיתה לנסות. הוא הניף את שרביטו לכיוון ערמת הנוצות שעל שולחנו ואמר "וינגארדיום לביוסה." בקול חזק, יחסית, וברור. ערמת הנוצות ריחפה באוויר ולאחר מכן התחילה לחלק את עצמה לתלמידים.
כאשר נוצה נחתה מולה על השולחן הניפה לילי את שביטה בדיוק כמו הפרופסור ואמרה "וינגארדיום לביוסה!". הנוצה התרוממה. לילי חייכה, והחלה להעלות את הנוצה גבוה יותר באמצעות תנועות שרביט. פרופסור פליטיק התחיל בינתיים להסתובב בכיתה. הוא חייך כאשר עבר לידה.
"כל הכבוד, מיס פוטר." הוא אמר בחביבות. "עשר נקודות לגריפינדור." לילי חייכה בגאווה. הפרופסור העיף מבט גם באמילי.
"נסי שוב, מיס מאלפוי." הוא אמר, בקולו לא נשמעה החביבות בה דיבר אל לילי.
אמילי הניפה את שרביטה, ולילי שמה לב שהיא עושה זאת נכון ובדיוק. "וינגארדיום לביוסה," היא אמרה, אבל לא בתקיפות וגם לא כל כך חזק.
"נסי שוב, אבל עשי זאת בתקיפות הפעם, מיס מאלפוי. את הרי רוצה שהלחש יפעל." ופרופסור פליטיק המשיך הלאה.
אמילי נאנחה. "זה בגלל שם המשפחה שלי, נכון?" שאלה בעצבות. לילי ידעה שהיא צודקת, אבל היא כבר הבינה שלא צריך לשפוט את אמילי לפי הוריה ולכן רק הנהנה הנהון לא מחייב. "הוא ילמד שלא צריך לשפוט אותך לפי הוריך, אני בטוחה." 

אחרי שיעור לחשים הגיע תורו של שיעור תעופה. לבני השנה הראשונה הנרגשים נאמר שאם יתגלה בהם כישרון בילתי רגיל והם יעברו את מבחני הכניסה הם יוכלו להיות בנבחרת.
לילי התרגשה במיוחד. היא ואביה נהגו להתחרות בקיצים במי תופס את הסניץ', ולכן היה לה מעט ניסיון. היו פעמים שהיא אפילו הצליחה לתפוס את הסניץ'.
אחרי שכולם עלו לאוייר וריחפו בגובה מטר מעל הקרקע עם שיווי משקל המספיק לזה שלא יפלו הופיע תלמיד שישית מהפלפאף, שתג נוצץ על גלימתו הכריז שהוא מדריך, מתקרב בריצה וקורא למדאם הוץ. 
לילי, שבינתיים ריחפה כבר בגובה של חמישה מטרים, הבעירה בדיל במהירות על מנת לשמוע את דיברי התלמיד למדאם הוץ. התלמיד סיפר שהסניץ' ברח והוא מרחף כעת באזור המגרש.
מדאם הוץ שרקה במשרוקית שלה. 
"הסניץ' ברח!" היא הודיעה לכל התלמידים המרחפים. "אני מבקשת מכם לעזור לנו למצוא אותו! אתם יכולים להתחיל!"
לילי נסקה, ולמרות שהמטאטא לא היה מצוין היא הגיעה במהירות לגובה של חמישה עשר מטרים. הבדיל שלה עדיין בער, ולילי השתמשה ביתרון שהעניק לה.
היא הבחינה בנצנוץ זהוב ליד אחד מעמודי החישוקים בצד המגרש הקרוב אליה, ומיהרה להאיץ את המטאטא. אמילי מאלפוי ריחפה במרחק של חמישה מטרים ממנה, ולילי ידעה שהיא יודעת שהיא ראתה את הסניץ'. אבל אמילי מאלפוי רק עלתה עוד כמה מטרים למעלה והתקרבה עוד לצד השני של המגרש. לילי השתכנעה שאמיליה מאלפוי היא לא מה שאנשים חושבים שהיא, ושהיא יכולה להיות חברה טובה מאוד.
בעודה מתקדמת לכיוונו זז הסניץ' מעמודי החישוקים לכיוון מרכז המגרש. לילי שינתה את מסלול טיסתה בהתאם. רק מטר הפריד בינה לבין הסניץ'. היא שלחה את ידה קדימה... הסניץ' זז למטה. עיניה המועצמות בבדיל קלטו את התנועה והיא הטתה מעט את המטאטא כלפי מטה, והסניץ' היה בידה.
לילי מיהרה לטוס אל מדאם הוץ, חיוך גדול על פניה.
בעצם, במידה מסוימת סקופיוס מאלפוי עזר לי, חשבה. הרי כל זה לא היה קורה אלמלא הבדיל. לילי החליטה לנסות מחר שתי מתכות חדשות, ברזל ופלדה. 

תגובות בונות?

הפרק הקודם		הפרק הבא