לוחמי האגדה

סליחה על ההמתנה - עם הקוראים הסליחה.

חקרתי וחקרתי. אך לא מצאתי תוצאות.

כבר שבוע עבר, בלי שום צבא ענקי, ובלי סימן לנבחר גאיה. אני ידעתי שמשהו פה מסריח, אך המשכתי לחקור.

כשלפתע ראתי משהו בזווית עיני. זאת הייתה התמונה. כבר כמעט ששכחתי שהיא שם.

עצרתי את עבודתי והסתכלתי עליה. ראו שם ילד עם שיער שחור, עיניים ירוקות ועור שזוף. לידו עמדה אישה גבוהה, עם אותם עיניים, צבע שיער וחיוך שובב.

הסבתי את מבטי, לפני שהדמעות יעלו. היה לי קשה לראות את אמי.

המשכתי בעבודה. כבר כמעט עליתי על משהו - משהו חשוב. לפתע נשמע קול תסיסה מלמעלה, ואחריו צרחה.

הרשתי לעצמי לחייך חיוך זדוני. סיון נפלה עוד לאחת המלכודות שלי. החלטתי הפעם להשתמש באותו הטריק מלפני שבוע - חומצה ונעל בפה.

לא עבר זמן רב - והנה סיון נכנסה עם מבט כועס בדלת. מבט כועס ושרוך בפה. נראה שהיא הצליחה להוציא את רוב הנעל.

היא התחילה לחנוק אותי. לא שזה שינה לי - אחרי שנים שהיא חונקת אותי אני כבר רגיל לעצור את הנשימה.

כבר שלושים שניות שהיא חנקה אותי - ואז הרגשתי משהו מוזר. הסתכלתי על סיוון וידעתי שגם היא הרגישה את זה - האזעקה הקסומה.

הפולשים חזרו. והם על סף דלתינו.

סליחה על הזמן בין הפרקים, ועל האורך שלו - אבל אנחנו בתקופת מבחנים.

תגובות?

הפרק הקודם		הפרק הבא