ארבעת הקונדסאים

"איזה מזל שאתה הקפטן, קרניים." אמר סיריוס לג'יימס בדרכם למגרש הקווידיץ'.

"אתה עדיין חולם על זה שאני אעשה לך פרוטקציות?." שאל ג'יימס במבט מלגלג.

"לא. אני לא צריך לחלום כדי שזאת תיהיה המציאות." ענה לו סיריוס.

"אתה יכו למשיך לחלום. אסור לי!" גער בו ג'יימס.

"ג'יימי מתחיל להקשיב לחוקים, אני רואה..." מילמל סירוס במבט מבודח.

"השתגעת?? להקשיב לחוקים?? מה פתאום?! מה אני? אוונאס? אני פשוט לא רוצה שמקגונגל תעיף אותי מהקבוצה, זה הכל." אמר ג'יימס ומשך בכתפיו.

"מזל. כבר התחלתי לדאוג." חייך אליו סיריוס.

"היי! פוטר!" צעק תלמיד שנה חמישית רחב כתפיים אל ג'יימס, "טוב שבאת, אנחנו מחכים פה כבר חצי שעה!."

"זה לא אשמתי שאתה לא יודע לקרוא שעון, מלסי." אמר לו ג'יימס בבוז, "אני הודעתי שהבחינות יתחילו בעשר, ועכשיו עשר ושתי דקות."

מלסי האדים.

"טוב," אמר ג'יימס אל כל התלמידים שבאו להיבחן, "אני אתחיל לבחון את הרודפים..."

לילי צפתה בהם מחלונה.

לפתע התנערה ואמרה:"כזה פוץ. איך המטאטא מחזיק את המשקל שלו?, הוא הרי כל-כך נפוח מעצמו..." היא הירהרה לעצמה ופנתה לשידה שהייתה ליד מיטתה.

היא פתחה את המגירה השנייה, ולקחה משם את היומן שלה. היום בו כתבה הכל, את כל מה שקורה לה, כל יום. גם את כל מה שג'יימס מעולל לה, כי ידעה שאם תחלוק את בעיותיה עם חברותיה,

הן לא יבינו מה היא רוצה מה היא רוצה מהן, ולא יבינו את בעיותיה,כי לילי וג'יימס רבו על כל דבר טיפשי.

'היי יומן!', כתבה לילי. לילי החשיבה את יומנה בתור אחד מחבריה, והוא באמת היה אחד כזה.
'אתה לא יודע כמה אני שונאת את פוטר ובלק!,
בעצם, אולי כן...
אתמול הם שמו לי בתיק מימבלוס מימבלטוניה!,
שונאת אותם!...'

"ג'יימס?!, הכל טוב?," שאל סיריוס, ולאחר שלא קיבל תשובה מג'יימס הבוהה באוויר, סטר לו חזק על לחיו.

"איה! מה נראה לך שאתה עושה??" שאל ג'יימס בבהלה בעודו משפשף את לחיו האדומה מעוצמת המכה.

"הלו?? אתה באמצע בחינות קווידיץ', אתה הקפטן, ואתה חולם!, ואתה עוד שואל אותי מה אני עושה?", שאל אותו סיריוס בעבנות.

"מה?", שאל ג'יימס במבט לא ממוקד, "וואי, צודק." אמר ג'יימס טפך על מצחו, ולאחר רגע אמר:"אני לא מסוגל, אפילו שהיא צועקת עלי,  ועולה לי על העצבים, אני חושב עליה." הוא אמר לסיריוס בקול מיואש.

"לא נורא, חבר." עודד אותו סיריוס, "זה קורה לכל אחד. טוב, בעצם לא. אתה מקרה מיוחד." אמר סיריוס בעידוד, ואז הוסיף במבט מבודח:"אני חושב שתצטרך לבקש מהרודפים לזרוק שוב לחישוקים, כי את הבחינה של השומר עדיין לא ראית."

-----------

'...להתראות עד הפעם הבאה, לילי.' 

לילי סיימה לכתוב ביומנה, והחזירה אותו לתוך המגירה.

היא הציצה שוב בחלון, וראתה את ג'יימס על מטאטאו, בגובה של בערך 30 מטר. לפתע הוא הסתובב אל חלונה של לילי, שהיה בדיוק מולו.

מבטיהם נפגשו.

לילי הסמיקה, ומיד הסיטה את הוילון.

ג'יימס היה מופתע; מה פתאום לילי מסתכלת עליו יותר מין הנחוץ?.

-----------

לאחר האימון, ג'יימס סיפר לסיריוס מה שקרה.

"זה באמת מוזר,"הייתה תגובתו של סיריוס, "היא הרי שונאת אותך."

"אני יודע." ענה ג'יימס, "זה באמת מוזר. עכשיו בוא, יש לנו הררים של שיעורי-בית להשלים." הוסיף ג'יימס כבדרך אגב.

"אין לי כוח לעשות אותם. אולי נבקש מרמוס?," הציע סיריוס בדרכם לחדר-המועדון.

"אין מצב שהוא יסכים." קבע ג'יימס, והעיף תלמיד שנה ראשונה, כדי להתיישב על אחת הכורסאות.

"אני רוצה לנסות." סיריוס היה נחוש בדעתו, "זה עדיף מאשר לשבת כמה שעות כדי לעשות כמצוות המורים." הוא אמר, ומשך בכתפיו.

"בבקשה," אמר ג'יימס בחביבות, "באיזה צבע אתה רוצה את הקבר שלך?,"

"חחח... נראה לך שירחוני העדין הזה יעשה לי משהו רע?," צחק סיריוס, "הוא יותר מדי טוב, הוא לא יעשה לי כלום. ולא צריך להגזים!," אמר סיריוס ופנה אל רמוס שישב בקצה השני של החדר,

לאחר ששאל אותם איך היו הבחינות, וסיריוס הודיע לו חגיגית שהוא נבחר להיות חובט.

"ירחוני מחמדי," אמר סיריוס בחביבות לרמוס, "מה שחומך, הרבה זמן לא ראיתי אותך!אולי תרצה במקרה איזה כוס של מיץ-תפוזים? בשבילך אין לי בעיה לרדת למטבחים, גם אם זה אחרי אימון אימון מפרך של כמה שעות", המשיך

 סיריוס , בתקווה שהחנפנות שלו תעזור.

 "רך-כף, אני יודע שאתה רוצה להעתיק ממני את שיעורי-הבית, אבל לצערי התשובה היא:לא." אמר רמוס בשלווה, בעודו קורא את 'הנביא היומי'.

"נו, רמוס, בבק-" "איה!!! הצילו! הצילו!" צרח סיריוס, לאחר שרמוס הבעיר את שיערו.

"ג'יימס!, עזור לי!", הוא המשיך לצרוח, לתופף על הראש כדי שיפסיק לבעור, ומקיף את כל חדר המועדון במעגלים.

לאחר 10 דקות, שבהן ג'יימס ניסה בעמל רב לכבות את שיערו של יריוס, הסכים רמוס ברוב טובו לכבות אותו בעזרת לחש פשוט.

"וואי, זה היה מצחיק." אמר ג'יימס ומחה מעיניו דמעה, שירדה לו מרוב צחוק.

"הרמוס הזה," מילמל סיריוס בזעף, "אני עוד הייתי בטוח שהוא עדין! הוא יותר גרוע ממך ג'יימס!".

"אמרתי לך שהייתי צריך לחפור לך קבר." אמר ג'יימס במבט מבודח, ומשך בכתפיו.

"טוב," אמר סיריוס מעוצבן, מאחר שאין לנו ממי להעתיק, נצטרך לעשות הכל לבדינו."

ויחד, כמו שני חברים טובים, ההולכים יחד בכל צרה, הם צללו להררי שיעורי-הבית שלהם.

--------------------------------------------------------------------------

וואו,
זה היה פרק ארוךD:, (יחסית אלי...)
אם יש לם תלונות, הצעות, רעיונות, הם יתקבלו בברכהP:
וגם-תגובות!:)

הפרק הקודם