סיפורי סקורפיו

"איפה היא, לכל הרוחות?" רטן אחד המורים והתרוצץ כה וכה. תלמידי השנה הראשונה חיכו בסבלנות בחדרון קטן ליד חדר האוכל הגדול, איפה שהאגריד השאיר אותם לחכות לפרופסורית כלשהי לפני שנכנס לאולם הגדול בעצמו.
"זאת באמת קבלת פנים נהדרת." מלמל סקורפיו בקול נמוך. ג'וני הסמיק.
"אני בטוח שזה ישתפר! אני בטוח שאם זה היה תלוי באמא שלי זה לא היה קורה! אני בטוח ש-"
"זה בסדר, ג'וני, אני לא מאשים אף אחד. אפשר להסתכל על הסביבה בינתיים." סקורפיו משך בכתפיו.
"אז זהו סקורפיו הצעיר!" נשמע קול מאחוריו. סקורפיו קפא במקומו ואז הסתובב לאיטו. ילדה עם שיער ג'ינג'י נפוח ויותר מידי נמשים חשפה את שיניה הבולטות לעברו.
"אמאל'ה!" נבהל סקורפיו.
"הממ. נדמה לי שהיא מנסה לחייך אלייך." לחש לעברו ג'וני.
"אה, היי!" אמר סקורפיו וחייך אליה חיוך לחוץ. בינתיים החיוך של הילדה כבר נעלם לגמרי והיא נראתה די קצרת רוח.
"איך קוראים לך?" שאל אותה ג'וני.
"אני רוז וויזלי." היא אמרה ונראתה מאוד גאה בעצמה.
"אה, וויזלי! הייתי צריך לדעת! הרי את ג'ינג'ית!" אמר סקורפיו.
"אז מה?" רוז נעלבה.
"אז כלום! אל תעלבי!" אמר סקורפיו, אבל לפני שהוא הספיק לרצות אותה הגיע לחדר סופסוף מורה כלשהו, מתנשם ומתנשף.
"אהבה! אמא מוסרת לך אהבה!" קרא לעברו ילד קטן יחסית, עם שיער כהה ומשקפיים עבות. המורה נעץ בו מבט מבולבל, מצמץ, ואז אמר: "טוב, תודה, אה... תקשיבו, המורה שאמורה היתה להוביל אתכם לטקס המיון ולנהל אותו עדיין לא הגיעה ולא הצלחנו לתפוס אותה, אז אני אעשה את זה בינתיים. זה כל כך מוזר, הרי היא הגיעה לטירה כבר בשבוע שעבר כדי שלא יהיה מצב שהיא תפספס..." כאן המורה הזה התחיל למלמל לעצמו.
"זה פרופסור לונגבוטום! אני מכירה אותו!" אמרה להם רוז בגאווה.
"גם אני!" צייץ הזאטוט הממושקף.
"שמענו, אהבה!" ג'וני גילגל את עיניו וסקורפיו צחק. לדאבונו גם רוז צחקה. סקורפיו השתתק ברגע שרוז התחילה לצחוק. הוא החליט שהוא מפחד ממנה, ולקח צעד אחד לצד השני.
"לאן אתה הולך, מאלפוי? אמרתי אחרי! חמש נקודות פחות לסלית'-"
"-איך אתה יודע שאני אהיה בסלית'רין? עוד לא היה המיון!" קטע אותו סקורפיו.
הפרופסור לונגבוטום צקצק בלשונו וחזר למלמל לעצמו דברים.
ג'וני סימן לסקורפיו שהוא משוגע.
"אתה לא שמעת על אף מורה מאמא שלך?" לחש לעברו סקורפיו, בזמן שהם הסתדרו בשורה באולם הגדול.
"היא לא אוהבת לדבר על העבודה בבית."
"מעניין מי זאת המורה המפוזרת שהבריזה מסעודת הפתיחה..."
"אני יודעת הכל על כל המורים בהוגוורטס!" התערבה רוז. סקורפיו שוב לקח צעד אחד לצד השני. לדאבונו, האות ב' הגיעה מהר מידי והוא נשאר לסבול את החפירות הזחוחות של רוז לגמרי לבד.
"לא... אל תשאיר אותי איתה..." סקורפיו לחש כש"בוזדאר, ג'ונתן!" נקרא למצנפת. ג'וני רק חייך לעברו חיוך רחב והניף שני אגודלים לפני שהתקדם למרכז האולם וחבש את המצנפת על ראשו.
המצנפת השתהתה לכמה רגעים ואז הכריזה, "הפלפאף!"
"כשלון!" הכריז סקורפיו בעקבותיה, אבל בקושי נשמע בתור כל התשואות מכיוון השולחן של הפלפאף. ג'וני חייך אליו וקרא את השפתיים שלו. הוא הוציא לו לשון ואז התמקם בשולחן של הפלפאף. את הכיסא לידו תפס רוח רפאים של כומר שמן.
"כומר!" נבהל סקורפיו והסתכל לכל הכיוונים.
"מה רע בכמרים?" רוז הרימה לעברו את גבתה הג'ינג'ית, הדקה, שדמתה להפליא לגבה של פרסי וויזלי.
"אה, אה... שמעתי שהם פדופילים?" היסס סקורפיו.
"מאלפוי, סקורפיו!" גם סקורפיו נקרא למצנפת. הוא שמח להתרחק מרוז אבל חשש מהמצנפת עצמה.
"שים אותה על הראש כבר, טמבל! אם תתמהמה יותר אני אוריד עוד חמש נקודות מסלית'-" הפרופסור לונגבוטום החל לומר, ואז קטע את עצמו והחל לגמגם. סקורפיו חיוך לעברו בחביבות ואז משך את המצנפת לראשו.
"ממ... שכל יש... תושיה יש... אומץ... אני רואה שהתמודדת לגמרי לבד עם קשישה מטורפת כשהיית רק בן שמונה! ללא ספק, אמיץ יותר ממיטב האמיצים שהיו פה! אז מה אתה אומר? נראה שאתה מתאים כמעט להכל. סלית'רין וגמרנו?"
"אבל, באמת, יש כוחות חזקים יותר שעדיף להתרחק מהם כדי לשרוד. אין שום בושה בלשרוד בצללים."
"אז לא גריפינדור?"
"ואין לנו שליטה באמת על שום דבר בעולם, לא משנה איזה קסמים ננסה."
"לא רייבנקלו?"
"ואין טעם לשאוף לכוח, בסופו של דבר תמיד יהיה משהו חזק יותר שיפיל אותך. עדיף להתמקד בלעמוד על הרגליים ולא בלהפיל אחרים."
"גם לא סלית'רין?" התפלאה המצנפת.
"רגע- חכי-"
"הפלפאף!" המצנפת קראה בקול. אף אחד לא הריע, אבל סקורפיו הספיק לעטות על פניו חיוך רחב לפני שהפרופסור לונגבוטום הזועם הסיר ממנו את המצנפת בקוצר רוח.
"למי אמרת שהורדת כבר חמש עשרה נקודות? סלית'רין?" שאל סקורפיו.
"חמש נקודות פחות לסלית'- הפלפאף!" הפרופסור לונגבוטום לא התבלבל. סקורפיו קד קידה קטנה והתיישב בצידו השני של ג'וני, שהיה היחיד שהריע לו.
"אל תהיה דפוק. אנחנו אמורים לצבור נקודות, לא להיפטר מהן." נהמה מישהי משנה שלישית שישבה לידם. היא היתה שפופה, עם גבות עבות ועבותות ושיער כהה וחלק שכיסה חצי מהפנים שלה והיה אסוף בקוקו נמוך.
"סליחה. זה לא יקרה יותר. אני מבטיח לפצות על זה." אמר סקורפיו וניסה להיות מנומס.
"זה בסדר, אני המחפשת בקווידיץ' של הפלפאף ואני תמיד משיגה לנו המון נקודות. בשנים האחרונות תמיד ניצחנו בגביע הבתים. סתם רציתי להפחיד אתכם קצת כי אתם בשנה ראשונה." היא הסמיקה מתחת לפוני הארוך מידי שלה והתעסקה בגמלוניות בכפות הידיים הגדולות בצורה לא פרופוציונית שלה.
היא לפתה את הגביע שלה וניסתה ללגום ממנו, אבל הוא היה ריק.
סקורפיו וג'וני החליפו מבטים. "את.. בטוחה שאת המחפשת?" היסס ג'וני.
"ברור שטיירה קרום היא המחפשת שלנו! לא ראיתם איזו אלופה היא על המטאטא!" צהל הכומר-רפאים השמן, מה שגרם לטיירה להסמיק ולשקוע בכיסא שלה במבוכה.
"ממ במחשבה שניה הבלונדי יותר חמוד. אני חושב שאני אשב לידו." ביטא הכומר את המחשבה שלו בקול.
"ידעתי שהוא פדופיל." מלמל לעצמו סקורפיו במרירות.
"זאביני, לייזה!" קרא הפרופסור לונגבוטום בשם התלמידה האחרונה, שהתקדמה למצנפת, הושיטה את זרועה, ואז- "הו! הו! הו! מרי כריסמס!" נשמעה קריאה פגאנית משהו, ואל החדר התפרצה בסערה מכשפה בהירה בשמלת פשתן לבנה, עגילי פלפלי-צ'ילי ושיער קלוע בצנוניות.
"הפרופסור לאבגוד! טוב שנזכרת!" רטן הפרופסור לונגבוטום.
"די, אל תפריעו לעצמכם! בבבקשה, תן לילדה להתמיין!" הפרופסור לאבגוד קרנה באושר.
"את היחידה שמפריעה לעצמנו!" רשף לעברה הפרופסור לונגבוטום.
"טוב, אז אם כבר אולי הגיע הזמן שאשא את דברי: קשקושים! בלבוש! קוקו! שפיץ!" היא הכריזה, ואז דילגה לה לכיוון שולחן המורים, זינקה בפליק-פלאק כפול מעל לשולחן, ולבסוף התישבה עליו כשהיא מנופפת ברגליה מעלה ומטה.
"אה.. אפילו עליה אמא שלך לא סיפרה לך? אגב, איפה אמא שלך?" שאל סקורפיו וסרק את שולחן המורים.
"היא המורה האסיאתית היחידה, מן הסתם." הפטיר ג'וני ביובש.
"אתה הבן של צ'אנג? איך היא תתמודד עם זה שאתה לא ברייבנקלו? ינשלו אותך?" התעניין הכומר ונצמד יותר מייד לג'וני שהחל להצטמרר מקור.
"סלית'רין!" קראה המצנפת סופסוף, וזאביני לייזה הצעירה גררה גפיים ארוכות בעייפות לשולחן סלית'רין, ואז התמוטטה במקומה.
"איזה באסה שפספסתי את השיר של המצנפת! תוכלי לשחזר לי אותו, בבקשה?" פנתה הפרופסור לאבגוד לפרופסור צ'אנג-בוזדאר.
"לא." השיבה הפרופסור צ'אנג-בוזדאר בקשיחות.
"אני אוריד חמש נקודות מהבית של המורה שיספר לה מה היה השיר." רטן הפרופסור לונגבוטום כשהתיישב במקומו.
"אה..." הפרופסור לאבגוד הרהרה מעט, ואז זינקה ונעמדה על השולחן כשהיא מקישה כפית לכוס כדי להשתיק את כל התלמידים.
"שלום, ילדים! שנה טובה! חג שמח! רציתי לבשר לכם שטקס המיון היום היה הפוך לגמרי!" היא החלה לומר.
"לגמרי!" הסכים איתה הפרופסור לונגבוטום ברוגז.
"שמנו לב..." מלמלה רוז בקול קצת צווחני מידי מכיוון שולחן בית רייבנקלו, אליו התמיינה.
"שוש! חמש נקודות פחות לגריינג'ר! אה, רייבנקלו, התכוונתי! ואני עושה את זה בצער רב!" הפרופסור לאבגוד הצדיעה לרוח של בית רייבנקלו, אישה יפיפיה ודומעת, שהזילה דמעה.
"גריינג'ר?" ג'וני לחש והביט בסקורפיו בפאניקה.
"שששש!" היסו אותו סקורפיו וטיירה.
"תלמידי ראשונה! כולכם הייתם אמורים להתמיין הפוך! הייתם אמורים לחבוש את המצנפת הפוך! וללכת לבתים הפוכים לגמרי!" המשיכה הפרופסור לאבגוד. חלק מהתלמידים נכנסו לפאניקה.
"תרגעו, היא בסך הכל אומרת שהייתי צריך להתמיין לפאפלפה." היסה אותם סקורפיו בחוסר סבלנות, ואז כיסה את פיו בפאניקה.
"יפה, ילד! חמש נקודות לפאפלפה, לזכותך! זה גם המקום לציין שאתה הראשון השנה שהוסיף והוריד נקודות לבית שלו, והראשון בהסטוריה של הוגוורטס שהצליח להרוויח נקודות כבר בסעודה הראשונה! יישר כח! ההפסד כולו של רייבנקלו! ושל כל השאר." אמרה הפרופסור לאבגוד, וסקורפיו הסמיק.
גם הפרופסור לונגבוטום האדים, אבל מכעס.
"אני לא חושב שזאת סיבה מוצדקת להוסיף נקודות-" הוא החל לומר.
"שוש! חמש נקודות פחות לגריפינדור על ההתפרצות שלך!"
"את לא יכולה-"
"אני כן!"
"אבל אני מורה-"
"ואני ראש בית!"
"גם אני!"
"אבל רייבנקלו יותר שווה!"
"תפסיקו לריב כמו ילדים בני שלוש!" קטעה אותם הפרופסור צ'אנג-בוזדאר, וג'וני נראה גאה באמא שלו.
"אני מחבב את הלאבגוד הזאת." סקורפיו אמר כשהוא מחייך לעצמו.
"כן? היא משוגעת על כל הראש. אומרים שיותר משוגעת מדמבלדור עצמו." אמרה טיירה.
"היא מגניבה!" המשיך סקורפיו. טיירה משכה בכתפיה.
"עכשיו תראו איך זה עובד - אני מוסיפה עשר נקודות לכל הבתים כדי שהחמש נקודות שהורדתי לחלק מהבתים יוכלו לרדת!" אמרה הפרופסור לאבגוד, ואז לגריפינדור ורייבנקלו היו חמש נקודות ולסלית'רין והפלפאף היו עשר.

"אל תדאגו, עד סוף השנה יכולות להיות הרבה תהפוכות, ואני בטוח שהפעם גריפינדור תנצח!" הכריז הפרופסור לונגבוטום, ובית גריפינדור צהל. שאר הבתים עשו בוז.
"חמש נקודות פחות להפלפאף!" אמר הפרופסור לונגבוטום. סקורפיו, ג'וני וטיירה החליפו מבטי תדהמה.
"אבל לא רק אנחנו אמרנו בוז!" קרא סקורפיו.
"חמש נקודות פחות להפלפאף!" המשיך הפרופסור לונגבוטום. שעון החול של הפלפאף נותר ריק.
"בשנים הקודמות לא היה לו שום דבר נגדנו. מעניין למה." אמרה טיירה לתלמידה שישבה לידה.
"נדמה לי שהוא שונא אותי." מלמל סקורפיו.
"לא יכול להיות, ילד! הפרופסור לונגבוטום הוא הפרופסור הכיייי ידידותי בבית הספר הזה! הוא אוהב את כלללל התלמידים!" אמר לו הכומר בחיוך רחב והתקרב אליו יותר מידי. זה באמת היה קר. סקורפיו חשד שהכומר מדבר גם קצת על עצמו.
"מתי כבר יגיע האוכל?" שאל ילד מגריפינדור.
"שאלה יפה, ג'יימס פוטר! חמש נקודות לגריפינדור! האוכל כאן, מיד! אני רק אזמין את הרפרפת המיוחדת שלי!" הכריזה הפרופסור לאבגוד וזינקה למקומה.
"אבל זה לא פייר שבגללך הגמדונים צריכים לבשל משהו אחר במיוחד!"
"חמש נקודות פחות לרייבנקלו, רוז וויזלי! תאכלי ותסתמי!" הכריזה הפרופסור לאבגוד ואז עטתה סינר לצווארה.
"לפחות אנחנו כבר לא היחידים ששעון החול שלהם ריק..." עודד ג'וני את סקורפיו, ושניהם הסתערו על האוכל.

הפרק הקודם		הפרק הבא