סיפורי נרגולים (חייה של לונה)

השעה הייתה שעת בוקר מוקדמת, לפני תחילת השיעור הראשון, והם ישבו על ספסל במסדרון בקומה החמישית.

הוא סיפר לה על הלחש החדש שלמד, שמסוגל לשנות את צבע השיער המקורי לכל צבע קיים.
לונה הביטה בו בחיוך בעודו מצביע עליה בשרביטו ומדקלם את הלחש, לאחר שהפצירה בו במשך דקות ארוכות שיהפוך את שערה לסגול.

כשסיים, היא צחקקה, נעמדה, והחלה להסתובב במקום, כמו מעין ריקוד. שיערה הארוך והגלי הופך לאיטו לצבע ארגמן עמוק, ומתנופף מאחוריה בקלילות בעודה מסתובבת.

"זה יפייפה," אמרה תוך כדי סיבוב.

דראקו חייך אליה. "אני שמח שאת אוהבת את זה, אבל אני לא חושב שאצליח להחזיק את הכישוף לעוד הרבה זמן, אני צריך להתרכז מאוד וזה מעייף."

הוא נעמד ועצר אותה מסיבוביה על ידי החזקת ידה בעדינות. "שלא תהיה לך סחרחורת על הבוקר," אמר בחיוך חצי מתנצל.

הם עמדו זה מול זה, לבדם במסדרון. לונה הביטה בו והוא חפן בידו קבוצה משערותיה, בוחן את צבען הייחודי.

מישהו הגיע  ריצה משום מקום, נתקל בלונה ושניהם נפלו ארצה.

"אני כל כך מצטער! את בסדר, לונה?" הוא אמר, נעמד והושיט לה את ידו כדי לעזור לה לקום. כשלונה נעזרה בידו וקמה, הרים את מבטו הנער המפיל והבין שעד שהפריע להם, לונה בילתה בחברתו של אויבו מבית סליתרין.

כשדראקו הביט בפניו של הנער מגריפינדור, פרצופו החל להאדים ודעתו הוסחה עד כדי כך, ששערה של לונה חזר בהדרגה לצבעו המקורי. "מה אתה חושב שאתה עושה, פוטר?" דראקו צעד צעד מאיים אחד לכיוונו של הארי.

"זה בסדר דראקו," אמרה לונה בשלווה. "הארי הוא ידיד. אני בסדר, זו הייתה תאונה."

דראקו עדיין לא נראה מרוצה מכך שהארי הפריע לשיחתם בצורה גסה כל כך. "מה אתה עושה פה בכלל?" דרש לדעת.

"אולי אני טועה, אבל נדמה לי שזה לא עניינך," החל הארי לומר, ואז ראה שגם לונה מתבוננת בו בעיניה הגדולות בסקרנות והניח שהוא באמת חייב לה הסבר, מדוע התפרץ כך לשיחתם. הוא ניסה את מה שהרמיוני הציעה לוו לעשות בכל פעם שדראקו מרגיז אותו - ודימיין שדראקו לא שם. שהוא לבדו עם לונה ומדבר איתה בלבד.
"כלומר, פרד וג'ורג' אמרו," הוסיף בקול רך והביט בלונה, "שאם ארוץ מחדר המועדון עד למדשאות ובחזרה בפחות מחמש דקות, כל אחד מהם יכתוב חצי מהחיבור שאני צריך להגיש לפרופסור פליטיק. שניהם לא משהו בלחשים, אז אני לא סומך על החיבורים שלהם יותר מדי, פשוט ממש רציתי לראות אותם יושבים בשקט לכמה שניות וכותבים משהו, שהוא אפילו לא בשביל עצמם." הוא התעלם ממבטו של דראקו שהיה נעוץ בו כמו חץ והמשיך, "אבל בדרך סנייפ ראה אותי. הוא היה בטוח שאם אני רץ מהר כל כך בטח עשיתי משהו לא בסדר. הוא רדף אחרי במסדרון של הקומה הרביעית ורק עכשיו הצלחתי להתחמק ממנו."

דראקו הביט בו בבוז. "הרסת את הלחש שלי, פוטר." אמר. "לונה ממש רצתה שהשיער שלה יהיה סגול."

"אה, זה מה שזה היה," אמר הארי, שוב מתעלם מדראקו. "זה היה מגניב, לונה! בשנייה הראשונה לא זיהיתי שזו את." הוא ולונה חייכו זה אל זה בידידות.

דראקו כבר רתח מזעם, על כך שהארי הפריע להם, על כך שהרס את הכישוף והרגע היפה שלהם ביחד ועל כך שלונה אינה מראה אף לא סימן קטן של חוסר אהדה כלפי הארי.

באותו הרגע נשמע הצלצול שבישר על תחילת השיעור הראשון. הארי חיבק את לונה ומיהר להתרחק, מתעלם מנוכחותו של דראקו.

"אתה חייב להפסיק לתת לכל מילה שלו להרגיז אותך ככה," אמרה לונה והושיטה את ידה כדי לסדר קצוות שיער בקדמת ראשו הבלונדיני של דראקו.

דראקו הביט בה בהפתעה. נראה שדבר לא נעלם מעיניה, והיא הבחינה בתגובתו הזועמת למרות שהיתה שקועה בשיחה עם הגריפינדורי.

 הוא הוחמא כל כך מזה שהיא דאגה לו וחשבה על מה שהוא עשוי להרגיש, שכל כעסו התנדף כלא היה.

היא אמרה שהיא חייבת ללכת לשיעור שיקויים, ודראקו עזר לה לאסוף את חפציה בזריזות - שניהם ידעו שלא כדאי לאחר לשעור של סנייפ. היא לא הפסיקה לחייך אליו והוא היה מאושר.

אחרי שחיבקה אותו ונשקה ללחיו בעדינות שדראקו לא ידע שקיימת, היא התרחקה וירדה במדרגות למרתפים.

דראקו, שלא הצליח להוריד את החיוך מפרצופו, חזר לשבת על הספסל והרהר בתופעה המדהימה שבנערה הזאת- שגורמת לכל רגש של כעס, קנאה או עצב שלו, להתנדף בכח חיוכה בלבד.

-----------------------------------------------------

אני בתקופה ממש עמוסה של מבחנים, אז באמת אין לי כל כך זמן בימים הקרובים לכתוב פרקים. יש לי רעיונות להמשך וכמובן אשמח להצעות וביקורת אבל זה יכול לקחת קצת זמן.

אז בבקשה לא להתייאש אם אתם מחכים לפרק הבא אני לא שוכחת אתכם, בינתיים נתקלתי בתמיכה שלא ציפיתי לקבל מהרבה מאוד אנשים- תודה רבה על כל התגובות התומכות, אשמח לשמוע את דעתכם גם על הפרק הזה ♥

דרך אגב, הרעיון לשיער הסגול הובא מתוך החיים האישים שלי- לפני כמה שנים עשיתי פסים סגולים בשיער ורציתי להעביר חלק מהחוויה הזאת לדמות של לונה (:

הפרק הקודם		הפרק הבא