קייטלין נלסון

3 תגובות וממשיכה(:

"בוקר טוב אדם" העיר מר נלסון את אדם.
"חשבת איך לגרום לגרייס.. אממ.. קייטלין, להיזכר?" שאל אדם.
"אולי נוכל להראות לה תמונות שלה, חפצים שלה, את קייט הקטנה. היא תיזכר ותאמין" אמר מר נלסון בביטחון.
"אבא, היא הייתה בת שבוע. היא לא תזכור". אמר אדם.
"דברים כאלה לא שוכחים, אדם. באיזה שהו מקום היא תמיד תזכור אותנו" אמר מר נלסון בביטחון. 
"ועכשיו לך להתארגן אדם. תראה לי בשיעור אותה. אני כל כך מתגעגע. חשב שאמא שלך לא כאן עכשיו, בוודאי היא הייתה שמחה...". 

בשיעור הוא הסתכל עליה, היא חייכה אליו בחזרה. הם נהיו חברים דיי טובים.
הוא בילה איתה יותר, מאז שהוא ידע שהיא אחותו.
בהתחלה הוא היה רק עם ג'ון, אבל אז הוא נעלם. הוא אהב לבלות עם גדולים ממנו.
ועם אחותו.
בשיעור היא עזרה לו לרקוח את השיקוי, ומר נלסון הסתכל עליהם.
הוא נזכר בהכל. כבר שנים שמר נלסון מחכה לרגע הזה. מחכה שכל המשפחה שלו תתאחד. אבל הוא רצה שזה יקרה כשיקירותו ואהובתו תהיה איתו.
בסוף היום, לאחר סיום הארוחה, אדם הביט בשולחן של הפלפאף, אבל קייטלין לא הייתה במקום הקבוע שלה.
אז הוא הלך לחדר המועדון, הוא חשב שזה אולי בגלל שהיא היחידה שלא הצליחה לבצע את הכישוף בשיעור לחשים.
הוא חיפש אותה, אפילו העז לחפש בחדר הבנות, ולא מצא.
"טוב נו, מחר עוד יום" אמר לעצמו.

בבוקר הוא גילה את אביו מסתכל עליו במבט מבוהל.
"מה קרה אבא?" שאל.
מר נלסון הפנה אליו את העיתון.
"גרייסי קופר נעלמה גם היא. שלושת הנעדרים, מבית הפלפאף, נעלמו באותה שעה ובאותו מקום. עדיין מחפשים".
ובאותו זמן התחיל המירוץ. המירוץ של משפחת נלסון, נגד האנשים שחוטפים את הילדים.


סליחה שזה קצר, הפרקים הבאים יהיו יותר ארוכים.

הפרק הקודם