ילדותו של ירחוני

הוא קם.
כל המקום היה מבולגן.
הוא היה תשוש.
החדר בו שכב היה הרוס.
לפסנתר הייתה חסרה רגל ואפריון המיטה נקרע.
הוא הלך ברחבי הבית, שכולו היה הרוס, חלונות נטו על הצד והאח שראה לילה קודם כבתה.
הוא הרגיש על פניו צלקת שנמתחה מן הקצה הימני הקיצוני של מצחו עד לקצה השמאלי הקיצוני של סנטרו.
רמוס הסתובב לכיוון הדלת אך מישהו כבר עמד שם.
דמבלדור.
"אני ממש מצטער" פתח לופין, "זה הכל קרה-".
"הירגע" קטע אותו דמבלדור, "אין למקום הזה שום ערך בעבורי".
רמוס חייך.
"מה אני אומר לחברים שלי?" שאל לופין, "הם יודעים שאני לא רגיל אבל..."
"יפחיד אותם לדעת שזה קרה כאן" המשיך אותו דמבלדור, "זוהי בחירתך בלבד. אם כי אני סבור שעדיף שתשמור זאת, לא לכל החיים, אך לתקופה הזאת בלבד".
לופין נגע בפניו והרגיש דם.
"מאדם פומפרי  מחכה לך בחוץ" אמר דמבלדור.
לופין הלך לכיוון הדלת.
נדמה היה לו שדמבלדור קרץ לו.

זה היה יום שטוף שמש.
מגרש הקווידיץ' התמלא להפליא.
חצי מגרש עודד את גריפינדור ואילו החצי השני את רייבנקלו.
"וקבלו אותם" קרא קול כרוז, "טני, ויילו, מלפורד, מלפורד, סמוף, ריצ'ארד ו-פוטר".
הם עלו בסדר הקריאה.
כל נבחרת גריפינדור, לקול התשואות של בית הפלפאף ובית גריפינדור.
"זה טימוטי פרנקל" אמר סירוס ללופין, "הוא מרייבנקלו".
"והנה הבית שינצח במשחק" המשיך טימוטי, "לילוביץ', אנט, טוטן, קופיליאנו, אנדי, בגסי ו-צ'אנג".
כל נבחרת רייבנקלו עלו, כשבראשם טיילו צ'אנג, שהבליט את חזהו.
כל אחד תפס מטאטא ועמדו בהרכב.
"אני מצפה מכם משחק הוגן ונקי" אמרה מדאם הוץ' ושחררה את הכדורים.
"והמשחק החל" פתח פרנקל, "הקואפל אצל טני הוא מוסר לויילו, שמוסר- אוי איזה מרביצן מקופילאנו, הקואפל אצל לילוביץ', היא מוסרת לבגסי שמנסה לקלוע... כנראה הוא שכח את שכל כי ממרחק כזה לא זורקים. ו-תראו, תראו נראה שצ'אנג ראה את הסניץ', תתפוס אותו בנאדם" מקונגול היכתה אותו, "סליחה פרופסור... טוב, הקואפל אצל  סמוף הוא מוסר לויילו שזורק איזה פספוס של אנדי. המצב הוא 10-0 לגריפינדור. צ'אנג צולל, הוא כעט מצא את הסניץ'..."
כל הקהל הפנה את עיניו לעבר צ'אנג.
הוא עלה כשעל פניו הייתה הבעת תבוסה.
אף אחד בקהל לא הבין מה קרה עד ש-
"תסתכלו לצד, הנה פוטר עם הסניץ'. המשחק נגמר עם 160-0 לטובת גריפינדור" צרח פרנקל בכעס.
ואכן בצידו השני של המגרש עמד ג'יימס כשבידו מונף הסניץ', אך על פניו הייתה הבעת קלי-קלות.
"וואו, הוא טוב" אמר רמוס.
"יותר ממה שאתה חושב" אמר פיטר שעמד ומחא כפיים.
רמוס עמד שם גאה בחברו.
'עוד שבוע חג המולד', חשב בליבו, 'ואני יודע בברור מה אבקש. מטאטא'. 

הפרק הקודם