פוטר 2 והספרים המסתוריים

כמה דברים:

-קודם כל: סליחה שלקח לי כל כך הרבה זמם לכתוב את הפרק, פשוט בגלל תחילת הלימודים התרכזתי רק בזה, ואני גם כותבת סיפור מקורי וכל זה, אז סורי.

- תודה על שהגבתם כל כך מהר בפרק הקודם!

- סליחה אן הפרק יצא קצר וצולע, ולא קצר וקולע, אבל הסוף מותח, אז תהנו לכם.

-מצפה לתגובות!

אלבוס וסקורפיו רצו לחדר המועדון.
״יש לי רעיון,״ אמרה צ׳רלי, ״לכו בינתיים לחדר שלכם, אני הולכת שנייה לחפש משהו, והיא החלב לעלות במדרגות. אלבוס וסקורפיו עלו למעונות של הבנים, ופתחו את הדלת בדחיפה. אלבוס פתח את הארגז שלו. לא היה כל כך קשה למצוא את הגלימה: היא הייתה הדבר הראשון בערימה., מלבד כמה בגדים מלוכלכים. הוא הוציא אותה ללא מאמץ, והראה אותה לסקורפיו.
״וואו!״ אמר סקורפיו בהתפעלות. ״אז זה אמיתי!״
״מה חשבת, שאני עובד עליך?!״ שאל אלבוס בחיוך.
"האמת שכן…." אמר סקורפיו, והעביר את ידו על שיערו במבוכה.
אלבוס צחק.
"טוב, בוא. בטח צ'רלי שואלת את עצמה איפה אנחנו."
הם ירדו בריצה במדרגות, בדיוק כשצ׳רלי הגיעה לחור שמאחורי התמונה. היא הרימה את הקרש עם הגלגלים, ואת השרביט שלה.
״אולי נצטרך את זה!״ אמרה, ואלבוס הרביץ לעצמו במצח.
״צודקת! חכו רגע, אני הולך לחפש את השרביט שלי.״ הוא עלה למעלה מהר ככל האפשר, לקח את השרביט שלו, וירד במהירות. הוא בטעות נתקל במשהו שהיה מונח על הרצפה ליד המיטה של מרטין, ומעד.
"אאווץ'!" קרא אלבוס והחזיק בברכו. היא דיממה מעט, אבל לא היה זמן להתעכב.
הוא הרים את הספר שמעד עליו והניח אותו על מיטתו, והמשיך לרדת אל חדר המועדון.
"קדימה! כדאי לצאת לפני שכולם יתחילו להגיע!" אמרה צ'רלי. אבל בדיוק אז, נפתח החור שמאחורי התמונה, וצ'רלי החביאה מהר את גלימת ההעלמות בתוך גלימתה, כי כל בית גריפינדור נכנסו בשאגות שמחה, מחזיקים על הכתפיים את שחקני הנבחרת.
"אוי נו באמת!" אמרה צ'רלי, והלכה משם, אל פינה ליד האח. אלבוס וסקורפיו הלכו אחריה.
"בואו נצא כבר! אנחנו נפספס את סנייק!" אמר אלבוס בלחש, שגם ככה לא שינה כי כולם היו עסוקים בחגיגות ניצחון רועשות במיוחד.
"אי אפשר!" צעקה צ'רלי. כמה ילדים שישבו בקרבת המקום הסתובבו אילהם. צ'רלי הסתכלה עליהם במבטים רצחניים והם הפנו את ראשם.
"אי אפשר!" היא אמרה בלחש.
"אבל למה?" שאל סקורפיו.
"כי כולם יראו שאנחנו חסרים בחגיגות! צריך לעשות את זה הערב. אני אגיד לכם כש-" אבל היא לא סיימה את המשפט, כי כמעט כל תלמידי השנה הראשונה התקרבו לפינה שלהם, והחלו לדבר בהתלהבות על המשחק. בלית ברירה, סקורפיו, צ'רלי ואלבוס הצטרפו לשיחה בהתלהבות מעושה, ואלבוס הרגיש שזו הפעם הראשונה שהוא ממש לא רוצה לדבר על קווידיץ'.

אחרי שאחר הצהריים עבר עליהם במהירות, בחגיגות, וצעקות הידד, ומלא אוכל שאף אחד לא ידע מאיפה הגיע, אלבוס, סקורפיו, צ'רלי ושאר התלמידים ירדו לארוחת הערב.
צ'רלי נראתה ממש נרגשת ממשהו, והיא כל הזמן העבירה את מבטה מסקורפיו ואלבוס, אל שולחן המורים, אל רוז וחזרה.
"תישמעי צ'רלי, תפסיקי עם המבטים, את עושה לי סחרחורת!" אמר סקורפיו, והחזיק את ראשו בין שתי ידיו. אלבוס צחק, הסתכל סביבו לראות שאף אחד לא שמצותת והתקרב לשניהם, כדי שאף אחד אחר לא ישמע.
"מה את זוממת בכלל?" שאל בנימה חושדת.
צ'רלי חייכה חיוך זדוני, שמאוד הטריד את אלבוס וסקורפיו, והיא פשוט עשתה כאילו היא נועלת את הפה שלה במפתח, וזורקת אותו לים.
"את לא תוכלי לאכול עם פה נעול, את יודעת," אמר סקורפיו בדרך אגב.
"זה דימוי, זה לא אמיתי," אמרה צ'רלי.
"הרגע דיברת! אולי לא נעלת את הפה שלך כמו צריך?"
"סקורפיו, אה עולה לי על העצבים!"
"לפחות תספרי מה את זוממת!" קרא סקורפיו בקול רם, וגרם לחצי מהתלמידים באולם להסתובב אליהם.
"כלומר… תספרי איזה ספרים את לא אוהבת!" אילתר סקורפיו. כולם חזרו לארוחות שלהם, אבל אלבוס שם לב שהתירוץ העלוב לא סיפק את רוז. היא הסתכלה עליהם במבט בוחן וחושד, ואחר כך המשיכה לאכול במתיכות מסוימת.
"אולי נצטרך להתרחק מחרשנית מספר אחד…." אמר סקורפיו כשראה את רוז חוזרת לאכול. אלבוס וצ'רלי הנהנו הסכמה.
הם גמרו את הארוחה במהירות, ועלו לחדר המועדון. לצערם, הוא לא היה ריק כמו שקיוו.
"גם ככה סנייק באולם הגדול עכשיו, אז אולי כדאי שנעשה כאילו הלכנו לישון, ואז נלבש את הגלימה או משהו…." אמר סקורפיו. אלבוס והסתכל על צ'רלי. הבעת פניה הייתה הססנית.
"יש לי רעיון! בואו נעשה שכאילו הלכנו לישון, ואני אלך לקחת אתכם בעוד עשר דקות. הגלימה עוד אצלי…" אמרה צ'רלי ופיהקה פיהוק מדומה. "טוב, נראה לי אני הולכת לישון, היא אמרה כך שרוז, שעמדה בערך בצד השני של החדר תשמע. היא הלכה לכיוון המעונות של הבנות, וכשהיא סגרה את הדלת אחריה, סקורפיו גם פיהק.
"נראה לי גם אני עייף, אלבוס אתה בא?" הם עלו למעונות הבנים, וכשהגיעו, סגרו אחריהם את הדלת.
הם עמדו בערך שתי דקות, ואז החלו לפעול.
"תלביש את הכריות שלך בפי'גמה או משהו….." אמר אלבוס, שנאבק להכניס את הכרית שלו אל תוך הפיג'מה האדומה שלו. "ותסגור אחריך את הכיליות… כדי שלא יפריעו לנו…."
אחרי כעשר דקות, הדלת של החדר נפתחה, ומרוב בהלה, אלבוס וסקורפיו החלו להתחבא מתחת למיטות, עד שנשמע קול מתגלגל.
"תרגעו, אידיוטים, זו אני!" אמרה צ'רלי והורידה את גלימת ההעלמות. סקורפיו ואלבוס היו אדומים ממבוכה, שכן הבניו שנראו מאוד מטופשים מנסים להתחבא מתחת למיטות שלהם עצמם, כשלא אמור לקרות שום דבר.
"אם הייתי ג'ק או מרטין הייתי חושבת שאתם מחפשים משהו, או שאתם מתכננים מתיחה ממש גרועה," אמרה צ'רלי, והמשיכה לצחוק, חושפת את החיוך שלה, המלא בשיניים ישרות וצחורות כשלג.
"טוב, בואו נשמע את התוכנית הגאונית שלך," אמר סקורפיו, ושילב את זרועותיו, פניו עוד אדומים ממקודם. צ'רלי חייכה את החיוך המצודד שלה.
"אנחנו צריכים להציץ למשרד של סנייק." אמרה צ'רלי, גם היא משלבת זרועות.
"זה התוכנית הגאונית שלך?" שאל סקורפיו בפליאה, ואז התחיל לצחוק. אבל צחוקו היה מלגלג. חיוכה של צ'רלי נמוג.
"זה היעד. התוכנית שלי לא ממש מורכבת, אבל זה רק להיום. בסופו של דבר נצטרך להבין מה סנייק מתכנן. אבל לבינתיים אנחנו רק צריכים הצצה למשרד שלו." אמרה צ'רלי בנימה רצינית. סקורפיו גילגל בעיניו.
"נצטרך לפרוץ לשם או משהו?" שאל אלבוס.
"כנראה שכן," אמרה צ'רלי, "אבל אני מוכנה לזה. ואני חושבת שהדבר היחיד שאני צריכה שתעשו זה שתבואו איתי, ובמקרה ועולים עלינו נגיד שזאביני עבד עלינו ואמר שסנייק קורא לנו או משהו כזה, ואז זאביני יחטוף ולא אנחנו…" אמרה צ'רלי.
"רק בשביל להוציא אותך מהבוץ במידה ותסתבכי?!" אמר סקורפיו בקול גבוה, "אין מצ-"
"וגם כי אתם ממש רוצים לראות מה סנייק זומם, לא?!" קטעה אותו צ'רלי. אלבוס הנהן, וסקורפיו גילגל בעיניו.
"נו, בואו נלך לפני שמישהו יעלה!" אמר אלבוס, וצ'רלי הוציאה את הגלימה, וכיסתה בה את שלושתם, וטוב שכך, כי בדיוק אז נכנסו מרטין וג'ק לחדר.
"תיראה, הם הלכו לישון מוקדם!" אמר מרטין, והצביע על מיטותם של סקורפיו ואלבוס.
"כן טוב…… הם נראו ממש מוזר כל היום… " אמר ג'ק, ואלבוס, צ'רלי וסקורפיו עברו על פניו מנסים לא לעשות רעש עם נעליהם.
הם ירדו במדרגות באיטיות, ונתקלו בבעיה חדשה: חדר המועדון היה מלא בתלמידים אחרים, והסיכוי היה קלוש שהם יעברו בלי להתקל במישהו.
צ'רלי חייכה.
"אלה הקטעים שאני הכי אוהבת במתיחות: הקטעים הקשים בהתגנבות," היא אמרה, והחלה ללכת במהירות אבל בזהירות בין התלמידים, ולאלבוס וסקורפיו לא הייתה ברירה אלא ללכת אחריה, שמה אם לא יעמדו בקצב, יחשפו לעיני חבריהם לבית גריפינדור.
הם הגיעו לחור שמאחורי התמונה בדיוק כשהיא נפתחה, ואל חדר המועדון נכנסה רוז.
אלבוס הרגיש מלפניו איך צ'רלי עוצרת את נשימתה.
אבל לא נראה שרוז שמה לב למשהו חשוד, כי היא עמדה לסגור את החור, ואלבוס, סקורפיו וצ'רלי היו צריכים ללכת ממש מהר כדי שלא יסגר עליהם.
"אוקיי…"אמר סקוריפו מתנשף, "אחד החלקים כבר מאחורינו, עכשיו רק להגיע למשרד של סנייק, לפרוץ אליו, לחכות שסנייק יחזור, לראות מה הוא עושה, ואז לדווח עליו. אה כן, ושכחתי גם את הקטע שבו נצטרך להסביר איך אנחנו יודעים שסנייק זומם משהו." אלבוס חשב שצ'רלי הולכת לתקוע בו מבט רצחני, אבל פתאום היא נראתה מוטרדת.
"על זה לא חשבתי…." היא אמרה בלחש.
"מה?!" שאלו אלבוס וסקורפיו באותו הזמן.
"שששש……… אמרתי שלא חשבתי על הקטע שנצטרך להסביר איך אנחנו יודעים על סנייק…" אמרה צ'רלי ונראתה מוטרדת. הנה הדבר הראשון שמשתבש בתוכנית המופלאה שלה.
"טוב…….. בואו נמשיך, ומקסימום נאלתר…" אמר אלבוס. הוא הרגיש חשוף מידי, באמצע המסדרון. למרות גלימת ההעילמות הוא הרגיש שבעוד רגע יבוא פילץ' ויוריד מהם את הגלימה בקריאה של:
"הסתבכתם בצרות, ילדים עלובים!" או משהו בסגנון….
הם המשיכו ללכת במסדרונות החשוכים של הטירה הענקית, מידי פעם עוברים ליד שיריון נוחר, רוח רפאים מרחפת בשלווה, או מדריך מסייר כדי למצוא תלמידים שיצאו מהמיטה.
פעם אחת הם אפילו ראו את פיבס, טומן מלכודת לפילץ' הזקן באחד מקיצורי הדרך, ואת גבת נוריס, החתולה בצבע אבק של פילץ' מסתכלת על פיבס במבט בוחן, כנראה מעבדת במוח החתולי שלה האם היא צריכה להגיד לאדונה או לא….
הם המשיכה ללכת בדממה עד הקומה השנייה, בה היה אמור להיות המשרד של סנייק, דלת ליד כיתת התגוננות מפני כוחות האופל.
בסדק הצר שמתחת לדלת המשרד נראה פס אור חיוור, כך שהייתה סבירות שסנייק נמצא שם בפנים, או שהיה שם לפני דקות ספורות, ויחזור בקרוב.
צ'רלי נראתה נחושה להכנס, והיא החיזקה בצווארון הגלימה של סקורפיו, ובשרוולו של אלבוס, כאילו מוודאה שהם לא בורחים שנייה לפני החלק המסוכן ביותר.
היא החזיקה בשרביטה בחוזקה כזו שפרקי אצבעותיה הלבינו, והצמידה את אוזנה לדלת.
בערך שתי דקות היא עמדה כך, ואלבוס וסקורפיו החליפו מבטים תוהים, ושתקו.
ואז בלי שום אזהרה היא החלה ללכת אחורה במהירות.
סקורפיו מעד, ואלבוס וצ׳רלי נפלו עליו.
״אאווווו!״ קרא סקורפיו, אבל מיד שתק, כשדלת המשרד נפתחה, וסנייק יצא כשהבעה כעוסה על פניו. הוא נעל את הדלת, והמשיך ללכת במסדרון, מסתכל שאף אחד לא עוקב אחריו.
כשסנייק פנה בסיבוב, צ׳רלי קמה, ועזרה לסקורפיו ואלבוס לקום. הם התקרבו לדלת, וסקורפיו ניסה לפתוח אותה.
״אין טעם, סנייק נעל את הדלת,״ אמר אלבוס. הוא כבר לא היה כל כך בטוח שהוא רוצה להכנס למשרד של המורה השנוא עליו, ולקחת את הסיכון שבלהיתפס, ובסילוק מהוגוורטס.
״אל תדאגו, אני יודעת מה צריך לעשות.״ אמרה צ׳רלי ולקחה את שרביטה. היא נשמה עמוקות, וניערה את ראשה וידיה.
״אלוהומורה!״ היא אמרה בקול שהיה בקלות יכול להסגיר את מיקומם.
ואז נשמע רעש ׳קליק׳ מהדלת, וצ׳רלי דחפה את הדלת בקלות.
הם נכנסו מהר, וסגרו את הדלת אחריהם.
״איפה למדת את הלחש הזה?״ שאל סקורפיו, והוריד מעליהם את הגלימה.
״מאחד הספרים שקראתי... אני לא ממש זוכרת איזה.״
אלבוס הרגיש חשוף במשרד של סנייק. הוא חשב שבטח יש לו כל מיני דברים כדי לגלות מי ומתי פורצים לו לחדר... אז הוא הרגיש שתכף יבוא, והוא יהיה זה שייסגיר אותם למקגונגל.
״טוב,״ אמרה צ׳רלי וחתכה את הדממה. ״תחפשו כל דבר שנראה חשוד... ותגידו לי... וכשהוא יגיע פשוט נסתכל מה הוא עושה או משהו...״
הם התחילו לפתוח מגירות, ארונות, ולהזיז את הדברים שעל השולחן, אבל שום דבר לא נראה חשוד.
הכל נראה רגיל בשביל מורה להתגוננות מפני כוחות האופל.
על השולחן היו מסודרות עבודות לבדיקה, כמה סיפרתי לימוד ישנים עם כריכות מתקלפות, עטי נוצה שחורים, קסת דיו, וגיליון קלף שנכתבה עליו רק הכותרת: ציונים בהתגוננות מפני כוחות האופל- שנה חמישית, סלית׳רין.
אלבוס היה אחראי על ארון מעץ כהה, שעמד בפינת החדר. הוא פתח את הדלתות הכבדות, והתאכזב לראות שהארון רק מלא ספרים.
״יש פה רק מלא גיליונות ציונים, וגיליון קלף שכתוב עליו בערך אלף פעמים ׳אסור לי להפוך את התלמידים לתפוחי אדמה׳,״ אמר סקורפיו, שהיה אחראי על שידה בעלת שבעה מגירות.
״אז מישהו הפך את התלמידים בכיתה שלו לתפוחי אדמה?! תבדוק איזה שם כתוב שם!״ אמרה צ׳רלי, צוחקת.
״פה יש רק ספרים...״ אמר אלבוס.
״תחפש בין הספרים, אולי יש שם כל מיני דברים נסתרים....״ אמרה צ׳רלי, שחיפשה במגירות שליד שולחן הכתיבה.
אלבוס משך באקראי ספרים מהארון, מידי פעם פותח אותם או קורא את הכותרת בקול רם, ולפעמים סתם בודק את משקלם בעודו מעביר אותם מיד ליד.
רוב הספרים בארון נראו ישנים ומרופטים. לכמה מהם הייתה חסרה הכריכה, ובכמה וכמה הדפים הצהובים היו קרואים למחצה.
אלבוס בקושי היה מסוגל לקרוא את הכותרות הדהויות, אבל רוב הספרים עסקו בהתגוננות מפני כוחות האופל, ובקסמים אפלים שאלבוס מעולם לא שמע עליהם.
״זה חשוד שכל הספרים פה קשורים לקסמי אופל?!״ שאל אלבוס, ודיפדף בספר עם כירכה שחורה דהויה, שחלק מהאותיות על הכריכה התקלפו, כך שנראה שכתוב שם לי תן נפ ל ל א מנ יו ה ופ : דורה מ. הספר נראה לו מעט מוכר, גם אם בגלל האותיות שהתקלפו זה נראה כמו סיפור ילדים על מי יודע מה. הוא ניסה להיזכר מאיפה הוא מכיר את הספר, אבל שום זיכרון כזה לא עלה בראשו.
״לא נראה לי שזה שלסנייק יש ספרים על קסמים אפלים זה חשוד. אל תשכח שהוא מומחה בכל מה שקשור להתנגדות אליהם, ותזכרו שהוא אמר שבשביל להתגונן, צריך להיות מודע,״ אמרה צ׳רלי והמשיכה לחפש במגירות. אלבוס הביט בה מבולבל, וכך גם סקורפיו.
״אמממ.... מתי הוא אמר את זה?״ שאל סקורפיו. צ׳רלי גילגלה בעיניה.
״נו באמת! הוא אמר את זה באחד השיעורים הראשונים!״ אמרה צ׳רלי בקוצר רוח.
״כן, אבל מי באמת מקשי-,״ אלבוס התחיל לדבר, אבל שלושתם שמעו את הקול. קול של צעדים מתקרבים במהירות.
״מהר! מתחת לגלימה!״ אמרה צ׳רלי, ואלבוס וסקורפיו רצו אליה מיד, והתחבאו מתחת לגלימת ההעלמות.
הם עמדו, בשקט מוחלטועוצרים את הנשימה, בפינת החדר, כשלפתע נשמע לחש, והדלת נפתחה בחבטה גדולה.
סנייק נכנס למשרד בסערה, כאילו זה עתה קרה משהו שממש לא רצה שיקרה, וממש לא ציפה לו.
"רק זה היה חסר לי עכשיו…" מילמל סנייק. ואז אלבוס שם לב שמרוב חיפזון, הם לא סידרו כך שלא יהיו ראיות שביקרו במשרד.
הדבר הראשון שסנייק עשה היה לסדר את השולחן, אבל זה נראה יותר כאילו הוא בודק ששום דבר לא חסר.
אחר כך הוא בדק את המגירות, מרוקן אותם, ומסדר אותם מחדש.
לבסוף הוא ניגש לארונית הספרים, ובדק שכל אחד מהספרים נמצא.
"לא יכול להיות…" מלמל סנייק, ועבר על מקום מסוים בארון. אלבוס שם לב שהוא עדיין מחזיק בידו את הספר השחור המרופט.
סנייק הוציא ספרים בגסות, מחפש בכל מקום את הספר החסר. אחר כך הוא קילל, משך ספר ממקומו, והארונית זזה. צ'רלי עצרה את נשימתה בתדהמה.
סנייק הסתובב, כדי לראות מאיפה הגיע הקול, וכשלא ראה כלום, נכנס לחור שנפער מאחורי הארונית, והחזיר את הדלת אחריו.
אלבוס עמד לצאת מהמחבוא מתחת לגלימת ההעלמות, אבל צ׳רלי עצרה אותו.
״הוא עוד יכול לשמוע, ועלול לחזור,״ לחשה צ׳רלי כל כך בשקט, כך שבקושי שמעו מה אמרה.
״אז מה את רוצה שנעשה?״ שאל סקורפיו בלחש, בלי להוריד את מבטו מהדלת שהרגע נסגרה.
״אולי פשוט כדאי שנלך, ונחזור יום אחר...״ אמר אלבוס, ״כבר הספקתי לקחת משהו חשוד.״ הוא הרים את הספר עם הכריכה השחורה המתקפלת, שסנייק כל כך נלחץ כשללא מצא אותו. צ׳רלי לא נראתה מאושרת לעזוב את המשרד לפני שידעו בוודאות מוחלטות פלוס שתיים שלוש עדויות שסנייק אשם במשהו מרושע, עדיף אם קשור להעלמות של פרננד משהו לפני כמה ימים.
״טוב, אבל בואו נלך לפני שיראה שהדלת נפתחת מעצמה,״ אמרה צ׳רלי, והם הלכו אל הדלת, פתחו אותה, ונעלו אחריה.
אלבוס רצה בכל ליבו לרוץ אל חדר המועדון, ולהעמיד פני ישן לפני שמישהו ישים לב שהם לא שם, אבל צ׳רלי האטה אותם, מנסה לא להשמעה אפילו חצי קול עם הנשימות שלה. סקורפיו נראה כאילו הדבר היחיד שהוא רוצה לעשות זה לקחת את גלימת ההעלמות מצ׳רלי, ואז לצחוק לה בפנים בזמן שהיא רצה במהירות לחדר המועדון, אבל רק נראה כך, ולא באמת עשה משהו. הם המשיכו ללכת במסדרון, בשקט מופתי, עד שפנו בסיבוב בכדי להתחיל לעלות במדרגות אל מגדל גריפינדור, כי הם נתקלו בגברת נוריס. הם היו ממשיכים ללכת כרגיל, כפי שעשו כשעברו ליד המדריכים וליד רוחות רפאים, אלאמלא היא הסתכלה בדיוק לעברם, עם עיניים צהובות וגדולות, מלאות תבונה כמעט אנושית- יחסית לחתולה, ואלמלא צ'רלי הייתה מפסיקה ללכת, ועוצרת את נשימתה.
"היא לא יכולה לראות אותנו מתחת לגלימה, נכון?!" שאל סקורפיו בתקווה. אלבוס הסתכל על צ'רלי, הרי היא ידעה פי מיליון יותר ע הדברים של אבא שלו.
"היא לא יכולה לראות, אבל היא יודעת שמישהו נמצא פה, גלל הריח שלנו, ובגלל שהיא שמעה את סקורפיו." אמרה צ'רלי. נשימתה רעדה. היה ברור שלמרות שהיא אוהבת להפר חוקים והסתכן בכל מיני דברים, היא לא רצתה להתקל בפילץ' במסדרון האפל באמצע הלילה, ולהסתכן סיכון גדול יותר מתמיד שיעיפו אותה על טיל מהוגוורטס. אלבוס הרגיש פי מיליון יותר גרוע.
"גברת נוריס, מה מצאת?!" נשמע לפתע קול מקצה המסדרון. אלבוס, סקורפיו וצ'רלי הסתובבו. פילץ'.
גברת נוריס הסתובבה סביב רגליהם של אלבוס, סקורפיו וצ'רלי, כאילו מסמנת לאדונה איפה הם נמצאים.
"יש רק עוד דבר שאפשר לעשות," מלמלה צ'רלי.
"מה?" שאלו אלבוס וסקורפיו בטמטום, למרות שידעו מה היא הולכת לומר.
״תרוצו!״ היא אמרה בלחישה רמה, והם החלו לרוץ בכל המהירות במסדון, בעודם שומעים קול ריצה מאחוריהם.
״אני עוד אתפוס אתכם, מי שלא תיהיו!״ נשמע קולו של פילץ׳ מאחוריהם, והם האיצו את מהירותם. הם החזיקו בכל כוחם את הגלימה, בכדי שלא תיפול, וכדי שפעלת׳ הזקן לא יוכל לראות את פניהם וגובהם, ולזהותם.
הם המשיכו לרוץ, עולים במדרגות, נכנסים לקיצורי דרך, ואז באיזשהו שלב, סקורפיו נעצר.
למזלו, אלבוס שם לב לכך, ועצר גם הוא, ולאחריו גם צ׳רלי.
״למה עצרת!?״ אמרה צ׳רלי בקול מלא חרדה, כאילו מודיע לו חד משמעית שהשכל שלו פגום.
״אולי נפסיק לרוץ, ואז חלץ׳ יחשוב שהוא ממשיך לרדוף אחרינו!״ אמר סקורפיו. צ׳רלי נראתה המומה.
״פעם ראשונה ואחרונה שיש לך רעיון טוב, סקור,״ אמרה צ׳רלי, והם ניגשו לצד המסדרון, כדי שפילץ׳ לא יתקל בהם.
אחרי כמה דקות, פילץ׳ הגיע בריצה, מתנשף ומתנשם, והמשיך לרוץ, אבל בקצב איטי יותר.
״את מריחה אותם, מתוקתי?!״ שאל הזקן, והביט בחתולתו בצבע האבק. גברת נוריס הסתכלה מסביב, כאילו מריחה שהיו פה, אבל המשיכה ללכת, והשרת הלך בעקבותיה.
שלישיית הילדים חיכו בערך עשר דקות, עד שהיו בטוחים שפילץ׳ לא מתכוון לחזור.
הם הלכו בשקט מופתי, שוב, מנסים לא לעורר אפילו את תשומת ליבן של הדמויות בדיוקנאות התלוים על הקירות.
הם היו כבר בקומה השישית, כשנשמע רחש לידם. כמובן שצ׳רלי הייתה חייבת לעצור, ורגלו של אלבוס הייתה חשופה לשנייה.
״לפחות תזהירי כשאת מתכוונת לעצור!״ לחש אלבוס. צ׳רלי גילגלה בעיניה.
היא התקרבה לכיוון הרעש, שהגיע מכיתה שבדרך כלל לא הייתה בשימוש.
הם הגיעו אל הדלת, והקשיבו. אבל הדבר היחיד שנשמע מהצד השני של הדלת היה צחוק. דיי מטורף למען האמת, וכלל לא מוכר. זה גם לא נשמע כמו תלמיד, זה נשמע כמו מישהו מבוגר.
״מה-״ אמר סקורפיו, אבל צ׳רלי סתמה את פי בידה, מראה בבירור שעדיף שיהיו בשקט.
האיש בכיתה המשיך לצחוק בצחוק מטורף ומפחיד, ואלבוס שם לב שידיו רועדות. הם עמדו שם בשקט, מנסים להבין את המתרחש מהקשבה בלבד, אבל אז צ'רלי התקדמה שלוש צעדים, בכדי לראות יותר טוב, ולאלבוס וסקורפיו לא הייתה ברירה, אלא לנשום עמוק ולבוא אחריה.
הם ניסו לראות מבעד לידיעה שבחדר, אבל רק ראו צללית גבוהה של איש מסוים, ולא את בן האדם עצמו.
לפתע, נשמע רחש מאחוריהם, והם הסתובבו בפחד לראות את פילץ׳, אבל ראו משהו פי מיליון יותר גרוע: פיבס.
״מי שם?!״ שאל המפחידן בקולו המלגלג, והאיש בכיתה הפסיק לצחוק.
״מי של תיהיה, אני מקווה מאוד שאתה אוהב כשמציתים לך את המכנסיים!״ פיבס צרח, ונכנס בריחוף לכיתה. נשמעו כמה רעשים מחרידים של נפילת שולחנות, ואנחת אכזבה, ופיבס יצא מהחדר, כשהבעה מבואסת על פניו.
״הייתי בטוח ששמעתי משהו...״ אמר לעצמו בקול רם.
צ׳רלי נראתה ממש מאוכזבת, אבל לא אמרה כלום, עד שפיבס נעלם בהמשך המסדרון, ממשיך לעשות רעש בכל כיתה שנכנס אליה.
"מה זה היה?!" שאל סקורפיו, בקול רם.
"כן, למה שלא תדבר יותר חזק כדי שכולם ישמעו, פילץ' יגיע, ויעיפו אותנו מהוגוורטס?!" אמרה צ'רלי בציניות.
"אל תוציאי את התסכול שלך עלי!" לחש סקורפיו.
"אמר מי שהוציא את התסכול שלו על כולנו במשך שבועות…" אמרה צ'רלי.
סקורפיו נראה כאילו הוא מחפש עקיצה מספיק מעצבנת, אבל אלבוס קטע אותו.
"בואו נמשיך את הוויכוח הזה בבוקר, אני לא רוצה שפילץ' יתפוס אותנו מתווכחים על דברים סתומים באמצע הלילה." אמר, וחבריו שתקו. "בואו נחזור למגדל גריפינדור, וככה לפחות אף אחד לא יתפוס אותנו מחוץ לשם."
"רעיון טוב," אמרו סקורפיו וצ'רלי באותו הזמן, ואז הסתכלו אחד על השני במבטים זועמים. אלבוס גילגל בעיניו, והם התחילו ללכת לכיוון מגדל גריפינדור, שוב.
הדרך הייתה רגילה לגמרי, חוץ מהעובדה שהם נתקלו ברוח רפאים שלא זיהו, ובטעות עברו דרכה. רוח הרפאים כמובן הרגישה משהו והסתובבה, אבל כשלא ראתה כלום המשיכה ללכת. אלבוס, לעומת זאת, רעד כל הדרך חזרה אל חדר המועדון, אחרי שהרגיש כאילו עבר מקלחת במי קרח באמצע החורף.
הם הגיעו לתמונה של האישה השמנה, ואלבוס עמד להגיד את הסיסמא, כשלפתע נפתחה התמונה, וממנה יצאה צללית גבוהה של אדם כלשהו. האיש החזיק דבר מה בידו, והוא נראה נחוש שלא להראות. אלבוס רצה לעמוד בשקט בצד, לחכות שהאיש ילך, ורק אז ללכת לתמונה של האישה השמנה, אבל צ׳רלי דחקה בו להמשיך ללכת. הם היו כמה צעדים בלבד מהאיש, ופעימות ליבו של אלבוס העיצו מרוב פחד.
ואז קרו כמה דברים בבת אחת: האיש הוריד את בברדס שכיסה את פניו, והסתובב אליהם, סקורפיו מעד על שטיח, ומרחוק נשמע קולו של פילץ׳: ״אני אתפוס אתכם, היכן שלא תיהיו!״ כרגע אלבוס וצ׳רלי היו חשופים לעיני האיש, שפניו נראו מוכרים, אבל היה קשה לראותם בחשיכה, האיש צחק את אותו צחוק מרושע ששמעו קודם לכן, והוציא שרביט. אלבוס לא היה בטוח איפה נמצא סקורפיו מתחת לגלימה, וכבר נשמע קול הריצה של פילץ׳ במסדרון, אז בצעד נואש, אלבוס קרא: ״סקור, איפה שלא תיהיה, ניפגש בחדר המועדון, והחל לרוץ אל החור שמאחורי התמונה שעדיין היה פתוח, מקווה שצ׳רלי וסקורפיו עושים כמוהו. מאחוריו הוא ראה הבזק אור, אבל לא יחס לזה חשיבות רבה.
הם הספיקו להכנס, ולסגור אחריהם את התמונה, בדיוק כשהאיש הגבוה נעלם, וגברת נוריס הגיעה למסדרון.
אלבוס וצ׳רלי התנשמו בכבדות, ונשענו על הקיר.
״זה היה קרוב...״ אמרה צ׳רלי, והחזיקה את מותנה. אלבוס הרגיש תשוש ועייף, והדבר היחיד שרצה לעשות היה ללכת לישון, כשלפתע שם לב שסקורפיו לא הוריד עדיין את הגלימה.
״סקורפיו זה לא מצחיק, תוריד את הגלימה...״ אמר אלבוס.
סקורפיו הוריד את הגלימה והושיט אותה לאלבוס, אבל על פניו היה מבט מטושטש.
״סקורפיו, מה קרה?״ שאלה צ׳רלי בנימה מודאגת.
ואז סקורפיו קרס על הרצפה.

הפרק הקודם		הפרק הבא