האמת הנוראה מכול

VII: השקט שאחרי הסערה

"הרמיוני!" נשמעה הצעקה שוב,אך הרמיוני לא הקשיבה לצעקה. היא רצה לחדרה ונעלה את הדלת בעוד שרון וג'יני מאחוריה. הרמיוני התיישבה וגבה נשען על הדלת. 'מזל שאפשר לנעול את הדלת מבפנים' היא חשבה לעצמה,ונאנחה. "הרמיוני!תפתחי מיד!" היא שמעה את קולו של רון,מנסה לפתות את הדלת. "הרמיוני,אנחנו לא כועסים. תפתחי את הד-" "לא כועסים?! אני זאת שצריכה לכעוס!" קטעה הרמיוני את דבריה של ג'יני. "הרמיוני! אם את לא פותחת עכשיו אני פורץ את הדלת!" איים רון מבחוץ. להרמיוני לא היה אכפת.היא ידעה שהוא לא יפרוץ את הדלת, האמנם? רון השתנה מאוד בזמן האחרון. האם הוא באמת יפרוץ את הדלת? לא,הוא לא יפרוץ את הדלת. הוא לא ישחית דלת של בית חולים מוגלגי,הוא הרי יתקמצן לשלם על הנזק. הרמיוני התנשמה בכבדות והייתה סוערת מתמיד,היא חשבה על בגידתה של ג'יני,היא חשבה על הכעס של רון,והיא חשבה על כך שהיא הרגה את הילד שלהם. לא. זה לא היה ילד. זה לא ילד. זה אפילו לא מתקרב לילד. מה יקרה אם רון יצליח לפרוץ את הדלת?מה הוא יעשה לה? הדבר האחרון שהרמיוני רצתה הוא לדבר עם רון. הדמעות התחילו לזלוג מעיניה של הרמיוני ואיפורה התחיל להימרח. היא ניתקה את עצמה מהצרחות של רון וג'יני,היא ניתקה את עצמה מרעש הידית שמנסה להיפתח ומהדפיקות הבלתי פוסקות על הדלת. משב רוח אוויר נכנס מהחלון,הרמיוני אפילו לא שמה לב שהוא פתוח. פתאום הרמיוני שמעה קול חדש,קול של אחות ורשרוש מפתחות. האחות באה. יש לה מפתחות. משום מה הרמיוני הסתכלה על החלון. הרמיוני קמה מהדלת והלכה לעבר החלון. מהחלון היא ראתה השמיים,וקצת מחלק מחניון בית החולים. הרמיוני נתנה לרוח להזיז את שערה ולאדות את דמועותיה. הרמיוני פתחה את החלון לרווחה,מסתכלת על גודל החלון. הוא גדול מספיק. רגע,מה זאת אומרת גדול מספיק? כן. זה בדיוק מה שזה אומר. האם הרמיוני באמת תעשה את זה? האם היא באמת תעשה מהלך שאחריו... היא לא תחייה יותר? כן. זה עדיף מאשר החיים שלה עכשיו.

____

ג'יני הביטה ברון הצועק על הרמיוני ומנסה שתפתח לו את הדלת. לבסוף,הוא בעט בדלת בתסכול והסתכל על ג'יני. "רון,די,באמת.. זה לא שווה את זה." אמרה ג'יני. "לא שווה להיאבק על הילד שלך?" מלמל רון,"לא. לא שווה להיאבק על משהו שכבר לא בחיים." אמרה ג'יני וחיבקה את אחיה. "תודה שסיפרת לי ג'יני." אמר רון וחייך אליה, "אתה אח שלי,אתה לא צריך להגיד לי תודה." ג'יני גלגלה עיניים. "אני כן. את אמרת לי את זה למרות התנגדות של החברה הכי טובה שלך,זאת נאנמנות אמיתית. אני לא מאמין שהיא לא סיפרה לי.." אמר רון. "לפעמים בחיים צריך ללמוד להפסיק להיאבק. כשאתה מבין שבנאדם כבר אבוד,שהוא לא ייאבק בחזרה,אז אתה לא צריך להיאבק בחזרה. כשמישהו כבר מת,אתה לא צריך להיאבק למענו,בגלל שהוא כבר מת. בסופו של דבר האדם הזה יבין את טעותו לבד." אמרה ג'יני. רון הסתכל עליה,מהנהן. "סליחה?! מה אתם עושים פה?!" נשמע קול. רון וג'יני הסתובבו,זאת הייתה אחת האחיות. "א-א-א-נחנו" "אתם מה?! מפריעים למטופלת?!התלוננו על רעש מהאזור הזה. אתם מטרידים מטופל,לכו מכאן." קטעה אותו האחות. "היא גרושתי!" אמר רון, "האם המטופלת רוצה לראותכם?" שאלה אחות. "אה.. לא ממש,אבל-" "אז זהו." אמרה האחות. היא הוציאה מחזיק מפתחות וחיפשה מפתח מסויים. "מה את עושה?" שאל רון, "אני נכנסת לחדר של המטופלת כמובן,לראות איזה נזק עשיתם לה." אמרה האחות,כשמצאה את המפתח הנכון. קול רשרוש של מנעול שנפתח נשמע,והאחות הניחה את ידה על הידית. כשהם נכנסו לחדר,הם ראו את הרמיוני מטפסת מבעד לחלון.

הפרק הקודם		הפרק הבא