אליס לוגנבוטום ואחוות הגורל

טאקי מתפוצץ

פרנק ישב ליד בריאן על כורסא בפונדק שלושת המטאטאים.

הרגליים שלו השתלשלו גבוה מעל הרצפה, ונדנד אותם הלוך ושוב בעצבנות,

בעוד שהגננת שלו, גברת מקמילן שולחת ינשוף לאימהות שלהם.

אי אפשר להגיד שפרנק ממש עושה תעלולים, לרוב זה בריאן שעשה שטויות.

למרות שחברו כול הזמן רגוע ועושה רושם של ילד טוב, פרנק ידע איזה קונדסאי הוא.

אמבר הרגיעה את מקלאגן והביאה לו מיץ דלעת. הוא העמיד פני מסכן,

אבל שלח אל פרנק ואל בריאן כול כמה שניות מבטים של שמחה לאיד כשלא הסתכלה.

הוא תהה מה אחותו, אליס, עושה עכשיו. יש עוד הרבה זמן עד שהרכבת מגיע מתחנת קינג קרוס.

אולי היא מטיילת מסביב לאגם. חשב.

פרנק ואחותו אהבו את האגם. היו שם בני ים מגניבים כאלה. ודיונון ענק קולי וידידותי.

פעם אחת הוא נפל לאגם כשבא לבקר את אבא שלו והדיונון הציל אותו.

זה היה כול כך לא פייר שאליס כבר הולכת להווגורטס והוא לא. הלוואי שהוא כבר יהיה בן אחת עשרה.

אבל יש עוד ארבע שנים. ארבע שנים שיהיו ארוכות מאוד.

כשגברת מקמילן שלחה את שני הינשופים, והיא חזרה לכיוונם.

"אמבר, את יכולה להחזיר אדון מקלאגן לשאר החברים שלו, בבקשה?" שאלה הגננת.

בתה הנהנה ולקחה אותו לחצר. "ובאשר לשניכם… אני לא אוהבת להעניש, אבל ביום הראשון של הגן!

אני בטוחה שההורים שלכם ידברו איתכם על זה כשתחזרו הביתה. בנתיים תשארו במשרד שלי."

היא נשמעה באמת מצטערת.

בריאן הלך לפניו בשלווה. שניהם ידעו טוב את הדרך למשרד של גברת מקמילן.

בלי סיבה מיוחדת כמובן.

"אווף, מה נעשה עכשיו?" רטן באוזני חברו כשהדלת מאחוריהם נסגרה.

שניהם התיישבו על שטיח פרוותי שכיסה את כול החדר. בריאן הוציא חפיסת קלפים.

"טאקי מתפוצץ?" הציע לו, כאילו ידע שהרגע הזה יגיע.

הוא חילק את הקלפים והתחילו לשחק.

בריאן היה ממש טוב בטאקי מתפוצץ, והיו לו טריקים משלו.

או במילים פשוטות יותר: רוב הפעמים הקלפים התפוצצו לפרנק בפרצוף.

אחרי פרק זמן מסוים, אמבר נכנסה למשרד. היא הביטה על שניהם במצח מקומט. פרנק נזכר שפעם הוא בטעות שבר פסל חרסינה כשיחק במשחק הזה.

"האימהות שלכם שלחו ינשוף חזרה. הם יקחו אותכם מוקדם יותר." הודיעה להם.

"האא. יופי." בריאן אמר כשהדלת נסגרה שוב. "אני אקבל את גזר הדין בזמן הקרוב."

הוא לקח קלף מהקופה, שהתפוצץ לו בפנים.

-כמה שעות לאחר מכן-

פרנק שכב במיטה שלו ולא יכל להרדם. הוא תהה מה עם אחותו.

אליס בטח כבר התמיינה לבית כול שהוא, ועכשיו היא ישנה בחדר החדש שלה.

היה כבר יחסית מאוחר, והכוכבים בהקו על פני השמיים השחורים. ענן כהה כיסה את הירח והחשיך את חדרו.

הוא בהה בנוף בלילי, מלא מחשבות.

ינשוף בהיר, רפרף ועף מול חלונו והמשיך.

פרנק קם, הוא זיהה את הציפור. זאת הייתה הינשופה שלהם. לילית.

הוא פתח את הדלת והלך לחדר השינה של אימא ואבא שלו.

אימא שלו ישבה מול החלון וקראה גליון קלף קצר. לילית ישבה בכלוב שלה ולגמה מים.

"אימא?" שאל אותה. היא הרימה את מבטה. עינייה נצצו.

"רוצה לדעת לאן אחותך התמיינה?" ענתה על השאלה בשאלה. פרנק הנהן והתיישב על המיטה לצדה.

הפרק הקודם		הפרק הבא