התערבות

זה חתיכת איחור....
אני ממש מצטערת, אבל זה מה שקורה כשאין מוזה במשך הרבהרבה זמן! ><"
בכל מקרה, אני מקווה שהפרק הזה יצחיק אתכם (אני בהחלט מוצאת אותו מצחיק)
הכתיבה שלי השתנתה ככה שיש הרבה תיאורים.
הפרק הולך לדבר על שאר הקונדסאים (סיריוס, רמוס ופיטר) ועל החלק שלהם בהתערבות. אני ממש התאפקתי לא לכתוב פה רמוסיריוס....
בגלל האיחור הענקי, הפרק מובא ללא ביטוא או משהו דומה (חוץ מהקטע של סיריוס שעבר ביטוא וחצי).

אז לאחר כל החפירות הנה פרק 6!

סיריוס

בהנפת שיער אחת כשלושה עשר ריחות מתוקים בצורה מחרידה התערבלו באוויר והגיעו ישירות לאפו. לצערו הרב, אילו הריחות שתמיד היו דבוקים אליהן. לבנדר, תות, וניל, ענבים, קינמון.

סיריוס הביט בכמה בנות שנה חמישית חולפות לידו, מצחקקות ומניפות את שערן מדי פעם, כשהן מערבלות את אוויר בריח השמפו היוקרתי שלהן.

התערבות דפוקה.

לפעמים הוא כל-כך שנא את מרי על כך שהיא כזו מעצבנת. הרעיון שאוואנס וקרניים יפסיקו לריב היה פשוט – התערבות בה ג'יימס חייב לנשק את אוואנס עד חג המולד, כדי שהם יתאהבו ויהיה לכולם שקט. כמובן שסיריוס לא יכול להסתפק בהתערבות כזו קיטשית ומשעממת, הרי היא תגמר אחרי שבוע, כשג'יימס יחליט לשים דביקון ולעמוד בו בדיוק כשאוואנס תעבור.

הוא ידע שרוב הסיכויים שאוואנס תקלל אותו על ההתערבות הזו. כמובן שמרי, גרין וקלארק יעזרו לה, כמו שהן עשו למאלפוי. הנערות האלו לא פחות גרועות ממנו וחבריו.

חבורת הנערות הביטו בסיריוס וציחקקו, מעפעפות בריסיהן הארוכים והמרוחים באיזה משחה לריסים שמעבה אותן וגורמת לעיניהן להראות יותר גדולות כמו עיני איילה תמימה. הצחקוקים, החיוכים. הפלרטטנים. הקריצות. העפעופים. ההנפות שיער והריח...

מרלין הגדול, שמישהו יגיד להן להפסיק!

סיריוס כמעט התחרפן, איך הוא ציפה לא לעשות סקס עם מישהי במשך שלושה חודשים?!

בטח התחילו לרוץ שמועות שיש לו חברה, או שהוא לא מספיק טוב כבר במיטה אז הוא מתבייש את זה...

הוא כל-כך הולך להרוג את מרי.

יד נשית הונחה על כתפו. הוא הרגיש את הציפורניים הארוכות נוגעות בצווארו החשוף. הריח של הנערה עלה באפו – לימון חמוץ מעורבב עם ריח של שקדים.

"הי סיריוס." אמרה הנערה. סיריוס זיהה את הקול המעצבן הזה ממרחקים.

"היי מרי..." מלמל בכעס, משלב את ידיו. 

מרי מיהרה להתיישב לצידו על הספסל, נהנית מהמבט המתענה של סיריוס כשהנערות התמימות מביטות בו בתשוקה.

"מישהו לא במצב-רוח טוב," חייכה מרי בממזריות. "משהו קרה?"

סיריוס תקע בה מבט עוין, אך מרי רק עפעפה בריסיה הארוכים בתמימות מוחלטת. לצערו הרב של סיריוס  זה לא עזר לו בכלל.

מרי תמיד הייתה נערה יפיפייה, שערה השחור הארוך שזז מצד לצד בכל פעם שצחקה והעיניים החומות גדולות המעוטרות בריסים ארוכים וסמיכים. שפתיים ורודות וקטנות מרוחות בליפסטיק אדום בריח תות מתוק. אם היא רק תקרב את שפתיה אליו ו...  האם הוא כרגע חשב על מרי כאופציה?! צמרמורת חלחלה בו.

סיריוס נהם. הוא מיהר לקום ולהסתלק, כשהוא שומע את צחוקה המעצבן של מרי מלווה אותו. הוא קילל את היום בו אימו החליטה להביאו לעולם הזה.

התערבות דפוקה.

הוא מיהר להגיע לאזור נטול בנות – שירותי הבנים. אך לצערו הרב של סיריוס אחת הבנות מיהרה יותר מדי ולא שמה לב כשהלכה ונתקלה בו.

סיריוס כמעט ונפל, אך הוא הספיק לתפוס את הנערה ולהצמיד אותה אליו כדי שלא תיפגע. מתוך אינסטינקט כמובן, לא כי הוא לא הריח ריח נעים של נערה במשך יותר משבועיים. ולא כי הוא רצה להרגיש שוב את ההרגשה ההיא שכשהחזה שלו נצמד לשל נערה תמימה.

"אני מצטערת!" צייצה הנערה, מביטה אל סיריוס. "אני פשוט-"

"זה בסדר." מלמל אליה, שואף בחשאי את ריחה המתוק של אותה הנערה. דובדבנים מסוכרים.

סיריוס רצה להישאר באותה תנוחה, אך כמובן שמי לא עם חברו הטוב ביותר יהרוס רגע עם נערה יפיפייה וצעירה בעלת ריח מתוק וחזה שופע...

"רך-כף!" קרא ג'יימס בחיוך ממזרי. "חיפשתי אותך בכל מקום – או סלחו לי, לא התכוונתי להפריע."

כן ממש. חשב לעצמו סיריוס, בעודו משחרר את הנערה התמימה.

"רצית משהו, קרניים?" שאל סיריוס. "כי אחרת אתה צריך ללכת לסדר קצת ענייני מדריכים ראשיים עם אוואנס, לא כך?"

"אוואנס תוכל להסתדר לבד." אמר ג'יימס, מבטל את דבריו של סיריוס בידו. "חיפשתי אותך כי מרי אמרה שאתה מאוד מדוכא." החיוך הממזרי ההוא היה מרוח על פניו.

הנערה הביטה בשניים בעיניה הגדולות. זוג הבנים הכי חתיכים בכל בית הספר ניצבים מולה, כשאחד מהם לפני כמה רגעים חיבק אותה. סחרחורת תקפה אותה והיא הרגישה את העולם מתערפל כשג'יימס פוטר חייך.

הנערה התעלפה ישירות לידיו של סיריוס שמיהר להחזיק אותה.

"סיריוס, חשבתי שהמטרה שלך היא להתרחק מהבנות," אמר ג'יימס. "לא לגרום להן להתעלף ישירות לידיים שלך. מה שדיי אומר שהפסדת בהתערב-"

"קרניים, אני מציע לך לסתום את הפה שלך, או שסנטה לא יכול להשתמש בך השנה." סיריוס נתן לג'יימס את אחד ממבטי המוות שירש מאימו.

ג'יימס הבין שהוא הגזים עם חברו הטוב והרים את ידיו בהתגוננות. "אל תדאג חבר, סנטה בכל מקרה לא יוכל להשתמש בי השנה."

סיריוס הניח את הנערה על הקרקע והביט בג'יימס במבט שואל, אשר העניק לו חיוך ממזרי נוסף. מישהו במשפט פוטר התאמן יותר מדי על החיוכים האלה והוריש אותם לילדים שלו.

"אוואנס באותו זמן תחווה -  איך תיארת את זה בצורה כה מדוייקת, – אורגזמה טובה." סיריוס גלגל את עיניו וג'יימס הניח את ידו מסביב לכתפו של סיריוס. "תחשוב על זה ככה רך-כף, אוואנס תחווה אורגזמה טובה, אני אזכה בהתערבות ואגרום לירחוני להתלבש כמו בחורה כנקמה!"

סיריוס, שהיה תשוש מכל הבנות ומריחן שתמיד עלה באפו, פשוט נאנח. לא היה לו כוח אפילו לשאול את חברו מה הוא מתכנן בשבילו, למרות שהייתה לו הרגשה שזה קשור לגרין, הרי הוא גרם להם כבר להתנשק פעם אחת. מול כולם. כשלגרין היה חבר.

רמוס תמיד אמר מזל שהוא בנבחרת הקווידיץ' בתור חובט, אחרת החבר של גרין, ג'וני מרטין, היה חובט אותו ישר לזרועותיו החמימות והדביקות של הדיונון הענק שבאגם.

ברגע זה הדבר היחידי שעלה בראשו היה הריח של הבת האחרונה שפשוט נחתה לזרועותיו. מי יודע מתי יחווה את ההרגשה ששדיה של נערה תמימה צמודים לחזהו.

התערבות דפוקה.

רמוס

בהבדל מסיריוס, רמוס ניסע להימנע כמה שיותר ממפגש עם בנות. הוא הסתגר בספרייה, שם שום בחורה לא תחשוב שהוא מנסה להתחיל איתה.

הוא שנא את סיריוס בלק והחובה המטופשת שלו שהחליף ברגע האחרון. כלומר מה רע בזה שהוא יצא עם בחורה אחת לתקופה מאוד ארוכה?

למה ג'יימס היה צריך לחשוב על החובה ההיא?!

רמוס נאנח ופנה לקבור את פניו עמוק יותר בספר שקרא.

לשכנע בנות לעשות את זה איתו. רמוס רק התחלחל מהמחשבה שהוא יצטרך להתחיל עם בנות כמו סיריוס וג'יימס.

זה מה שחסר לו, שהוא גם יקרא "הזונה ממין זכר".

למרות הסוד של ג'יימס, הוא ממשיך לשחק אותה הזונתי המשני – דבר דיי לא הגיוני.

רמוס שמע חבורת בנות מצחקקת בצד ולוחשת את שמו. הוא הסמיק ומיהר לקבור את פניו עמוק יותר בספר.

אל תפנו אלי. אל תפנו אלי.

"היי לופין," נשמע קולה של אחת הבנות. רמוס הרים את מבטו מהספר ובהה בנערה שניצבה מולו. מלאני סטיבן – רייבנקולאית שנה חמישית. "מה שלומך?"

לעזאזל.

רמוס לקח נשימה עמוקה מנטאלית ופנה לחייך לעברה בדרך בה סיריוס חייך. כמובן שעליו זה לא כל כך עבד, אבל זה גרם לנערה להסמיק מעט.

"היי..." רמוס בהה בה במבט כאילו אינו זוכר את שמה, למרות הזיכרון הטוב שלו.

"מלאני." ענתה הנערה מעט מאוכזבת. "מלאני סטיבן."

"אה כן!" הוא שב לחייך את החיוך הכה מטומטם. הוא חשב מה הוא הולך לעשות בלילה לסיריוס בלק אחד; חניקה בעזרת הכריות, או קללה שאין עליה מחילה – אופציה טובה מאוד.

הנערה היססה ונשכה את שפתה התחתונה. משהו הציק לה, אך הוא לא היה אמור לשים לב. ג'יימס וסיריוס לא שמים לב לדברים כאלו.

"אני יכול לעזור לך במשהו?"

מלאני סטיבן הסמיקה והניחה את הספרים שלה מולו. "תורת הצמחים." מלמלה.

רמוס ידע שהיא מתקשה בתורת הצמחים, הוא עזר לה שנה שעברה לעבור את המקצוע בעזרת כמה שיעורי עזר והיא קיבלה קס"ם בבחינת הגמר.

הוא ידע שג'יימס וסיריוס היו אומרים כעת הערה נבזית וג'יימס היה עוזר, בעוד סיריוס היה ממשיך לנסות לפלרטט איתה עד שהייתה נמסה.

אך הוא לא הם.

הוא לא היה יכול לומר הערות נבזיות יותר או לשחק אותה בצורה כזו מגעילה.

רמוס נאנח והצביע על הכיסא. "שבי, נראה במה את מתקשה."

עיניה של מלאני סטיבן נצצו והיא מיהרה להתיישב ולהסביר לרמוס את כל מה שהיא מתקשה בו בפרוטרוט את הבעיות שיש לה עם צמח כזה ואחר.

רמוס נשאר קשוב ולא ניסה להשתיק אותה לרגע אחד – טעות חמורה.

בפינה של הספרייה ישב לו נער בעל עיניים חומות אגוזיות ושיער שחור פרוע, מחייך לעצמו.

רמוס לופין, חשב לעצמו הנער, אתה כל כך הולך להתלבש כמו בחורה!

פיטר

אוכל.

הוא לא הכניס חתיכה של אוכל לפיו מהרגע שנגמרה ארוחת הערב.

אוכל.

הוא היה זקוק לאנרגיה! הוא נער בגיל ההתבגרות והוא זקוק לאוכל כדי לגדול!

"רך-כף!" יילל פיטר בתחינה. "בבקשה, רק חטיף אחד, לא יותר!"

סיריוס נאנח. "מצטער זנב תולע, אתה מוגבל מבחינת אוכל – תתמודד."

פיטר רצה לבכות.

הוא חשב על כל האוכל שג'יימס וסיריוס העלימו לו ביום שהחלה ההתערבות. הוא חשב שהוא יכול להתמודד עם זה, בלי ארוחות ביניים קלות במשך...

הוא לא יכול יותר!

פיטר פנה אל ג'יימס. "קרניים, בבקשה! אני חייב לאכול, אני לא שורד פה!"

ג'יימס לא הקשיב לו ומלמל משהו על מדריכה ראשית מרשעת שלא יוצאת לו מהראש או משהו כזה. פיטר לא התייחס יותר מדי למלמולים אלא לריח שיצא מפיו. שוקולד.

עיניו של פיטר חיפשו אחר החטיף החום והמתוק כל-כך. עיניו ריצדו במהירות על כל חלק בגופו של ג'יימס, אך החטיף השוקולדי לא נראה בשום פינה!

"קרניים, תעביר לי את השוקולד." מלמל סיריוס בהיסח הדעת, מביט במספר בנות בשנה הרביעית שצחקקו.

ג'יימס הוציא מהכיס הפנימי של החלוק את החטיף המתוק ההוא, בעל הניחוח המשכר. עיניו של פיטר נפקחו לרווחה ופיו נשמט מעט, כשהוא ראה את ידו של ג'יימס זורקת את הממתק לעבר סיריוס.

הוא לא חשב פעמיים.

פיטר נהפך במהירות לעכברוש ותפס את השוקולד לפני שהייתה לו הזדמנות להגיע בכלל אל סיריוס. הוא מיהר אל מקומו ופתח את העטיפה, מריח את הניחוח המתוק ונגס. החושים החלו להתעורר – השוקולד העיר אותו. הטעם המתוק התחולל בפיו, לא מרפה לרגע, משכר אותו ומושך אותו אליו. פיטר נגס עוד נגיסה עמוקה והתענג על המתיקות.

"קרניים, שוקולד." אמר סיריוס, כמבטו עדיין לא סר מהבנות.

ג'יימס הרים את מבטו מהחיבור לשיעור שיקויים, שבטוח היה כתוב בו עד כמה לילי אוואנס מכשפה מרשעת, והתבונן בסיריוס.

"זרקתי לך חפיסה שלמה, לא תפסת?"

סיריוס ניתק את מבטו מהבנות ופנה אל ג'יימס. "כן קרניים, תפסתי אותה ובלעתי תוך שניה!"

"אם אתה לא לקחת את השוקולד, אז מי..." סיריוס וג'יימס פנו במהירות להביט בפיטר שנתפס במעשו, כשהוא נוגס בחתיכה נוספת.

עיניו של פיטר ריצדו כמחפשות מקלט והוא מיהר אל מעונות הבנים, ישירות אל השירותים, כשג'יימס וסיריוס בעקבותיו.

אף אחד לא יפריד בנינו. חשב פיטר, כשהוא נועל את דלת השירותים וממשיך להתענג מהשוקולד, כששני נערים זועפים דופקים בכוח על הדלת ודורשים את השוקולד שנעלם בבטנו החסרת התחתית של זנב תולע.

-----------------------------------------

תגובות בונות יתקבלו בברכה!

הפרק הקודם