לילי לונה פוטר

אני ממש מצטערת שלא המשכתי לכתוב הרבה זמן,היה לי בוחן פתע במתמטיקה שהודיעו שהוא יהיה מראש אבל לא ידעו מתי אז כל יום לפני מתמטיקה התכוננתי(אני בבית ספר בלי מבחנים אז אני לא רגילה, המורה שלי למתמטיקה ממש אוהב מבחנים)... אני שמחה לראות שאחרי כל כך זמן שלא כתבתי לא הורדתם מנויים. הפרק הזה מוקדש לכל שמונת (!) המנויים לפאנפיק הזה! תודה לכם!!!מהפרק הזה הדברים הופכים לpg או pg13, סורי... 

***

שאר החופשה עברה מהר ובלי ששמתי לב הגיע היום האחרון לחופשה. בבוקר העפתי את כל דברי לתוך המזוודה שלי. "לילי!" שמעתי את אימי קוראת לי. "צריך לצאת." "רק רגע!" צעקתי מחדרי. "לילי! אמא ואבא ואל ואני נצא בלעדיך וננעל אותך בבית!" שמעתי את קולו המקניט של ג'יימס. "שתוק, ג'יימס!" אימי ואני אמרנו באותו הזמן. "לילי חמודה, בואי. אנחנו לא רוצים לפספס את הרכבת." "רק רגע אבא!" צעקתי בתגובה ומילמלתי, "איפה זה, איפה זה, איפה זה. אוף! ג'יימס?! לקחת לי את ה-" "כן לילי, לקחתי לך את ה'יומן' הזה שלך. הוא היה מעניין מאוד." "מה?! קראת אותו?!" נחרדתי ומיהרתי לסגור את מזוודתי ולרדת במדרגות. "ג'יימס!" אמר אבא. "יומן זה דבר אישי ואין לך זכות לחטט ביומן של אחותך. תחזיר ללילי אותו." ג'יימס נתן לי אותו. "אתה- אתה- אתה פשוט מגעיל! איך אתה היית מרגיש אילו אני הייתי מחטטת לך בדברים וקוראת את הדבר הכי פרטי שלך?!" דמעות של זעם ועלבון עמדו בעיניי. "הי, ליל, אל תדאגי. אני בטוח שלא לא יספר לכולם מה כתבת..." ניחם אותי אלבוס. "אולי כן." לחש ג'יימס. "שמעתי את זה." סיננתי. "ואני יכולה לספר לכולם שאתה ואלינור התנשקתם כמה ימים לפני נשף חג המולד." 

כאשר ראיתי את הוגו ורוז בתחנת הרכבת מיד הרצתי אליהם. "רוזי!" חיבקתי את רוז. "ומה אני? עז?" שאל הוגו. מיד חיבקתי גם אותו. "הוגו, ג'יימס קרא את המחברת שהבאת לי לחג המולד." לחשתי באוזנו. "את רצינית?! אה לא, את בטח סתם עובדת עלי." הוא גיחך. "לא, הוגו. אני רצינית לחלוטין. הבן-אדם דוחה, הוא אמר שהוא 'אולי' יספר לכולם מה כתבתי שם." עניתי. "אוי, זה רציני." הוא אמר. "הי! רוזי! הנה סקורפיו!" ניסיתי לשנות נושא. "הי ליל, ממצב?" אמר סקורפיו וחיבק אותי. "לילי!" צחקקה רוז. "את מנסה לגנוב לי את החבר?" "הו, לא." אמרתי. סקורפיו ניגש אל רוז ונישק אותה על פיה. "אני לא ראיתי את זה..." לחשתי להוגו. "לילי!" הוא גער בי. "את תצטרכי להתרגל! את לא יכולה להמשיך להיגעל מזה כאילו שאת עדיין בת 10! כולנו נתנשק בסוף!" הבטתי בפניו של הוגו, משהו בו התבגר. "הוגו?" "כן?" "תגיד... אתה רוצה לספר לי משהו?" שאלתי בהיסוס. "מה? אממ... לא... ממש... אממ... כלום... למה... אממ... שאלת...?" הוא מילמל בתגובה.

לפתע נפל לי האסימון. 

"הוגו? יש לך חברה?" "מה?!" הוא נבהל. "לא! איפה שמעת את זה?" "הא! ידעתי שמשהו לא בסדר כאן!" אמרתי. "טוב, כן לילי, יש לי חברה. עכשיו טוב לך?" הוא התוודה. "מי זאת?" שאלתי בסקרנות. אני לא יכול לספר לך, אני צריך לדבר איתה קודם." "טוב, אבל אני זוכרת לך  את זה!"

סורי שאני משאירה אתכם במתח. בעצם, לא.

תגובות?  

הפרק הקודם		הפרק הבא