נכון, אולי

חודש גשום כל כך עבר על כל אנגליה, הקור הקפיא את כל אנגליה ובריטניה, אם אלו קוסמים ואם אלו מוגלגים.

אבל החג הכי שמח בשנה הגיע: חג המולד האהוב על כולם.

פרד ואיימי התיידדו בחדר המועדון של גריפינדור, מתמזמזים כמו תמיד, בלי הפסקה. מכיוון ששניהם היו בשנתם השביעית והאחרונה, הם חפצו לגור יחד לאחר סיום לימודיהם. פרד רצה לקחת את איימי לארוחת חג המולד הגדולה של הוויזלים, כדי להציג אותה למשפחה, בעוד להארי, אביהם של אלבוס, ג'יימס ולילי היו תכניות אחרות.

בחודש ההוא, בחודש הקודם ההוא, קרה גם עוד משהו, שאם מישהו היה כותב עליו בנביא היומי, היו שמחים במיוחד: מצאו את ג'יימס בתחילת החודש, או יותר נכון, רון, הרמיוני, ג'יני והארי הצילו אותו. ג'יימס כבר הספיק להתאושש, למרבה הפתעתו של הארי.

ג'יימס, אלבוס ולילי כבר היו בביתם, אולם רחוקים מהוגו ורוז.

" היי, ילדים, " החזיקה ג'יני בשתי ידיה שלושה ספלי שוקו חם, בעוד הארי החזיק עוד שניים, לו ולג'יני. " מה... מה קורה? "

" בסדר, " ענו כולם בפה אחד.

" אבל, אמא, " פצרה לילי את פיה בפיהוק, " למה לא הולכים לסבתא ולסבא, וגם לדוד רון ולדודה הרמיוני? "

" כי, " השיב לה הארי בקול מבין. " אני ואמא חשבנו על משהו-"

" אתה חשבת, יקירי. " תיקנה אותו ג'יני.

" כן, כן, " המשיך הארי, ישב על הספה הגדולה והאדומה שבסלון, מול ילדיו, שישבו הספה האדומה שממול, ושתה לגימה ארוכה מכוס השוקו החם שלו, " חשבתי שאתם מספיק בוגרים בשביל - "

" בשביל מה? " שאלה לילי בסקרנות.

" בשביל שתכירו עוד מישהו במשפחה, עוד מישהו שלדעתי הוא איום כל כך, שאתם מספיק בוגרים להכיר אותו. "

" מי זה? " שאלה לילי שוב, בסקרנות רבה עוד יותר.

" אתם זוכרים שעשיתם את עבודת אילן היוחסין בבית הספר של המוגלגים? "

" כן, כן, " השיבה לילי במהירות ושתתה לגימה קצרה מכוס השוקו המקושטת לכבוד חג המולד.

 " וזוכרים שעשיתם על סבא וסבתא? "

" מי, סבתא מולי וסבא ארתור? " שאל אלבוס והזדקף על הספה.

" לא, על ההורים שלי, " אמר הארי. " סבתא לילי וסבא ג'יימס? "

" כן, אני זוכר, " השיב ג'יימס בחיוך רחב. " אולי יותר, בגלל שאני נקרא על שמו - "

" ואני נקראת על שמה, " חייכה לילי חיוך דומה לזה של ג'יימס.

" כן. " השיב הארי בחיפזון, דיבר מהר מספיק כדי לנסות לשכוח את המוות הנוראי של הוריו. " ואתם זוכרים שלסבתא לילי יש אחות? "

" אה, זאת שאימצה אותך כשהיית ילד, יחד עם דוד ורנון ודאדלי? "

הארי מיהר להשיב באחראיות: " אז חשבתי שאולי כדאי שנבוא לבקר אותם בחג, רק ליומיים, ואז נלך בכל שאר חופשת המולד, לטייל באוסטרליה עם הוגו ורוז, ועם דודה הרמיוני ועם דוד רון, עם כל המשפחה. "

" בסדר מצידי, " השיב אלבוס ונאנח קלות.

" גם מצידי, " 

" ומצידי, "

כולם הסכימו וישר יצאו לדרך. 

הארי התניע את הרכב המוגלגי החדש ונסע, יחד עם ילדיו ואשתו ג'יני, הרחק משדרת דאלאס.

הם נסעו כל הדרך ושמעו שירים קצביים של חג המולד, לבושים היטב- לא רוצים שהשעה הארוכה הזו ברכב תעבור.

הארי מצא חנייה, המכונית הפסיקה לנוע ולזוז, וכולם יצאו מהרכב באיטיות, במיוחד הארי.

" טוב, ילדים, " הכין אותם הארי, הוא היה במפתן הבית, בדלת הבית המוכר לו מאוד סגורה. " הדרסלים לא יאהבו אתכם, אני אומר לכם את האמת, כי אנחנו בשבילם לא נורמליים-"

" מה זאת אומרת, לא נורמליים? " געשה לילי.

" כי אנחנו קוסמים, מתוקה. עכשיו, צריך לשמור על כמה כללים: אסור לכעוס על הילדים הדפוקים של דוד דאדלי, לילי, אסור לך לעשות קסמים, וגם אתה אלבוס, רק לג'יימס מותר, כי הוא בשנה השביעית, ובן 17. אבל בכל מקרה, תהיו בשקט, אל תכעסו, וג'יימס, אפילו אם אתה תגעש מכעס, תיזהר על הקסמים שלך, בלי קללות שבגללן שולחים לאזקבאן, רק קסמים פשוטים, בסדר? "

כולם הנהנו בחיפזון. ג'יני הייתה בראש הקבוצה, לילי הייתה משמאלה, והארי היה מימינה. אלבוס וג'יימס עמדו מימין להארי, ונשמו בכבדות.

לג'יני היה אומץ לדפוק על הדלת, וכך עשתה.

" מי זה? " נשמע קולה הצווחני והמעצבן של הדודה פטוניה, אך בשביל אלבוס, לילי וג'יימס היא הייתה תחליף לסבתא, או יותר נכון, האחות המוגלגית של סבתא.

הדוד ורנון פתח את הדלת.

" ילד? פוטר? " געש הדוד ורנון.

" כן, " ענה הארי, " זוכר אותי? "

" מי זה, יקירי? " נשמע קולה של הדודה פטוניה שוב, בעודה מדברת עם דאדלי על עסק המתכות שקנה.

" בואי רגע, פטוניה! "

" מה אתה רוצה, פוטר?! אתה צריך כסף? נו ברור שאתה צריך כסף, תראה איזה עלוב אתה! " גיחך ורנון.

" ורנון- " הופיעה פטוניה. " פוטר? חתיכת משוגע! "

" אל תקראי ככה לאבא שלי! " הגיחה בה לילי.

" פוטר, עיניי מטעות אותי? אישה? ילדים...יפים? " התפלאה פטוניה.

" זו אישתי, ג'יני - "

" אני לא צריכה שתציג אותי, " חייכה ג'יני. " קוראים לי ג'ינוורה מולי פוטר, לשעבר וויזלי. "

" ולי, " התקדם ג'יימס צעד אחד קדימה. " קוראים ג'יימס סיריוס פוטר, אני בן 17, והבכור. "

אלבוס ולילי גילגלו עיניים וחייכו.

" קוראים לי אלבוס סוורס פוטר, " הציג את עצמו אלבוס, והדודה פטוניה געשה פתאום:

" יש לך ילדים, פוטר! ילדים יפהיפיים, אם יורשה לי לומר, ואתה קורא לאחד סוורס? סוורס, הרשע הזה? "

הארי פתאום נזכר בזיכרון עצוב, שסוורס סנייפ מת לו מול העיניים.

" אפשר להיכנס? " חייכה לילי, והדודה פטוניה הכניסה את כולם בשמחה, למרבה הפתעתו הרבה מאוד של הארי.

" עלו למעלה, ילדים, " חייכה פטוניה. " הילדים של דאדלוש נמצאים שם. "

אלבוס, לילי וג'יימס עלו למעלה, ושמעו, להפתעתם, שמות של לחשים רבים. ג'יימס דפק בדלת והחבורה נכנסה, וילד בן 16, נמוך ורזה, עם שיער בלונדיני ובלומת שיער קטנה, עם עיניים חומות, הסתיר שרביט שחור ומחוספס מאחורי גבו.

" שלום, קוראים לי ג'יימס, זה אלבוס וזאת לילי. "

" שלום, " חייך הילד בעל השיער הבלונדיני. " קוראים לי דסטין דרסלי. אני האמצעי מבין אחותי ואחי, זה מארק, הגדול, " הצביע דסטין על ילד שמנמן טיפה, עם שיער שחור, קצר לחלק עם עיניים אפורות ככסף. " וזו סוזי, הקטנה מבינינו - "

" למה אתה מסתיר את השרביט שלך? " שאלה לילי בחולמניות.

" סליחה? " התממם דסטין.

" לא נספר. נשבעת. "

דסטין המשיך להתממם להשיב ללילי: " אין לי מושג אל מה את מדברת. "

" נו, תעשה לי טובה! " געש אלבוס, הוציא את שרביטו ואמר: " שתק! "

" רפארו! "

הילד לא יכל להתאפק, הוציא את השרביט שלו, וחסם את הלחש שכוון אליו, הישר מאלבוס.

דסטין סיפר להם את כל הסיפור עם אביו ששונא קוסמים, וסבו וסבתו שונאים קוסמים בכל מאודם.

" אבל... למה אתה מסתיר את זה? "

" אמרתי לך, " התעצבן דסטין. " הם שונאים קוסמים, ואם יתגלה להם שאני אחד כזה, הם יסלקו אותי. "

" אם כך, מאיפה השרביט? "

" יצאתי לשחק לפני הרבה מאוד זמן, בחצר. מצאתי שברי שרביט שם, בשולי קירי ביתי והדבקתי אותם. טד-אם! "

" עשית עבודה טובה, " שיבחה אותו לילי. " הוא נראה כמו חדש. "

בינתיים, כשהילדים נהנו בחדר האורחים הגדול, בין הארי וג'יני עברה שתיקה רמה ביותר, כשלקסי, אשתו הרזה של דאדלי, סיפרה על שבחיו הרבים במפעל המתכות שקנה, והוא רק הצטנע.

אפילו הארי היה חייב להודות שדאדלי די רזה, באיזה 30 קילו.

הפרק הקודם		הפרק הבא