שוב בהוגוורטס, אבל אחרת

נעמה ישבה על הדשא הלח שעה ארוכה, הארי הספיק כבר לחזור למגדל מבלי שהיא הרגישה בכך.

אך פתאום יצאו מהמגדל האסטרונומיה, מאלפוי ושני שומרי הראש שלו, קראב וגויל והתקדמו לקראת נעמה.

נעמה ראתה אותם, קמה והתקדמה לקראת הכניסה האחרית של בית הספר ומאלפוי קרא "רגע! חכי!" ורץ אחריה, קראב וגויל שהיו מהירים משניה רצו ותפסו את נעמה בשתי ידיה וסובבו אותה לכיוון מאלפוי.

"מה את רוצה, מאלפוי?" שאלה נעמה בטון זדוני "להגיד לי שבוצדמים יהודים וישראלים לא יכולים ללמוד כאן?"

"לא" אמר מאלפוי והפתעתה טונו היה... נחמד.

"אם לא, אז מה אתה רוצה?" שאלה נעמה בטון בטון מופתע

"אני יודע דניאל פגעה בך בגלל שהיא שיקרה" אמר מאלפוי בקול זדוני ורגוע, "אני רוצה שתצטרפי אליי ולחבורה שלי, אנחנו תמיד ניתן לך להרגיש טוב... ונעזור לך להתנקם בדניאל ובחבריה הקטנים והטיפשים"

"אבל... הם חברים שלי!" אמרה נעמה בייאוש

"חברים אמיתיים היו משקרים שלך?" שאל מאלפוי בטון שמאד מנסה להיות רגיש, אך לא מצליח.

"אני מניחה... שאתה צודק..." אמרה נעמה בטון עצוב.

"אז עכשיו, לכי לישון ונפגש בארוחת הבוקר ותשבי לידנו" אמר מאלפוי בקול עדין, חיבק אותה חיבוק פרידה ומאלפוי ושומרי הראש שלו התרחקו משם.

- - -

בעוד מאלפוי נכנס לבית הספר הוא הלך לבד לינשופיה וכתב:

אדון האופל,

העברנו את נעמה לצד שלנו...

יש לנו יהודיה בצידיינו, בעזרת הכוחות המיסטיים שלה ננצח במלחמה.

עבדך הנאמן,

דרקו מאלפוי

- - -

נעמה שלא קלטה מה קרה ליד האגם, עלתה אל המגדל, נכנסה בשקט לחדר, התכסתה בסמיכה ונרדמה.

הפרק הקודם		הפרק הבא