סאמר פאן

ג'יין נסחפת לכיף סוער במחנה 'סאמר פאן'. היא מגלה שיש לה תפקיד חשוב, היא צריכה להנהיג ממלכה, וגם להישאר במציאות הרגילה, האם היא תצליח במשימה?

כותב: kattniss Potter
הגולש כתב 5 פאנפיקים.

פרק מספר 7 - צפיות: 11263

(5) 3 דירגו

פרק:

דירוג הפאנפיק: G - פאנדום: הארי פוטר - זאנר: פנטזיה - שיפ: אין - פורסם ב: 15.01.2015 - עודכן: 10.04.2015

המלץ!

ID : 5772

גופן: Verdana Arial Tahoma מרווח: + - גודל טקסט: + -

הפאנפיק ננטש

ג'יין ופטר סיימו את הפיקניק. היה להם די כיף, יחסית לבני 20-22. הם התלבשו ויצאו מהאגם. הם יצאו משטחו דרך השביל היבש והסדוק, שלצידו היה בוץ שחור, מלא בועות ו...טובעני. בסוף השביל היו עוד שני שבילים קצרים. הראשון הוא עם דלת זהובה עם פתח למפתח ישן, שאף אחד לא מעז להיכנס לשם, ואף אחד לא יודע לאן היא מובילה. בשביל השני, או יותר נכון, בסופו, נמצאת דלת שחורה ומבריקה עם ידית עץ. אלה שרוצים לבוא לאגם ולחזור לביתם אחר כך משתמשים בדלת הזו. היא מובילה אותם למקום שהם רוצים, ומזה בלה התפעלה מאוד. אם רוצים לבוא לאגם, פשוט עפים אליו, על המטאטא. הרי לכולם יש מטאטא, ולמי שאין, יש מטאטאים להשכרה. כשמגיעים לאגם, בסביבה מדושנת וירוקה (אף אחד לא גר שם), נמצאת הדלת השחורה, שמובילה לצידו השמאלי של האגם, אך לא חוזרים משם הביתה.

" טוב, פטס, מה... " ג'יין בלעה את לשונה.

החולצה המלוכלכת שלבשה לא מצאה חן בעיני פטר, כי הוא אמר שנסיכה לא צריכה ללבוש בגדים מלוכלכים, וג'יין השיבה לו שהיא לא מפונקת.

" מה? " המכנס שפטר בא איתו הבליט את עיניו.

" אה... רוצה להי....פגש? "

" אין בעיה, " השיב פטר בחיוך, ופתח לג'יין את הדלת, שהובילה לארמון.

" אתה לא בא? "

" לא, " הוא נשאר בשביל המצהיב, והיא הייתה צעד אחד לפני הדלת, " את רואה את המגדלור הזה שם? " פטר הצביע על מגדלור גבוה ומוזר, שג'יין יכלה להישבע בלוסי שלא ראתה אותו קודם.

" כן. " השיבה ג'יין.

" אני עובד שם, המגדלור הזה - "

" מה יש המגדלור? " שאלה ג'יין בסקרנות.

" אם תיתני לי לסיים... בכל מקרה, אני אחראי שכל המים המטונפים שיש באגם התנקו, זו עבודה קשה מאוד. "

" ברור שזו עבודה קשה! מה, זה כמו לנקות עשרים ושבע בריכות! " כיחכחה ג'יין בגרונה.

" לא בדיוק. טוב, אני אספר לך מחר. ביי. " הוא פתח את הדלת לרווחה רבה יותר.

" חכה. אפשר, אה... חיבוק? "

פטר חייך, תפס בידה של בלה וחיבק אותה.

הוא חיבק אותה כמה דקות, ראשה היה מוצמד לראשו.

" אה, " הוא לחש לה, מעצים את החיבוק, כדי שהחום והאהבה לא יברחו לו. " את זוכרת שאמרת שאת מחבבת אותי? "

" כן. " בלעה ג'יין את רוקה באיטיות, בחשש שכל הנשיקות האלו היו סתם הצגה אחת גדולה.

" אז לא נראה לי שזה נכון. " הוא חייך.

" מה? למה? " ג'יין ניתקה את החיבוק בהיסטריה.

" לדעתי, את אוהבת אותי. " חייך פטר עוד פעם.

" אוה, טיפש, הבהלת אותי! - רק רגע, ומה איתך? "

" גם אני, " החזיק פטר את ידה הימנית של ג'יין. " מאוד 'מחבב' אותך. "

" אז, אה... " היא נשארה בלי מילים, שוב. " רוצה להיפ- " ג'יין לא סיימה את משפטה והושתקה בנשיקה קטנה.

אפשר להגיד ששפתה של ג'יין היו מלאות ושמנות כאלה, ולפטר היו צרות כאלה, הם תאמו אחד את השני באופן מושלם, ג'יין ופטר. בהכל. בתחומי עניין, תחביבים, דברים שנואים ודברים אהובים.

אפשר להגיד, שהדבר ששניהם הכי שנאו זו אהבה.

'אהבה מטופשת', הם תמיד אמרו. 'למה צריך אותה? אנחנו לא אוהבים אחד את השני, אנחנו... "מחבבים". אהבה יכולה להיות מביכה, היא תמיד מביכה'.

הם לא שמו לב שמה ששרר ביניהם הייתה אהבה. במבוכה, בכל מה שהם טענו, זה שהם לא אוהבים.