אם לא היה, יהיה

היא ישבה במשרדה, מדוכאת.

"מרי? מרי? מרי!" נקש יורי באצבעותיו כדי שתשים לב אליו. מרי הרימה את אפה מהחוברת שבה בהתה.

"אה? כן, המטאטאים. אני חושבת שבתור התחלה נוכל לייבא מכם נימבוס 2000" אמרה מרי, עדיין מדפדפת בחוברת המטאטאים בחוסר עניין. כולם עיקמו את אפיהם.

"את בטוחה? הוא מהמאה העשרים, הוא לא טוב במיוחד…" ניסה יורי המאוכזב את מזלו.

"אני יודעת מה כתוב! טוב, בכל אופן, אני חושבת שנסתפק בזה. משם כבר נפתח מטאטאים משלנו. אתם תראו - תוך כמה עשורים ישראל תהיה מדינה מפותחת מאוד." חיוכים בצבצו פה ושם וגיחוכים אחדים נשמעו ברקע.

"אבל דווקא נימבוס 2000? עדיף כבר אש המחץ, למרות שגם הוא לא משהו. אם אתם מעוניינים במטאטאים ממש טובים כדאי לכם ללכת על אגרוף הפלדה… המילה האחרונה בשוק הקוסמים." הציעה אישה בעלת מבטא צרפתי שישבה לצד מרי.

"פעם אש המחץ היה המילה האחרונה." צחק איש משופם שישב קרוב ליורי.

"ופעם למרלין היו גלגלים." אמר יורי ונופף בידו בביטול. "הוא היה בשיאו בתקופה שלמדתי בהוגוורטס! הייתי מדריך ראשי…" שקע בנוסטלגיה. "טוב, אני שמח לבשר לך שיהיה קל לייבא אותו, מוכרים יושבים עם מאות כאלה ולא יודעים מה לעשות איתם. אף אחד לא קונה אותם."

"אז זה מצוין בשבילנו." חייכה מרי. היא העיפה מבט בעשרות החוברות שנחו למול עיניה - כולן מסבירות על תחומים שונים בעולם הקסם. היא נזכרה בדבר מה. "לגבי השרביטים, לא חובה שאוליבנדר ייצר אותם - זה יכול להיות כל אחד שבקיא בתורת השרביטים ויודע לייצר שרביט שגם יעבוד בצורה כלשהי."

"יש כמה יצרני שרביטים טובים. אוליבנדר הוא רק אחד מהם ולדעתי הטוב שבהם." אמר האיש המשופם.

"אני תמיד העדפתי את גרגורביץ'." אמר איש שרק עכשיו שמה מרי לב לנוכחותו. הוא היה לבוש מעיל עבה במיוחד ושיערו הקצוץ היה שחור כהה בצורה לא טבעית. מרי תהתה האם זהו צבעו המקורי. הטלפון שבכיסה רטט. היא הרגישה את פניה מתלהטות.

"מה זה?" שאלה האישה בעלת המבטא הצרפתי.

"הטלפון שלי, אמ, תסלחו לי לרגע? בעוד דקה אני חוזרת." רצה מרי החוצה מחדר 6 לעבר השירותים הקרובים. היא שלפה את הטלפון.

"הלו?" נשמע קולו של איתי מהצד השני.

"כן, איתי?" נאנחה.

"אני מודאג, אבא לא הגיע לאסוף אותי ואני מחכה לו כאן כבר עשרים דקות." ילל

"טוב, אני תכף חוזרת אליך." אמרה וניתקה. היא התקשרה לירון, אך לחינם. שוב ושוב ענה המענה הקולי. היא התקשרה הפעם לאיתי.

"הלו?" נשמע קולו המודאג.

"איתי - אבא לא עונה לי, אני אבוא לאסוף אותך. תצטרך לבוא איתי לעבודה כי אין אף אחד בבית."

"טוב." ענה איתי, שמאז ומתמיד התרגש מעניין הקסמים. מרי החלה להתחרט על מה שהבטיחה זה עתה. היא חזרה לחדר 6, מודאגת.

"הבן שלי נמצא בבית הספר ואין מי שייקח אותו הביתה. אני אצטרך ללכת ולהביא אותו לכאן, רק שאין לי דרך." אמרה מרי ליורי.

"מה זאת אומרת אין לך דרך?" שאל יורי בפליאה.

"המכונית אצל בעלי." השיבה בצער. יורי חייך בממזריות. כעבור עשר דקות מצאה את עצמה לבדה בדרך לבית הספר באוויר על מטאטא, גבוה גבוה כדי שלא יבחינו בה. על תיקה הוטל לחש הרחבה סמוי - על ידי האיש המשופם שהתברר כמומחה ללחשי הסוואה. הוא היה זה שאמור להסוות את בית הספר שלה בבוא היום. התכנית הייתה שתנחת במקום מוסתר ליד בית הספר ותתחוב שם את המטאטא לתיקה. לאחר מכן תיקח את בנה ותושיבו על המטאטא.

"זה מטורף!" אמרה ליורי עשר דקות קודם לכן.

"זה מה שיש, את לא רוצה להשאיר שם את בנך עד הערב, נכון?" בחוסר אונים, הייתה חייבת להסכים איתו. היא צעדה כעת לתוך בית הספר העירוני, שם איתי רץ אליה בדמעות. לעתים, נטתה לשכוח שהוא רק בן 9.

"אנחנו לא הולכים ברגל, נכון?" שאל איתי. היא נזכרה כמה שונא ללכת ברגל. היא הנידה בראשה, מחויכת. היא הובילה אותו לאזור שהיה מכוסה שיחים סבוכים, ממש מאחורי בית הספר ופתחה את תיקה.

"מה את עושה?" שאל ספק ברוגז, ספק בסקרנות.

"תיכף תראה." אמרה, בעוד ידה פגשה בידית המטאטא ולפתה אותה. היא משכה החוצה את מטאטא הנימבוס 2000 שקיבלה במתנה כדי שתשים לב "עד כמה הוא לא נוח". עד עכשיו, לא מצאה בו שום בעיה. היא החליטה שתשלם עבורו כשתגיע למשרד. לא היה לה נעים לקחת אותו סתם ככה - במיוחד שהמטאטא היה נוח כל כך.

"אלוהים אדירים." פער איתי את פיו למראה המטאטא המעופף "את לא - "

"אני לא, אנחנו כן." חייכה. היא התיישבה על המטאטא בעוד איתי התיישב מאחוריה ונאחז בה. הם עופפו באוויר לעבר משרד הקסמים. כשהגיעו, איתי לא חדל לקרוא בעניין בחוברות של משרד הקסמים. הוא האזין לשיחותיהם וזרק רעיונות מדי פעם. למרבה הפלא, רעיונותיו היו מעולים. לפני שיצאה, השאירה על השולחן כמות נכבדה של אוניות שלוותה בפתק שעליו נכתב: "תודה על הנימבוס. הייתי חייבת להחזיר."

"יש לך רעיונות לא רעים." אמרה מרי כשישבו לאכול.

"תודה." חייך. באותו הרגע, דמות רטובה נכנסה לביתם, רוטנת.

הפרק הקודם		הפרק הבא