עתידנו

דפיקה נשמעה בדלת בדיוק כשהרמיוני יצאה מהמקלחת. רון פתח את הדלת לאיש גבוה אך פחות ממנו, בעל זיפים, משקפיים עגולות, עיניים ירוקות ושיער שחור ופרוע. לאישה שלצידו, ג׳ינג׳ית עם עיניים כחולות, עם בטן קטנה שמרמזת שהיא לפחות בחודש השני להיריון. וילד קטן בן שנתיים בעגלה שמחזיקה אותו היטב, שערו שחור ופרוע ועיניו בצבע חום-דבש, אשר ירש אותן מסבו.

"הארי, טוב לראות אותך, חבר!” חייך רון, וטפח על גבו של הארי.

"אה, מה עם אחותך פה?” שאלה הג׳ינג׳ית בקלילות, מחייכת.

"היי, ג׳ין, ” אמר, בפחות התלהבות. היא גלגלה את עיניה וחיבקה אותו.

"שלום גם לך, אח יקר שלי.” נשפה. רון הרים מהעגלה את הילד הקטן, הלא הוא ג׳יימס סיריוס פוטר. הילד השמיע קריאת התלהבות.

"פוני!” קרא ג׳יימס. רון צחק והם נכנסו פנימה.

"הרמיוני!” קראה ג׳יני. היא רצה לחבק את הרמיוני, שיערה רטוב וחיוך על פניה.

"ג׳יני!” היא חיבקה אותה חזרה וג׳יני רצה להביא לרון את המושב של ג׳יימס בשביל שיוכל לשבת בספה שבסלון עם כולם.

"היי, הארי!” הרמיוני חיבקה את הארי חזק ושניהם צחקו.

"אז מה איתך, 'מיוני? הכל טוב? הכל בסדר על רון?”

"הכל יותר מבסדר, האמת,” קראה הרמיוני ונכנסה לסלון עם הארי. "רון לא מפסיק לפנק אותי. אני יכולה להכין ארוחת בוקר לבד,” ואז פנתה לג׳ינג׳י ששתה בירצפת.

"לא שמעתי אותך מתלוננת על הפנקייקים!” צחק רון לאחר שבלע שלוק גדול מהבירצפת.

"גם הארי דאג לי ככה שהייתי במצבך, הרמיוני,” חייכה ג׳יני, והעלתה את ג׳יימס הקטן לברכיה. "ממש קרצייה!”

"מתי?” תהה הארי. "וממתי רונלד וויזלי מפנק את הרמיוני?”

כולם שתקו.

"מה?” חייך הארי.

"הארי, הרמיוני בהיריון.” אמרה ג׳יני, כמובן מאליו.

הרמיוני הסמיקה וחייכה עם רון.

"מה?!” צעק הארי.

"אם היית טורח להקשיב לי ולא להתעסק במחשב כל היום, היית יודע!” נזפה בו ג׳יני. הארי האדים ממבוכה. ג׳יימס התחיל לדבר.

"יוני!” הוא אמר ומחא כפיים. "יוני!”

"למי הוא מתכוון?” צחק רון. הרמיוני האדימה והסמיקה.

"לי.” אמרה. כולם צחקו.

"רוצים לראות טלוויזיה?” שאל רון. הרמיוני התעלמה ממנו.

"הארי, ג׳יני, בלי לפגוע או משהו, חס וחלילה - אני אוהבת את ג׳יימסי - אבל למה לא נשארתם אותו אצל הבייביסיטר?”

"את מתכוונת, לפלר,” אמר הארי בכעס. "טדי נשאר אצל סבתא שלו, כמובן. הוא כבר בן 8, כבר לא כזה תינוק... גברת וויזלי לא יכולה לשמור על ג׳יימס, כי היא שומרת על ויקטואר ועל דומיניק... ג׳ורג׳ ואנג׳לינה עם פרד... פרסי עם אמילי, דניאל, ואשתו עם אדמונד... איזה בלגן, אתם לא מאמינים. בקיצור, זהו זה. הם לא יכולים לשמור על עוד.”

"וואו.” פלט רון.

"אלו החיים שיש לך ילד,” הנהנה ג׳יני באכזבה. "אתה לא יכול לצאת, לא לישון בלילות, ממש כלום.”

"ומה עם החיים השניים?” שאל רון והרמיוני הסמיקה.

"הרוסים,” נאנח הארי בעצב. "ככה זה שיש לך ילד, רון. אתה עוד מעט תדע,” אמר ואז הנמיך את קולו ללחישה. "וההיריון הכי גרוע...”

"לא הייתי כזאת גרועה!” אמרה ג׳יני בכעס.

"אז סילקת אותי מהבית בגלל שחשבתי שהטעם האהוב עליך בגלידה הוא ווניל עוגיות. וזה באמת הטעם האהוב עלייך בגלידה.” ענה הארי וגיחך.

"טוב, ככה זה היריון.” צחק רון.

"אני מבטיחה שאני לא אהיה כזאת... היריונית,” הרמיוני הצטרפה לצחוק. 

הפרק הקודם		הפרק הבא