שנה שביעית

"רון, זה לא נכון!"

"זה נראה לי נכון מאוד, הרמיוני, " ענה לה רון בכעס, בעוד כל הגריפינדורים צופים בהם במועדון.

"עופו!" צעק עליהם וכל אחד התפזר לשלו חוץ מג'יני ונוויל. רון החזיק את הנביא היומי. ליתר דיוק, תמונה של הרמיוני והארי מתנשקים.

"רון! אתה צריך לסמוך עליי! זה לא אמיתי!"

ג'יני גם לא האמינה לזה. הארי התאמן בקווידיץ' עם פרסי, לאחר שהוא ורון התערבו שפרסי לא יודע לשחק. הוא יודע. אבל יש לו פחד גבהים.

"זה פוטושופ, רון, " אמרה ג'יני, ונוויל נשאר בצד – משותק. "זה מזויף."

"מאיפה לי לדעת? זה יכול להיות אמיתי! אולי זה באמת אמיתי!"

"אתה צריך לסמוך עליי, רונלד! אני סומכת עליך, אז סמוך עליי!" היא צעקה עליו. פתאום הארי הופיע. רון כל כך התרגז.

והעיף לו אגרוף. ישר לאף.

"מה הבעיה שלך?!" צעק הארי.

"רון!" צעקה הרמיוני, והיא וג'יני עזרו להארי. "למה אתה לא סומך עליי?" והתחילה לבכות. דמעות ירדו בגרונו של רון, אך לא נראו מבחוץ. אפה של הרמיוני היה אדום והיא לא ידעה על מי לסמוך, עם רונלד וויזלי לא סומך עליה.

"אני..." הוא לא אומר כלום. הוא שותק, מקמט את התמונה של הרמיוני והארי מתנשקים לאש ובוהה בה. כולם עוזבים את חדר המועדון, עד שאין שם אחד. חוץ מרון. והרמיוני.

"אני מצטער שצעקתי עליך. " הוא לוחש. הרמיוני לא ציפתה שרון וויזלי יתנצל בפניה, כי זה לא היה מתאים לו בכלל. כל מה שקרה מאז שהגיע להוגוורטס לא היה הם. ואלו רק יומיים.

"לא היית אתה. גם אני הייתי מתעצבנת, " ענתה לו והתיישבה לידו על השטיח האדום. "גם אני מצטערת."

"אין לך על מה להצטער."

"אני יודעת." גיחכה. כל מה  שקרה לא היה נראה להרמיוני כבדיחה, אך רון הוא מצחיק. "אם אתה מצטער, רונלד וויזלי, אז גם אני צריכה להצטער. כי אתה אף פעם לא מצטער."

"זה נכון." גיחך. ראשה הונח על כתפו וידו הונחה על כתפה. הם לא היו צריכים לפתוח דיון מעמיק ברגע שכזה. ובכלל, רון והרמיוני לא היו עושים זאת לא משנה מה. הם היו פותרים הכל בכמה משפטים, רבים ומשלימים.

"בוא לא נריב ככה יותר בגלל הארי." אמרה הרמיוני בחיוך.

"מוסכם." אישר הג'ינג'י. "את עייפה?"

היא השמיעה צליל אישור. "אבל אנחנו צריכים לבדוק שכולם ישנים,"

"אה, נכון." נזכר. "אבל לא היום."

"אז לאן? מה עם כל תלמידי השנה הראשונה שמסתובבים פה?"

"לא נראה לי שמישהו יסתובב פה בלילה בגלל התקרית עם הנרי - "

"לא דיברנו על זה בכלל," נזכרה הרמיוני.

"כן, ורציתי-"

"מסכנה הילדה הזו. מעניין מה מק'גונגל עשתה בסוף."

"העלמה גריינג'ר? וויזלי?" זה היה קולה שלה. הרמיוני ורון הסמיקו עד כלות והסתובבו במהרה.

"פרופסור!" אמר רון ועזר להרמיוני לקום. "כן?"

"אנחנו צריכים לדבר."

הפרק הקודם		הפרק הבא