חצויים קסומים

הפרק שלך

נ.ב- את הפרק אתם צריכים לקרוא בקול עצוב ומדוכדך. ככה פייפר מרגישה.

ניגשתי אל חדר המועדון יחד עם שאר זרם התלמידים עם הגלימות השחורות-אדומות אחרי שפרסי לקח את ג'יסון וניקו לשיחה.

שמתי לב לקח שריינה נכנסה בדממה האופיינית לה לחדר המועדון יחד עם אורום וארגנטום.

התיישבתי ליד הקיר והרפתי את צווארי כך שראשי נגע בקיר.

ליאו מת באשמתי.

מרפא הרופאים היה אצלי ואני איבדתי אותו.

אולי הייתי צריכה לתת לו קודם את מרפה הרופאים? הייתי צריכה אולי לתת לו אותו לפני שפסטוס שיחרר אותנו. מה עשיתי?!

אני עוצמת את עיני ומניחה לשטף הדמעות לפרוץ.

ליאו מת בגללי.

זאת הייתה אשמתי.

הייתי צריכה להשתמש בדיבור ההקסמה שלי עליו כדי לשכנע אותו שלא יגיד לפסטוס לשחרר אותנו.

אני הייתי היחידה שהיה לה את הכוח לעצור אותו.

"למה את בוכה?" שאל קול גברי שללא ספק היה שיך לנער.

כנראה הייתי שקוע במחשבות עד כדי כך שלא שמעתי כלום.

פתחתי את עיני.

מולי עמד נער בהיר-עור, עם שיער שחור כמו של פרסי, ומשקפיים עגולות שמאחוריהם מסתתרות עינים ירוקות.

"זה לא משנה." אמרתי והנחתי לראשי לצנוח הצידה.

הוצאתי את קטופטריס מהנדן וסובבתי אותה בידי. או במודע, או שלא במודע.
כבר הרבה זמן שלא ראיתי בו חזיונות.

שמעתי את הנער מתישב לצידי.

"מי מת?" הוא שאל, וגרם לי מיד לסובב את ראשי אליו ולהזדקף.

"איך אתה יודע??" שאלתי. לא יתכן שג'יסון סיפר למישהו! הלו הוא בקושי מדבר מאז שליאו מת!

"שמעתי אותך ואת הבחור הבלונדיני מדברים." הוא ענה.

נאנחתי.

"ליאו ואלדס." אמרתי.

הוא הסתכל עליי במבט שואל.

"החבר הכי טוב של ג'יסון. החבר הכי טוב שלי. הוא הקריב את עצמו כדי שנוכל לנצח את גאיה. הוא מת בשביל שנוכל לחיות. ואני הייתי אמורה להציל אותו. מרפא הרופאים היה אצלי, הייתי צריכה לתת לו אותו לפני שהוא אמר לפסטוס לשחרר אותנו!" אמרתי. החזקתי את ראשי בחוזקה בין ידי. פרץ דמעות נוסף שטף אותי.

הרגשתי יד מונחת על כתפי בהיסוס.

"בואי. כדאי שניכנס. פילץ' עוד ימצא אותנו ויחפש סיבה להעניש אותנו." הוא אמר. "דרך אגב, אני הארי פוטר.".

קמתי על רגלי. מיצמצתי כדי לסלק את הדמעות.

הנחתי לו להוביל אותי אל דלת חדר המועדון. "היה אמיץ" הוא אמר והדלת נפתחה.

נכנסנו אל חדר המועדון.

"היי הארי! בוא לכאן!" שמעתי קול של נער צועק.

הארי סימן לי עם ראשו לבוא. באתי אחריו.

הארי סימן לי להיתיישב על כורסא ליד האח והיתיישב בעצמו על אחת הכורסאות.

"היי רון. מה נשמע?" שמעתי את הארי אומר לנער ג'ינג'י זרוע נמשים.

"הכל אחלה. מי זאת?" רון שאל.

"זאתי פייפר. היא אחלה." אמר הארי.

"היי." אמר רון. הנחתי שהוא התכוון למישהו אחר. "למה את בוהה באש?". המשפט הזה גרם לי להסיט את מבטי.

"האש מזכירה לי את ליאו." אמרתי בעיניים עיפות. דמעה בוגדנית יחדה זלגה מעיני.

רון הסתכל על הארי ואחרי זה הסתכל שוב עלי.

"אז... את משחקת קוידיץ'?" שאל הארי בניסיון נואש לפתוח בשיחה.

"מה?" שאלתי. מה זה לעזאזל קוידיץ'?

"קוידיץ', המשחק הכי טוב של המאה האחרונה." הוא אמר.

"אין לי מושג מה זה, אבל ניראה לי שאני רוצה לשחק בזה." אמרתי ונישענתי אחורה.

רון והארי חיכו.

"יופי. אז נלמד אותך מחר." אמר הארי בחיוך.

מה אתם אומרים?! אם אתם רוצים אני יכולה בכול תחילת פרק לכתוב לכם באיזה אווירה אתם צריכים לקרוא אותו...

הפרק הקודם		הפרק הבא