רק אחת מהחברה

בלי חפירות מיותרות, הפרק:

הרמיוני נכנסה חזרה לחדר המועדון כששיימוס לצידה. היא הייתה מבולבלת לגמרי בגלל ההתנהגות של פרד. בכנות, היא מעולם לא חשבה שהבדיחות שלו דוחות. ולשחק עם הרגשות שלה ככה בהחלט יהיה דוחה. האלטרנטיבה לכך הייתה שהוא רציני לחלוטין. בנים כמו פרד אף פעם לא רצו בנות כמוה. זה פשוט לא היה הגיוני. היא הייתה עדיין שקועה במחשבות כשידו של שיימוס ליטפה את גבה. היא הייתה מעדיפה לו לא היה עושה זאת. היא האיצה את צעדיה כך שידו נפלה מגבה. בחדר המועדון הוא התיישב בשולחן פינתי בשעה שהיא עלתה לחדרה כדי להשאיר שם את הגרביונים.

היא חזרה לחדר המועדון ומצאה שהחבורה מהאגם נכנסה פנימה. היא ניסתה למנוע מהסומק לעלות לפניה כשראתה שפרד צופה בה. לרוע המזל, שיימוס התיישב כך שהגב שלהם היה מופנה אל שאר החדר. היא נאנחה כשנפנתה מחבריה והנחיתה את ספרה על השולחן, מתיישבת לידו.

פרד צפה בה מדלגת במורד המדרגות. הוא גיחך כשראה את הצבע הוורוד שכיסה את לחייה כשהסתכלה עליו. נראה שהיא סוף סוף מבינה שאני באמת מחבב אותה. הוא כבר לא הטיל בכך ספק. הוא היה זרוע ספקות בתחילה, פחד שהיא לא תחבב אותו בגלל המתיחות. ואז היא התחילה להשלים מהבדיחות שלהם. למען האמת, רק כמה שבועות לפני כן היא נתקלה בתאומים במסדרון נטוש. הם רכנו מעל קופסה מלאה בסוכריות הפתעה, ג'ורג' נאנק למראהּ, יודע שהם נתפסו. הרמיוני הלכה אליהם, הסתכלה אל תוך הקופסה ושאלה מה הם עושים. כשהיא שמעה שהם מחכים לפלוגת הפיקוח היא חייכה, הסתובבה ופנתה לכיוון ההפוך. התאומים קפאו בהלם עד שזה כמעט היה מאוחר מדי בשביל לטפל בעסק. זו הייתה הפעם הראשונה בה היא העלימה עין מאחת המתיחות שלהם. והתאומים מעולם לא הזכירו זאת מכיוון שידעו שהיא לא הייתה רוצה שמישהו ידע על כך שהיא נתנה להם לחמוק ללא עונש.

"היי! פרד!" ג'ורג' מרפק אותו ומשך אותו מזיכרונותיו. הוא הפנה את מבטו אל אחיו ובאופן מפתיע, אל הארי. "הארי רוצה מילה איתך." התאומים הסתכלו בציפייה על החבר הכי טוב של אחיו.

"מדובר בהרמיוני," קולו של הארי היה נמוך ועל פניו נח מבט מוזר. פרד כמעט סיווג אותו כמבט מאיים.

"מה איתה?" ג'ורג' שילב את ידיו על חזהו, מבחין גם הוא במבטו האפל של הנער.

"היא החברה הכי טובה שלי," הוא עצר. "אתה באמת מחבב אותה, פרד, או שאתה משחק במשהו?"

"למה כולם חושבים שאני מתבדח?" פרד התרגז. הוא שילב את ידיו ונשען על הקיר. הארי לא ענה לו, רק המשיך לנעוץ בו את המבט המאיים. "הארי, תפסיק להסתכל עליי ככה. כן, אני באמת מחבב אותה. אמרתי לה. עכשיו, אם לא אכפת לך, אני עומד לנסות ולקדוח חור בראשו של פיניגן," הוא נפנה מהנער הצעיר.

"אל תפגע בה," קולו של הארי היה צרוד וגרם לפרד לקפוא לרגע. הוא התנער מהתחושה והנהן.

שיימוס הזיז  את כיסאו קרוב יותר להרמיוני עד שהם כמעט נגעו. הוא הרגיש את בטנו מתעוותת ומתכווצת לפקעת הדוקה. נראה שהיא אפילו לא הבחינה בכך, או שלא היה לה אכפת. הוא סירב להכיר באפשרות השניה. "הלילה, ג'ורג'." הוא הרגיש את אחיו התאום מהנהן לצידו.

"ג'יני תעזור." ג'ורג' הביט באחותם הקטנה. היא ישבה עם קבוצה של בני השנה הרביעית עד שהרגישה בעיניים שנחות עליה. היא העיפה מבט וראתה את התאומים מביטים בה, היססה לרגע ואז הנהנה. "נהדר." הם חזרו לפינה שלהם כדי להמשיך לתכנן בעוד שג'יני עשתה את דרכה אליהם.

הרמיוני סגרה בחבטה את הספר שלה. "בסדר, סיימנו." היא הודיעה. הם עבדו שעה וחצי והיא הייתה עייפה. לא היה לה קשה כל כך אפילו עם רון. או שלשיימוס הייתה יכולת ריכוז נוראית או שהוא היה גרוע מאוד בשינויי צורה. היא הניחה שהאפשרות הראשונה נכונה בגלל שהיא לא זכרה שהוא התקשה איי פעם בשיעורים עם מקגונגל. היא קפאה כשידו נחה על כתפה בפעם החמישית מאז שהתחילו ללמוד. זה באמת התחיל להרגיז אותה. היא לא הייתה נערה שאהבה מגע, במיוחד לא מגע עם אנשים שהיא החשיבה כמכרים בלבד.

"אז, מחר אם ככה?" הוא חייך אליה. הוא עשה את זה הרבה, היא הבחינה. הוא לא חייך כל כך הרבה בחמשת השנים שבהן הכירה אותו.

"מחר?" היא באמת לא רצתה בזה. היה קשה לעזור לו מכפי שציפתה. ובשעה שלא היה לה אכפת לעזור לאנשים, היא לא רצתה לבזבז ימים שלמים בכך. היה עליה ללמוד בעצמה והיא העדיפה לבלות את זמנה עם פרד. "אני חושבת שתכננתי לעשות משהו עם הארי ורון. תן לי לבדוק." היא קפצה מכיסאה, שמחה על המרחק שנוצר בניהם. הוא התנהג מוזר, נגע בה כל הזמן והניח את ידו על כתפה, לעתים כמעט ישב עליה, והיא לא אהבה את זה. היא התיישבה ליד הבנים. "בבקשה תאמרו לי שיש לנו משהו לעשות מחר."

הבנים צחקו עליה. "לא נהנת עם שיימוס?" הארי שאל וליטף את זרועה. היא נאנקה והניחה את ראשה על כתפו. "כן, את לא זוכרת, קבענו לעשות משהו. עם.. הא... התאומים. כן, זהו זה. אני חושב שנהיה עסוקים כל היום."

"תודה לאל," היא לחשה והלכה להודיע לשיימוס. הוא ממש לא היה מרוצה. למען האמת, הוא נראה כמעט כועס. "מצטערת, אולי ביום רביעי, אני חושבת שאני אהיה פנויה." לפחות זה ייתן לה כמה ימים להתאושש.

"מעולה! אז קבענו פגישה!" הוא אמר בקול חזק מדי וגרם לכמה אנשים בחדר להסתובב ולהביט בהם. הרמיוני הרגישה את פניה מתלהטות, שיימוס מצד שני נראה דיי מרוצה. הוא אסף את ספריו וחצה את החדר. הרמיוני צפתה בו כשעבר במכוון על פניהם של פרד וג'ורג', שניהם נעצו בו מבט נגעל. ואז עיניו של פרד פנו אליה, הן היו פעורות ומלאות בזעף, עצובות. היא שנאה לראות את המבט העצוב הזה על פניו היפות. הן לא נועדו להיות כל כך עצובות, לכן הרימה את ספריה ועשתה את דרכה למקום בו הוא עמד. לפני שהיא הספיקה להגיע אליו, הוא הסתובב ועלה במדרגות.  

"היי ג'ורג'," היא מלמלה בזמן שהביטה בפרד נעלם משדה ראייתה. "הוא בסדר?"

"היי," קולו היה קר. הוא היה כל כך לא במקום שהיא כמעט הפילה את ספריה. "כמובן, הוא בסדר. למה שלא היה?" היא משכה בכתפיה. "אז, את ושיימוס, הא?" קולו הפך אפל יותר.

"מה? לא! רק אמרתי לו שאני אעזור לו שוב ביום רביעי. מה הולך איתכם בכל מקרה? בכל פעם שהוא בסביבה אתם יורדים עליו. אתם מנסים למתוח אותו או משהו?" ג'ורג' בהה בה במשך דקה.

"היי, את יכולה לחכות רגע? אני כבר חוזר." הוא זינק במעלה המדרגות לפני שהיא הספיקה לענות. אחרי כחצי דקה היא שמעה את רעם הצעדים של הנערים הרצים במורד המדרגות. היא הסתובבה כדי להביט בפרד וג'ורג'. איך שני אלה מסוגלים להקים כל כך הרבה רעש? "חזרנו."

"היית צריך לקחת כמה דברים מהחדר בשביל ארוחת הערב," פרד קרץ אליה והניח את זרועו סביב כתפיה. "את יושבת איתנו, כמובן." הוא הוביל אותה אל החור של התמונה דרכה רוב הקהל התנדף. ג'ורג' הניח את ידו סביב מותניה עד שראה את קייטי ותפס אותה במקום. הרמיוני נשכה את שפתה לרגע, לא בטוחה מה לעשות עם ידיה אחרי שהניחה את הספרים. היא ראתה את קייטי כורכת את ידה סביב מותנו של ג'ורג'. הרמיוני לקחה נשימה עמוקה והחליקה בעדינות את ידה לאחור, מניחה אותה על ירכו. היא הסתכנה במבט על פניו, הוא נראה מופתע.

הוא היה מופתע לטובה כשהרמיוני הניחה עליו את ידה. הוא הביט בה וראה שהייתה לחוצה ומוכנה לסגת. הוא חייך כדי להרגיע אותה ומשך אותה קרוב יותר אליו. הוא תוגמל בחיוך גדול מאוד. ידה הקטנה הרגישה חמה כנגד ירכו והוא חשב שהוא בהחלט יכול להתרגל לכך.

הוא סיפר לה כמה בדיחות בדרכם למטה אל האולם הגדול ושמח לראות שהיא צחקה איתו. היא הייתה יפיפייה כשצחקה. עיניה הוארו והיא הניחה לראשה ליפול לאחור בשמחה. ויותר מכך, היא נשענה עליו כדי לאזן את עצמה. פרד ישב לצידו של ג'ורג' והזכיר לעצמו את התוכנית שלהם כשג'יני התיישבה בצידה השני של הרמיוני. שתי הבנות שוחחו בשקט כשאכלו בשעה שהתאומים הביטו בשיימוס מתיישב מולם, כמו שחזו, ליד הארי ורון. הוא חייך להרמיוני והביט בפרד בכעס כשזו לא הסתכלה. עיניו התמלאו חשד כשפרד חייך אליו בחזרה. הרמיוני לא שמה לב לדבר והמשיכה לאכול. לעתים הייתה מצטרפת לשיחה או צוחקת מבדיחה פה ושם. שיימוס עדיין צפה בו באדיקות בשעה שפרד החליט להתעלם ממנו.

"הרמיוני?" הוא לחש כשנשען לעברה. הוא הרגיש בצמרמורת חולפת בגבה. "את חושבת שנוכל לצאת להליכה אחרי ארוחת הערב? רק אני ואת."

"בסדר," היא לחשה. הוא ראה את פניו של שיימוס מאדימות מספר שניות לאחר פניה שלה.

"שיימוס! אתה בסדר?" ג'יני שאלה בקול, מושכת אליו תשומת לב. "אני חושבת שהוא נחנק." הנער הניד בראשו לאות 'לא', אבל פניו רק האדימו בגלל המבוכה. "הנה, תשתה את זה. תשטוף את הגרון." ג'יני הניחה מולו כוס בהבעת דאגה אימהית. היא ממש הזכירה לו את אימם באותו הרגע. היא בהחלט הייתה שחקנית מצויינת.

הפרק הקודם		הפרק הבא