משחקי הרעב ה76

הפרק הזה מוקדש ל: סופי.מנטורז, Miss Biersack, LiorMalfoy

אני יודעת שאמרתי שאני יקדיש ל2 אבל בגלל שענו רק 3 אז..

בבקשה תענו כי זה באמת מעודד אותי להמשיך.. אוקיי? וחסרה לי זירה. דחוף- זירה וכישרון של מאדג'. מי שיתן לי רעיון יקבל.. אמממ.. הקדשה? קרדיט? מה שבאלו:)

אז.. קריאה נעימה!

_____________________________________________________________________________________________________

מאדג:

לא הבנתי מה קורה, ולא היה לי מושג מי הוא, אבל משהו בלב שלי אמר לי שזוהי הישועה היחידה שתיהיה לי. והוא היה נראה מישהו שיודע טוב-טוב מה הוא עושה ומתכנן. אז נישקתי אותו.

"הלו? יש מישהו בבית?" שאל סיזר בתמימות, ואני הסמקתי והסתובבתי חזרה לכוונו.

"כן, מה רצית לשאול?"

"מי זה הבחור הנאה הזה?" שאל סיזר בחיוך.

"הוא- הוא- טוב, הוא-" אמרתי.

"אהבת חיי, הסיבה שלי לקום כל בוקר," השלים אותי הבחור.

"כן, בדיוק," אמרתי ומשכתי בכתפיים. "הוא גם מתמודד השנה", אמרתי- ובזה הייתי די בטוחה.

"אחח, כמה חוסר מזל! גם חבר, גם אמא, וגם אח, וחוץ מזה גם את. עולם אכזר, ללא ספק!"

הסתכלתי על פיטה, שהינהן אליי. אני חושבת שהוא רצה לומר לי לקחת את זה קיצוני מדי.

"ברגע שבחרו אותו- לא ידעתי מה לעשות. באמת," אמרתי ומחיתי דמעה דמיונית. "הוא ורוי הם שני הבנים שהכי חשובים לי, ועכשיו-" עשיתי כאילו אני משתנקת, כי שמעתי את השאלה שסיזר שאל אותי.

"איך קוראים לו?"

למזלי, הבחור היה עדיין מאחורי, וענה: "קוראים לי גייסון, ואני עוד שני מתמודדים עולה לראיון. אז ניפגש אחרי זה, סיזר," אמר וירד מהבמה.

"אח, בחור מדהים. את ממש דומה לקטניס, מאדג'," הוא אמר והקול שלו השתנה קצת: "עוד סיפור אהבה קורע לב יהיה כאן, ללא ספק".

השפלתי מבט. דמיינתי מה רורי ואמא שלי יגידו על הכביכול חבר שלי, שבכלל לא ידעו על קיומו.

הזמזמם זימזם.

"מצטער, מאדג', הזמן נגמר. היה נחמד מאד להכיר אותך,
" הוא אמר, ושנינו צעדנו קדימה. הוא הניף את ידי באוויר וקרא: "מאדג' סנואו," ואז לחש לי: "אין לי כינוי בשבילך".

אבל נראה לי שמאדג' סנואו זה מספיק. נראה לי שבאמת הפכתי לבלתי נשכחת. הייתי יפה, אמיצה, מסקרנת, אבל הסיפור שסיפרתי בראיון היה בעיקר טרגי. לדעתי זה היה הטוב ביותר שלו יכולתי לצפות. אני זוכרת את הפופולריות של קטניס ופיטה בעקבות הסיפור שלהם, ואם יהיה לי אפילו חצי מזה, זה כבר יהיה המון.

ירדתי מהבמה ועליתי למרכבה. רורי עמד שם, והיה נראה כעוס. הוא לחש לי משהו שהיה נשמע כמו: "למהלאביפרת כלום אנייח שלך!"

לא הבנתי מה הוא רוצה מהחיים שלי, או יותר נכון ניסתי להעמיד פנים ככה, כי לא רציתי לספר לו שאין לי מושג מי זה מול כל המצלמות שיתעדו את הרגע הזה.

חיכיתי בחוסר סבלנות עד למתי שהכביכול חבר שלי יעלה לבמה. רציתי לדעת מי זה, ולמה הוא מעז לעלות לבמה באמצע הראיון שלי, לנשק אותי מול כולם ולהזדהות בתור חבר שלי. אם זה לא היה מול כל הקהל כשהייתי חייבת נס, ללא ספק הייתי מעיפה לו סטירה על זה שהעיז לנשק אותי.

 "היי, סיזר," הוא אמר והתיישב בנינוחות על הכורסא.

"שלום, גייסון. אתה מוכר לי מאיפה שהוא. אוליי היית פה על הבמה קודם ונישקת עלמת חן?" הוא שאל והתגלגל מצחוק.

"אולי. אני לא בטוח. אני מברר את זה עם עצמי ברגע זה".

"שנון, שנון," אמר סיזר בחיוך ענקי. "טוב, אז תספר על עצמך," הוא אמר לגייסון.

"קוראים לי גייסון צעך," הוא התחיל. צעך? צעך? אוי לא, אלוהים! הוא אח של-

"ליאו," השיב גייסון לשאלה של סיזר אם יש לו אחים, ואיך קוראים להם, "וקייטו".

"שני אחים? ואף אחד מה, בניגוד למשפחה של חברה שלך לא נבחר?"

"למזלי הרב, לא".

"פיוו, מזל," אמר סיזר במין כובד ראש. "והורים, יש לך?"

"בטח שיש, אחד שיכור ואחת מתה."

סיזר פער את פיו לרווחה. "לא נכון!"

אז גייסון רוצה שהקהל ירחם עליו. הוא בטוח ירחם עליו אחרי שאני יזרוק אותו באכזריות אל מול המצלמות. זה הכל באשמת ליאו!

"טוב, אני מניח שכולנו רוצים לדעת מה קורה בינך ליבן מאדג'," אמר סיזר ונשען לקדימה, דרוך.

"טוב, היא הבת המדימה ביותר שראיתי בחיי," גייסון התחיל, ואני קיוותי שהוא לא יחשוף פרטים ממוצאים מדי כדי שהסיפור לא יתמוטט.

"אנחנו חברים כבר חצי שנה. בדיוק ביום הראשון בזירה זה חצי שנה", הוא אילתר בפראות.

הדבר היחיד שיכולתי לחשוב עליו זה- ליאו, אני יחנוק אותך! וגם אותך, גייסון, ברגע שיהיה לי מותר.

******************************************

טוב, זה פרק קצר, אבל אולי יהיה עוד פרק היום! ובנתיים, תגיבו

הפרק הקודם		הפרק הבא