מייקל תיעב את הכלוב. דקה נראתה כמו שעה. שעה נראתה כמו יום. יום נראה כמו שבוע. ושבוע כמו שנה. הוא פחד. הוא חשב שהוא עומד למות. הוא פחד שקרה משהו לדייב. אבל היא ניחמה אותו. אמה. אמה עזרה לו להתמודד. להתמודד עם העינויים שהאיש עינה אותם. להתמודד עם חוסר האונים שהוא הרגיש. בלי אמה הוא היה מת. ______________________________________________________
הארי מת על חוש ההומור של דייב. להגיד שהוא לא מכיר אותם!? גאוני! המבט על הפנים של הרמיוני!? מעולה! הוא הצליח לשכנע את הרמיוני! ה-ר-מ-י-ו-נ-י! אף אחד לא מצליח לשכנע את הרמיוני! בעוד הארי חושב על זה הוא, רון ודייב המשיכו לחדר המועדון. ________________________________________________________ רון שמח. לא רק שיש להם שעה חופשית, היא בלי הרמיוני! בלי החפירות שלה על הלימודים! אבל אז הארי התחיל לדבר עם קייטי בל. הם דיברו על מבחני הקבלה לקבוצת הקווידיץ'. מצב-הרוח של רון צנח. אין לו סיכוי להתקבל לקבוצה השנה. הוא לא צריך הוכחות כדי להבין שהוא גרוע. "אבל אני עדיין אנסה" הוא מלמל לעצמו. _______________________________________________________ דייב ישב ליד האח. הוא חשב על מה שקרה מוקדם יותר. רון והארי היו לגמרי משוכנעים שהם הכירו אותו. זה היה מוזר. והתיק הזה... זה לא רגיל. זה מפחיד. דייב התנחם במחשבה שהיום הזה לא יכול להיות גרוע יותר. אוי,כמה שהוא טעה. ______________________________________________________ הרמיוני ישבה בשיעור לחשים עתיקים. בפעם הראשונה בחייה היא לא הייתה מרוכזת בשיעור. היא חשבה על הבוקר. היא לא מכירה את הדייב הזה. אין מצב. ועכשיו היא הבינה שגם הוא לא מכיר אותם. 'זה בהחלט מלחיץ' היא חשבה וחזרה להקשיב למורה.
|