אני, לונה

הפרק מוקדש לPudding, שחפרה לי בהתמדה ובזכותה החלטתי לשבת היום ולגמור את הפרק.

אני ממש מצטערת שלוקח לי כל כך הרבה זמן לעדכן, אבל אי אפשר לשלוט במוזה... סליחה! :(

אני גם מקדישה לכל מי שחיכה לפרק הזה, ריגשתם אותי

~~~~~~~~~~~~~~~

"אההה!"

קסנופליוס לאבגוד התעורר שטוף זיעה.

מאז הביקור ההוא, קסנופיליוס סבל מסיוטים וכל רחש הקפיץ אותו. הדרך שבה חייך בנעימים בזמן שאיים להרוג את לונה הטילה על קסנופליוס אימה. 

הוא נעשה עצבני, ידיו רעדו בכל פעם שהרים חפץ כלשהו וצלליות שחורות הופיעו מתחת לעיניו. 

"הבת שלך.. לונה? כך קראת לה? שם כל כך.. יוצא דופן. ירח בלטינית. ישנה אגדה, שלפיה הירח למעשה זוהר בזכות נשמות של ילדות קטנות, ובכל פעם שנרצחת ילדה נשמתה מצטרפת אל האחרות, והירח זוהר באור חזק יותר.." האיום בקולו היה ברור. "או שאהרוג את הילדה, או שתסיים את מה שאלינור התחילה."

***

לונה חשה את מגעם הקריר של המים על כפות רגליה והתעוררה בבהלה.

היא הביטה סביבה בבלבול. מה היא עושה על שפת האגם באמצע הלילה?

"כנראה הלכתי בשנתי.." הירהרה וסחטה את שולי הפיג'מה שלה. 

היא התיישבה על הדשא. אם כבר היא כאן...

***

לוסי התהפכה במיטתה בחוסר מנוחה. היא לא הצליחה להירדם.

היא הרימה את מבטה והביטה בשאר הבנות בחדר. איווי נראית כאילו היא חולמת חלום נעים, ליאן ישנה כמו קרש, לונה.. רגע.

לוסי התיישבה והביטה אל מיטתה של לונה. המיטה הייתה ריקה והשמיכות היו סתורות. 

"כנראה היא ירדה למועדון", קבעה.

היא קמה ממיטתה והתיישבה על אדן החלון. החלון היה פתוח ורוח קלילה נשבה.

המדשאה רחבת הידיים הייתה ריקה ודוממת, והאגם היה חלק ושטוח כמו מראה. 

צורה קטנה ליד האגם, כנראה שיח, התנועעה קלות. 

לוסי עצמה את עיניה והניחה את ראשה על ברכיה. היא ישבה כך במשך כעשר דקות, מקשיבה לצלילי הלילה.

כשפתחה את עיניה ראתה פתאום שהשיח זז ממקומו. היא צימצמה את עיניה והביטה בו בתשומת לב. הייתה לו צורה משונה.  לפתע מתח השיח את זרועותיו כלפי מעלה. לוסי חייכה כשהבחינה בברק הכסוף בשערה של לונה. היא הלכה בשקט אל המזוודה שלה, הוציאה חלוק ולבשה אותו בשקט. 

היא יצאה מהחדר בצעדים זהירים. 

***
לונה הביטה בכוכבים וניסתה לזהות תבניות מוכרות. שלושה כוכבים בשורה, שני כוכבים מקבילים מלמעלה ומלמטה.. לפתע שמעה רחש קל מאחוריה.

"לונה?" שאלה לוסי בשקט.

"הי, לוסי. למה את ערה?" שאלה בלי להסתובב.

"ואת?" שאלה לוסי והתיישבה לידה.

"אה, אני סהרורית. התעוררתי כי הרגליים שלי נרטבו מהמים של האגם.." ענתה לונה בשלווה.

לוסי הופתעה מעט מהתשובה. 

"אהה.. אני פשוט לא הצלחתי להירדם, אז ירדתי לפה. מזל שיש מדרגות חירום אל המדשאה בקומה של המועדון, כי לפי מה שהבנתי מאחותי ממש קשה לצאת מהדלת הראשית.. עם פילץ' וכל זה.." 

לונה הטתה את ראשה הצידה והביטה בלוסי בשאלה.

"פילץ' הוא השרת, והוא ממש מרושע.. אומרים ששנה שעברה הוא העניש שלושה תלמידים ביציאה אל היער האסור.." לוסי נרעדה.

"הייתי רוצה ללכת אל היער האסור. לא לבד כמובן.. אבל שמעתי שיש פה ת'סטראלים ותמיד רציתי לראות אחד."

לוסי טילטלה את ראשה בפליאה. ככל שהיא מכירה יותר את לונה, היא משתאה יותר ויותר. 

"את רוצה ללכת ליער האסור? באמת? ומה זה ת'סטראל?" שאלה בסקרנות.

"זה פגעסוס. הם נראים די מפחידים, אבל בעצם הם ממש עדינים. אה, אבל אפשר לראות אותם רק אם ראית מישהו מת," הוסיפה כבדרך אגב.

"ואת ראית מישהו מת?" שאלה לוסי בבהלה.

"כן. אמא שלי, לפני שנתיים. אני לא באמת יודעת מה קרה שם. ירדתי למטה ופתאום היה פיצוץ לבן גדול וכשהוא נעלם ראיתי את אמא מתה ליד ערכת הנסויים שלה. אבא עמד בצד והיה חיוור לגמרי. אבא אומר שהיא התעסקה עם חומרים מסוכנים והניסוי שלה השתבש והתפוצץ. אבל.." לונה השתתקה ונראתה מהורהרת.

לוסי שתקה והמתינה שלונה תמשיך לדבר.

"אבל אני לא בטוחה שהוא צודק. אמא הייתה זהירה מאוד והיא בחיים לא הייתה נותנת לזה לקרות. וחוץ מזה שלאבא היו סיוטים הרבה זמן אחרי זה. במשך חודשים הייתי שומעת אותו מתעורר באמצע הלילה. אני בטוחה שהיה שם עוד משהו שהוא לא סיפר לי." לונה שתקה לרגע ואז הוסיפה, "אבל אני בטוחה שאבא לא הרג אותה. הוא מאוד אהב אותה, את יודעת."

לוסי הניחה את ידה על ידה הרפויה של לונה. היד הייתה קרה להפתיע.

"אני בטוחה שלא," אמרה. הן שתקו במשך כמה דקות והביטו בכוכבים.

"אומרים שכשאנשים מתים הנשמות שלהן הופכות לכוכבים או לרוחות רפאים. אולי אמא שלך היא הכוכב הזוהר שם," אמרה לוסי והצביעה על כוכב זוהר שעמד קרוב לקו האופק.

"אולי.. ואולי הכוכב הקטן ששם, ממש בצפון.." אמרה לונה בחולמניות.

"טוב, כבר ממש מאוחר. בואי נחזור." אמרה לוסי וקמה בקפיצה. לונה התרוממה באיטיות והן צעדו יחד בחזרה אל הדלת של מדרגות החירום. או אל הקיר שבו הא הייתה.

"אבל אני ממש זוכרת שהייתה פה דלת!" אמרה לוסי בבלבול.

"דלת נסתרת? לחש היעלמות?" הציעה לונה.

"לא נדע אם לא נבדוק," אמרה לוסי והחלה למשש כל סנטימטר בקיר. לונה נרתמה למשימה והצטרפה למישושים.

כעבור כעשר דקות, לאחר שלוש פעמים שבהן היו בטוחות שמצאו את הדלת וגילו שזאת סתם בליטה על הקיר, משכה לוסי בבליטת אבן עגולה בכוח וחלק מהקיר התנתק ממקומו ונפתח לרווחה. לוסי נפלה לאחור מעוצמת התנופה הישר לתוך ערימת עלים שנגרפו מהמדשאה ונערמו בפינה.

לונה צחקה בקולי קולות ומחתה דמעות צחוק. ראשה של לוסי היה מכוסה בעלים והיא ירקה עלה מפיה והצטרפה לצחוק. 

כשהגיעו לבסוף למועדון של רייבנקלו, עדיין מצחקקות, השמש כבר התחילה לעלות. הן נכנסו אל חדר השינה על קצות האצבעות, ונכנסו אל מיטותיהן בשקט. 

הן חייכו זו אל זו חיוך ממתיק סוד. לוסי התהפכה ולונה החניקה צחקוק. שיערה של לוסי נראה כמו קן ציפורים.

כשקרני האור הראשונות האירו את החדר הן נרדמו סוף סוף.

הפרק הקודם