שקרים קטנים ולבנים

היי כולם. 

קודם כל תודה רבה למי שמגיב, זה נותן לי כח להמשיך :)

ועוד דבר, יש פיקצר שכתבתי ואני ממש אשמח אם תקראו אותו ותגידו לי מה אתם חושבים, אז מי שמעוניין:

http://hportal.co.il/index.php?act=fanfiction&showpic=6964&showchap=1

קריאה מהנה !

"אני לא עושה את אותה הטעות פעמיים"

אן שכבה על המיטה שלה, חצי גופה התחתון היה מכוסה בשמכת צמר עבה ובידיה ספר מרתק על ערפדים. ספרים תמיד אירחו לה חברה כאשר היא הרגישה בודדה, הדמויות תמיד היו החברים הכי קרובים שלה. עד גיל 11 היא תמיד היתה מוקסמת מכל העולם המופלא הזה שנמצא בתוך הספרים, כל הפיות והחיות הקסומות תמיד משכו אותה וגרמו לה לרצות לקרוא עוד ועוד. ברגע שהגיע המכתב בו היא הוזמנה ללמוד בבית ספר לקוסמות,אן הרגישה שהחלומות שלה סוף סוף מתגשמים. עכשיו היא חלק מין העולם הזה, היא קיוותה שגם לה יהיה סיפור כזה שיכתב בספר.

"נו בחייך, אן. אני מבטיחה שהפעם אני לא אעזוב אותך אפילו לשנייה! את חייבת לבוא, בבקשה בבקשה בבקשה" התחננה בפניה ויולט.

בכל ערב שישי מתרחש אותו הסיפור, ויולט עומדת עם הידיים על המותניים בזמן שאן שוכבת בנוחות במיטה שלה. המסיבות שנערכו בכל ערב שישי באחד המרתפים לא היו הדבר המועדף על הנערה עם השיער הסגול.

החגיגות האלה כללו הרבה אלכוהול, בגדים צמודים ומשחקים טיפשיים של ילדים בני 10. בשנה שעברה אן הסכימה ללכת עם ויולט לאחת המסיבות האלה וזה היה הערב הנוראי ביותר בחייה.

חצי שעה אחרי שהן הגיעו ויולט עזבה אותה לבד עד סוף הערב, נער אחד מבית גריפנדור הקיא על הנעליים שלה וכשהיא הייתה בדרך חזרה לחדר המעונות של בית הפלאפף, פיבאס המפחידן לא הפסיק לצרוח את השם שלה ולזרוק עליה קסדות פלדה.

"לא תודה, ויולט. אני מעדיפה להישאר כאן עם לוסי" אן אמרה בקוצר רוח והחוותה בידה לכיוןן חברתה הישנה. לוסי ניצלה כל הזדמנות לשינה, במיוחד בסופי שבוע. בכל פעם צריך לגרור אותה מהמיטה בכדי להעיר אותה.

ויולט שאפה אוויר לפני שפתחה את פיה, כיאלו אן היא ילדה קטנה ומעצבנת שדורשת הרבה סבלנות. ואולי זה באמת מה שהיא היתה "אל תקחי ממנה דוגמה! בבקשה אן, את חייבת לבוא. וחוץ מזה, השנה זה יהיה שונה מהשנה שעברה"

אן גילגלה את עיניה, היא לא האמינה שהיא מנהלת את הוויכוח הזה עוד פעם "איך בדיוק? אה תני לי לנחש! הבנות ילבשו בגדים קצרים וצמודים יותר?"

"מה? לא!" ויולט הביטה בה בזלזול "השנה גם השכבה העליונה תהיה נוכחת! את יודעת מה זה אומר?" היא שאלה והרימה את הגבה שלה בשובבות

"הרבה יותר רעש?"

"לאאא, זה אומר שהבנים הכי שווים יראו אותנו בבגדי הערב שלנו, ולא בתלבושת המגעילה הזאת, וזה יגדיל את הסיכויים שלך לזכות בבחור שווה"

אן הביטה בה בחוסר אמון "סליחה? הסיכויים שלי? רק שתדעי שאני יכולה להשיג כל בן שאני רוצה אבל אני מעדיפה להישאר לבד בגלל שאני כל-"

"בלה בלה בלה" קטעה אותה ויולט "תזיזי את הישבן הקטן והחמוד שלך ותקומי כבר!"

"לא"

"כן"

"לא"

"קומי כבר!!"

"אוקיי!" צרחה אן, היא סגרה את הספר שלה בחבטה והעיפה את השמיכה אל הריצפה. היא קפצה מהמיטה שלה והתקדמה לכיוון הדלת בעצבים.

"לאן את חושבת שאת הולכת? תסתכלי איך את נראת" קולה הביקורתי של ויולט נשמע מאחוריה. אן השפילה את העיניים שלה והביטה על עצמה. היא לבשה חולצת טריקו שחורה ומכנסיים אפורים ופשוטים. היא נראת כיאלו היא הולכת לזרוק זבל.

"אנחנו חייבות למצוא לך משהו ללבוש" אמרה ויולט ופתחה את הארון של הנערה עם השיער הסגול, לאחר שהעיפה בו מבט אחד היא סגרה אותו במהירות ומילמלה אלוהים אדירים, אן.

היא פנתה לארון שלה ופתחה אותו, היא חיטטה בו כמה שניות ולאחר מכן שלפה משהו שנראה כמו חולצה שחורה ונוצצת.

"הנה" אמרה ויולט בחיוך והגישה את הבגד לחברתה

אן הביטה בבגד ואז הרימה את עיניה לנערה שעמדה מולה "אוקיי, אבל מה אני אמורה לשים מתחת לזה? חצאית או-"

"את לא לובשת כלום מתחת לזה, זאת שמלה" אמרה ויולט ועיניה של אן נפערו "טכנית, זאת באמת חולצה. אבל בגלל שאת כל כך נמוכה זה יראה עלייך כמו שמלה, קדימה לכי למדוד" היא אמרה ודחפה את אן לחדר השירותים בפינת החדר.

"אבל אנ-"

"בלי אבל!" אמרה ויולט בטון קשה, אן ידעה היטב שעם ויולט לא מתווכחים.

אן נכנסה לחדר השירותים הקטן וויולט טרקה את הדלת אחריה. היא הביטה בעצמה במראה הגדולה שעוד יותר גרמה לה להראות קטנטונת, ונאנחה בייאוש. היא פשטה את הבגדים שלה ולבשה את החולצה-שמלה הזאת שבידיים שלה.

מתי שהבגד סוף סוף היה על הגוף שלה היא הסתכלה שוב על עצמה וקיראת תדהמה נפלטה מפיה. השמלה היתה כל כך קצרה, היא הסתמייה קצת מעל אמצע הירך שלה. היא נצמדה לגוף שלה בצורה כזאת שהדגישה את החזה שלה, הישבן והמותניים. השרוולים הקצרים היו מעט נפוחים ופתח הצאוור היה גדול וחשף קצת מין החזה שלה. היא אף פעם לא לבשה משהו קצר וצמוד כל כך, היא הסמיקה מעצם המחשבה מה אנשים יחשבו שהם יראו אותה כך.

"לעזעאל את כל כך איטית" קראה ויולט ודפקה על הדלת בחוסר סבלנות

אן פתחה את הדלת בתנופה ופניה האדימו עוד יותר "אין מצב שאני יוצאת מהחדר עם הדבר הזה"

"את יוצאת ועוד איך" השיבה חברתה ומחאה כפיים בהתלהבות.

ויולט משכה והושיבה אותה ליד שולחן האיפור שלה. היא מרחה לאן מסקרה, עיפרון שחור וליפסטיק בגוון סגול כמו השיער שלה. היא הגישה לה זוג עקבים גבוהים בצבע שחור ואן נאלצה בלית ברירה לנעול אותם.

הן היו מעט גדולות עליה אבל לא בדרך כזאת שאמורה להפריע לה. ויולט סירקה את השיער של אן ומרחה עליו בנדיבות את הקרם בריח שוקולד של הנערה עם השיער הסגול.

ויולט הסתכלה עליה וחיוך ענקי נמשך על שפתיה "וואו אן את נראת מדהים, אנשים לא יזהו אותך. חבל שלוסי לא ערה בכדי לראות אותך"

אן הלכה בזהירות על העקבים לכיוון המראה הנמצאת בשירותים, נזהרת לא ליפול ולשבור את הרגליים בדרך. כשהגיעה והביטה על עצמה, הנשימה שלה נעצרה.

****

"למה כולם מסתכלים עליי ככה?" לחשה אן באוזנה של ויולט והביטה על כל הפרצופים ההמומים שמסביבה.

מרגע ששתי הבנות יצאו מהחדר, אן התחרטה על כך שהיא הצליחה להשתכנע וללכת למסיבה הטיפשית הזאת. כל מה שהיא רצתה זה רק להיות שוב בחדר שלה, במיטה שלה ועם הספר שלה.

ויולט ציחקקה בחצי חביבות חצי רשעות "כי את נראת כל כך שונה מבדרך כלל, אף אחד אף פעם לא זוכה להעיף מבט בשתי הרגליים שלך בגלל שאת כל הזמן מסתתדרת מאחורי החצאיות המכוערות האלה שאת לובשת" לחשה לה חברתה בחזרה. לחייה של אן התמלאו סומק והיא הפנתה את תשומת ליבה לחדר הגדול בו הן היו נמצאות. המרתף היה רחב מאוד וחשןך ברובו, הלפידים המוצמדים לקיר בערו באש שהאירה את המקום אבל לא מספיק בכדי לסלק לגמרי את האפלה.

המקום היה גדוש בתלמידים, בנות בחצאיות קצרות התרוצצו סביב ובנים עם כוסות פלסטיק ביד צחקו אחד עם השני. המוזיקה היתה רועשת מידי ומחרישה אוזניים, אן התרחטה על בואה יותר ויותר.

"אן, מותק. מה דעתך להביא לנו עוד שתייה?" שאלה אותה ויולט בקול מתוק וצבטה את הלחי שלה. אן העיפה את היד שלה וגילגלה את עיניה. היא שונאת את ויולט, כל כך שונאת אותה עכשיו.

היא התרוממה מהכורסה שעליה היא ישבה והתקדמה לכיוון הבר הצבעוני, היא חלפה על פני תלמידים שבהו בה בתהדמה והשפילה את עיניה וניסתה למשוך את השמלה שלה למטה יותר.

כשהיא הגיע לתור, זיכרון עלה בה מליל מסיבת הפתיחה של תחילת השנה. בפעם האחרונה שבה הלכתי להביא משהו לשתות זה לא נגמר טוב חשבה לעצמה ונאנחה בעייפות.

אחרי כמה רגעים בהן היא עדיין עומדת בתור ובוחנת את התלמידים הנלהבים, כל מוכר נשמע מאחוריה "אן? זאת את?"

אן הסתובבה בחדות והביטה על הנער שאליו היה שייך הקול. הארי פוטר. הוא לבש חולצה ירוקה שהדגישה את עיניו, התלתלים שלו היו מבולגנים בצורה כזאת כיאלו העביר בהן את ידו מספר רב של פעמים, אבל הם עדיין נראו טוב. מבט מופתע היה פרוש על פניו והוא בחן אותה, מהרגליים ועד הראש.

"אוו אממ, היי הארי" היא אמרה במבוכה וניסתה למשוך את השמלה מטה כמה שהיא יכלה.

הארי כיאלו התעלם מברכת השלום שלה "את נראת ש-שונה"

אן ציחקקה במבוכה אני נשבעת שאני אהרוג אותך בשינתך, ויולט "שונה טוב או שונה רע?"

הוא המשיך לבחון אותה, עיניו נחו על המחשוף שלה והיא שילבה את ידיה במהירות "טוב. שונה טוב. את נראת נהדר, אן"

אן הרגישה כיאלו הפנים שלה עומדים להתפוצף "תודה, גם אתה נראה לא רע"

הוא צחק והינהן "אז עם מי באת הנה?"

"תנחש" אמרה הנערה עם השיער הסגול וגילגלה את עיניה. הארי צחק שוב והביט בה עם מבט שהיא לא הצליחה לפרש. מופתע? מעריץ? משועשע?

"אז אני מבין שויולט אחראית ללוק החדש הזה. טוב, אני מניח שהיית צריך לנחש לבד"

"אממ כן, אפשר לומר" היא ענתה במהירות ונפנתה להחליף את הנושא "ועם מי אתה כאן? הרמיוני פה?"

הארי חייך והביט סביב "לא, הרמיויני לא כאן, היא מתעבת את המסיבות האלה. רון, שיימוס ודין נמצאים פה"

לפני שאן יכלה לענות קולו של הנער שעמד מאחורי הבר שאל אותה מה היא רוצה לשתות, היא ביקשה שתי כוסות בירצפת והגישה לו את התשלום.

אחרי כמה רגעים היא לקחה את שתי הכוסות והתחילה להתקדם לכיוון חברתה שחיכתה לה. ראשה עדיין מסוחרר מהשיחה עם הארי והדרך בה הוא הסתכל עליה.

"רק רגע, אן" קולו של הנער הגריפנדורי נשמע שוב מאחוריה. היא הסתובבה בזהירות, מנסה לשמור את תכולת הכוס בתוך הכוס והביטה על הארי שהתקדם לעברה במהירות.

הוא תפס עם ידו האחת את סנטרה והרים את פניה כלפי מעלה בעוד שידו השנייה מתקרבת אל פיה. עם האגודל שלו הוא מחק את הליפסטיק הסגול שלה בעודו מביט בשפתיה בריכוז, כיאלו הוא באמצע משימה חשובה שדורשת תשומת לב.

אן הרגישה שליבה עומד לצאת מהחזה שלה וסומק עז הציף את הלחיים שלה. פניה שרפו במקומות בהן הנער ירוק העיניים נגע בה.

"הרבה יותר טוב" הוא אמר בטון חביב ונעלם בקהל.

הפרק הקודם		הפרק הבא