תאומים לא זהים

סליחה שלא עודכנתי מאה שנה, מצטערת מעומק הלב, והכתיבה שלי גם ממש נהיית גרועה. סורייייי.

הפרק מוקדש ללילי לונה פוטר המלכה! 120!!!

אוהבת אותך. 

דראקו שכב במיטה, הרגיש את עפעפיו נעצמים והקשיב לאמו שישבה לידו ושרה לו שיר שנהגה לשיר לו מאז שהיה בן שנתיים וחצי.
״תישן... תישן מתוק של אמא,
״תישן, תמיד אהיה איתך,
״גם אם תחצה ים סוער,
״לעולם לא אוותר,
״אהיה לצידך תמיד...״
היא עצרה וליטפה את שערותיו של הילד הבלונדיני שכעת ישן, חזהו מתרומם ויורד בעדינות, וקמה לאט, כיבתה את האור ויצאה מהחדר.
נרקיסה הלכה אל הסלון והתיישבה מול בעלה. היא בחשה את התה שלה ולגמה מעט.
בעלה פנה אליה. ״אני לא מבין למה אנחנו לא מוסרים את הילד. הוא סתם חי לנו על הכסף. אני לא מבין למה הסכמת להיות הסנדקית שלו.״ נרקיסה גילגלה עיניה והשיבה לו, ״אני חשבתי שכבר סיימנו לדון בזה. אני הבטחתי לסמנת'ה שאטפל בו טוב אם יקרה משהו, ואני לא מתכוונת להפר הבטחה, במיוחד לא כשהאישה שהבטחתי לה כבר מתה.״ לוציוס נראה כאילו עיצבנה אותו, אך היא לא נרתעה. הייתה לה דעה מוצקה בעניין הזה, ואף אחד לא יגרום לה לשנות את דעתה.
״את שוב פעם מדברת כמו בקלישאה, אני לא מבין מה הרווח שאנחנו מפיקים ממנו! סתם לגדל ילד? והוא אפילו לא שלנו!״
״אבל אני אוהבת אותו כאילו היה הילד שלי.״
״אז יש לך בעיה.״
״אתה ברצינות רוצה לגרש אותו?!״ נרקיסה התפלצה. ״גם ככה הוא לא יהיה פה עוד הרבה זמן, הוא הולך להוגוורטס עוד שבועיים ואז הוא יבוא רק לחופשות!״ שפתה רטטה מעצבים ועצב צרוף. ניכר היה עליה שהיא תתגעגע לדראקו.
לוציוס רק הביט בה במבט שאומר ׳כמה את רגשנית...׳
נרקיסה הביטה בו במבט מעוצבן ואספה את כוס התה שלה, שרק לגמה ממנו קלות ושפכה אותו אל הכיור.
ללא דיבורים נוספים, היא הלכה לישון והוא נשאר שם, תוהה למה נשים הן עם כל כך מוזר ורגשני. (וואי מה זה בא לי לתת לך כאפה לוציוס. ממש).
***
למחרת:
***
״דראקו, קום. אתה ואבא הולכים לקניות.״
דראקו קם וכעבור כמה דקות, כבר היה מוכן וישב למטה וזלל ארוחת בוקר.
לאחר מכן הוא יצא לסמטת דיאגון, בו אביו הסביר לו שיעור ״חשוב״ בנוגע לבוצדמים, חצויי דם, וטהורי דם.

הפרק הקודם		הפרק הבא