אדמונד פיוונסי בהוגוורטס

סליחה על האיחור. מוקדש לgeoge weasley ולג'יימס פוטר121. אני מתנצל גם על זה שהפרק קצר. לא ממש מצאתי זמן לכתוב. בנוסף, תודה לכל מי שנשאר מנוי.

----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

החיים התנהלו להם כרגיל, שוב. אדמונד נאלץ לנעול את ריפיצ'יפ כשהוא היה כבוי בקופסה, ליתר ביטחון, במיוחד לפני משחקי קווידיץ'. אבל היה ברור שריפיצ'יפ לא אהב את העניין. זה, וגם זה שהוא הצליח להגיע לכיס חולצתו לפני משחק הקווידיץ', היו דברים תמוהים בעיני אדמונד, כי כאשר ריפיצ'יפ כבוי, הוא לא אמור להיות מסוגל לזוז או להיות מודע לסביבתו.

בכל מקרה, החיים התנהלו על מי מנוחות (יחסית) עד שאדמונד הוציא את ריפ לסיור קצר בהוגוורטס.

ריפיצ'יפ התלהב בעיקר מהתמונות המדברות. בשלב מסויים הוא פנה לסוס מאחת התמונות, והתאכזב/התעצבן מחוסר התגובה של הסוס. “אין לו נימוס, לסוס הזה.” רטן ריפיצ'יפ, והם המשיכו בסיור. בשלב מסויים, הם פגשו בחבורה של הפלפאפים, שעדיין התמרמרו על ההפסד שלהם לגריפינדור. לא אגיד כאן מה הם אמרו, אבל זה בהחלט לא היה דבר נעים במיוחד על פיטר. (בקשר לקווידיץ' דווקא. אל תפליגו בדמיונות.)

התוצאה הייתה שריפיצ'יפ התחיל להתעצבן. “אי אפשר לשתוק להם על זה.” הוא אמר בכעס. “אתה יכול. אתה חייב.” אמר אדמונד, והתכונן לכבות את ריפיצ'יפ. ריפיצ'יפ הסתער על ההפלפאפים. אדמונד אמר את מילת הכיבוי של ריפיצ'יפ, אבל משום-מה הוא לא קרס במקום. זה היה יכול להיות קרב של ממש, אם היו להפלפאפים חרבות. “מה קורה כאן?!” הופיעה לפתע סוזן משום מקום. ”ריפיצ'יפ השתגע.” אמר אדמונד. “ומילת הכיבוי לא פועלת. אין צורך לנסות.” בכל זאת, סוזן ניסתה ונכשלה גם כן. ההפלפאפים המשיכו להילחם עם ריפיצ'יפ, ולא נראה שהם הצליחו להזיק לו במיוחד.

"אקספליארמוס!” קרא אדמונד, מצביע על החבורה הקטנה, בניסיון נואש לפגוע בריפיצ'יפ. זה פגע באחד התלמידים, שנזרק אחורנית. הוא קם, והביט באדמונד במבט זועם. “אוי, לא...” מלמל אדמונד. סוזן נעמדה מולו. “את יכולה בבקשה לזוז?” שאל ההפלפאפי, רועד מזעם. “בבקשה, אל תפגע באדמונד. הוא לא התכוון לפגוע בך.” “כן, בטח.” אמר הילד. “ואני שר הקסמים.” “אציו חרב!” קרא אדמונד מאחורי הגב של סוזן. החרב של ריפיצ'יפ יצאה מידו, ואדמונד תפס אותה. זה לא עזר יותר מדי. ריפיצ'יפ רק עבר לטפרים וניבים. אדמונד התבונן סביבו ביאוש, ואז אמר לסוזן:”סו, אני הולך לקרוא לפיטר.” סוזן הנהנה והוא התחיל לרוץ לכיוון המעונות של גריפינדור. הוא כמעט נתקל בג'יימס פוטר. “סליחה.” אמר אדמונד מהר. “אתה יודע איפה אחי, פיטר?” “בחדר המועדון.” אמר ג'יימס בבלבול. "מה – ” "אין זמן!” אמר אדמונד. תכניס אותי! מהר!” “לא.” אמר ג'יימס. “חכה, אני אקרא לו.” ג'יימס נכנס לרגע שוב, ויצא עם פיטר. “מה קרה, אדמונד?” שאל פיטר, בעוד ג'יימס ממהר לו – בוודאי כדי לבצע מעשה קונדס כלשהו. “ריפ השתגע.” התנשף אדמונד. "מהר! זה לייד המטבחים!” פיטר רץ בעקבות אדמונד, עד שהם הגיעו למקום בו לפני רגע ריפיצ'יפ השתולל, שם ריפיצ'יפ חמק בזריזות מהמוני לחשים. “שתק!” קרא פיטר. הוא הצליח איכשהו לפגוע בריפיצ'יפ, וזה האחרון קרס על הרצפה, חסר חיים. פיטר הרים את ריפ לבדיקה. “הוא נראה בסדר.” הוא דיווח. “כנראה תקלה זמנית. ליתר ביטחון, נעל אותו בתוך קופסה בחודשים הקרובים. זה בטח יסתדר מעצמו.” והוא הלך, ואחריו גם כל השאר התפזרו. ההפלפאפי שחטף קודם את האקספליארמוס של אדמונד העיף בו מבט זועם והלך בעקבות חבריו לחדר המועדון של הפלפאף. בדרכו חזרה למגדל רייבנקלו, אדמונד היה שקוע במחשבות. הוא היה בטוח שריפיצ'יפ לא היה לגמרי בסדר, ושזו לא הייתה תקלה זמנית. אבל לא הייתה לו שום הוכחה. חוץ מזה, הוסיף לעצמו אדמונד בישנוניות בזמן שעלה על מיטתו באותו ערב, הפיתרון של פיטר נשמע מספיק.

הפרק הקודם		הפרק הבא