אז מה אם קוראים לי מאלפוי?!

"אוקי פיט דמבלדור,למה בעצם עזרת לי?"שאלה אנבל ,סמוקה.
"כי,לא יודע..אני אוהב לעזור.."
"אתה רציני??"
"לא..את צודקת.כי אני,אני בערך כי..אוף..כי את מצאת חן בעיני."
"אתה רציני??"חזרה אנבל
"כן.אני מצטער את צודקת..אני אלך.."
"מה!!!!!!!!לא תישאר..גם אתה מצאת חן בעיני אבל.."
"מה?"
"לא יודעת."גימגה "אתה בשנה שביעית ואתה..נראה טוב..אתה מקובל..מה אתה מוצא בי?"
"בדיוק את מה שאמרת,את יפה,אבל זה לא מה שחשוב לך.כל הבנות שאני הכרתי גאוותניות ושיטחיות."
הוא פנה אליה ,היא היטתה אליו את ראשה,הם התנשקו.
"וואו."
"זה וואו טוב או וואו רע?"שאל פיט בחיוך
"וואו טוב.וואו נפלא."
"גם אני חושב.
***
"אנבל?!"העיר אותה פיט ממחשבותיה
"מה?"
"רצית להגיד לי משו?"
"אה כן..אז למה בעצם עזרת לי?"
"כי אני אוהב לעזור."
(אנבל המתינה בסבלנות שיגיד שהוא מחבב אותה כפי שחלמה)
"אתה רציני?!"
"כן לגמרי."
(אוי לא)
"טוב..אני חייבת לארוז.."
"ביי.."
***
אנבל ארזה את כל דבריה וירדה אל המועדון,מג'יק התנשמת שלה המתינה לה שם.
בלה:
היי..
רציתי להיתנצל אל כל מה שקרה.
אני מרגיש כמו אידיוט.
אני לא יודע מה עבר עלי.
בחיים לא הרגשתי ככה,מאוהב.
בחיים לא רבנו באמת, לא ידעתי מה לעשות אני כל כך מצטער.
כל כך כעסתי עליך,את יודעת שאני מתפרץ ואומר שטויות שאני כועס..
אני יודע שזה לא תרוץ.
אני כל כך מקווה שתסלחי לי בלה שלי..
אוהב כל כך.
רון
דמעות נטפו וזלגו על מכתבו.
גם אני רון שלי.גם אני לא הייתי מאוהבת.אני כל כך מקווה שיהיה בליבי כוח לסלוח לך.
אנבל.
היא שלחה לו בחזרה
במשך כל הדרך לאחוזה,חשבה עליו,על רון שלה.
אולי פיט חתיך,אבל אין כמו רון.
"היתעוררה אנבל."אמר לה אביה כשהגיעו
היא ראתה את האחוזה הגדולה והקרה והרגישה שחזרה סוף סוף הביתה.

הפרק הקודם		הפרק הבא