ג'יני ודין - תשע-עשרה שנים אחר-כך

היי:)

אני ממש מצטערת שהמון זמן לא פרסמתי פרק.

מקווה שתאהבו:)

פרק 7: הרמיוני טעתה?

"בוקר טוב!", קראה צ'ו בשמחה. השעה היתה שמונה בבוקר והיא והארי כבר התעוררו.

"בוקר טוב", אמר הארי באהבה, "איך ישנת?"

"מצוין", ענתה צ'ו, "ואתה?"

"גם אני ישנתי מצוין", ענה הארי, "רוצה שנכין ארוחת בוקר?"

"האמת שאני לא כל-כך רעבה..." אמרה צ'ו והוסיפה בערמומיות: "אולי ניסע קודם להרמיוני?"

"אוקיי", אמר הארי, "זה הולך להיות מעניין..."

הם התעתקו לביתם של הרמיוני ורון ודפקו על הדלת.

"רון, תפתח את הדלת בבקשה!" צעקה הרמיוני מבפנים.

"אהההה... אני ישן..." מלמל רון, חצי ישן, והרמיוני הלכה בכעס לפתוח את הדלת.

"הארי, צ'ו!" היא קראה בהפתעה, "אני כל-כך שמחה לראות אתכם, היכנסו!"

"היי הרמיוני", אמר הארי, "מה קורה?"

זה היה קצת מביך, בגלל שהם לא נפגשו הרבה זמן, והרמיוני לא היתה רגילה לפגוש את הארי במצב-רוח כל-כך טוב.

צ'ו לעומת זאת נפגשה עם הרמיוני כמה ימים לפני והן שמרו על קשר מאז הוגוורטס.

"הרמיוני!" היא קראה בשמחה, "איזה כיף לראות אותך!"

"גם אותך!", קראה הרמיוני, "בואו נשב בסלון."

הם התיישבו בסלון, הארי וצ'ו על ספה קטנה והרמיוני על כיסא יפה מעץ.

"הרמיוני", התחילה צ'ו את השיחה, "את זוכרת שלפני כמה שנים נפגשנו ליד הבית של הארי? את בדיוק היית בדרך להכנס אליו ואני הלכתי להגיד לו... להגיד לו שאני אוהבת אותו?"

"כן..." ענתה הרמיוני במבוכה, "אני זוכרת..."

"ואת גם זוכרת שלא הסכמת לי להכנס לבית שלו והבטחת לי שתגידי לו שאני רוצה שניפגש?"

"כן..." לחשה הרמיוני כמעט ללא קול.

"אז למה לא אמרת לו?", שאלה צ'ו באי-הבנה, "למה?"

"אני... אני כל-כך מצטערת!" קראה הרמיוני ופרצה בבכי, "אני הייתי בטוחה שהארי עדיין אוהב את ג'יני וחשבתי שזה יהיה חסר טעם להגיד לו את זה..."

"אבל אנחנו ביחד עכשיו", אמרה צ'ו בשקט, "ואם היית אומרת לו אולי זה היה קורה מזמן."

"אני כל-כך שמחה בשבילכם!" קראה הרמיוני, "ואני ממש מצטערת, כנראה שטעיתי..."

הארי וצ'ו לא האמינו למשמע אוזניהם. הרמיוני טעתה?

"אני חושבת שנסלח לך, נכון הארי?" אמרה צ'ו, "אבל בפעם הבאה, אם תהיה כזאת, אל תעשי את זה, אוקיי?"

"אני באמת ממש מצטערת..." אמרה הרמיוני, "דרך אגב, ממתי אתם ביחד?"

"מאתמול..." ענה הארי לפני שצ'ו הספיקה לענות. כבר נמאס לו לשתוק כל הזמן.

"הרמיוני... את יכולה להכין לי קפה בבקשה?" מלמל רון מחדר השינה.

"איזה עצלן..." מלמלה הרמיוני וצעקה לרון: "קום כבר, יש לנו אורחים!"

"אורחים!" קרא רון וקפץ המיטה, "אני אוהב אורחים!" הוא יצא לסלון בפיג'מה וראה את הארי וצ'ו יושבים על הספה. רון שפשף את עיניו, לבדוק אם הוא חולם, אבל הסתבר שהוא לא.

היי הארי, היי צ'ו", הוא אמר בהפתעה. הוא ממש לא ציפה לפגוש אותם בביתו.

"היי רון", אמר הארי וצ'ו רק חייכה אליו, "מה קורה?"

"בסדר", ענה רון, לא מבין מה קורה. הארי וצ'ו יושבים על הספה שבביתו? הארי מחייך? הוא היה מאוד מבולבל.

הארי הבין שרון מבולבל והסביר לו הכל בקיצור.

"אנחנו צריכים ללכת אל ג'יני ודין", אמרה צ'ו כמה דקות לאחר מכן.

"אל ג'יני ודין?" שאלה הרמיוני בהפתעה, "בשביל מה?"

"אה..." גמגמה צ'ו והסתכלה על הארי במבט מוזר.

"זה בסדר, אני אספר גם להם", אמר הארי באומץ וסיפר על מה שהוא רצה לעשות לדין.

"הכל בגללי..." אמרה הרמיוני והתחילה שוב לבכות, "הייתי צריכה לספר לך אז הארי, אני כל-כך מצטערת!"

"הכל בסדר, הרמיוני", ניחם אותה הארי, "בסוף לו עשיתי לו כלום, נכון? והכל בזכות צ'ו."

"אבל..." בכתה הרמיוני, "מה אם צ'ו לא הייתה עוברת שם באותו רגע? מה אז?"

"אני לא יודע..." מלמל הארי, "אבל בואי נגיד תודה שזה לא קרה, אוקיי?"

"אוקיי", הסכימה הרמיוני, "בוא פשוט נגיד תודה."

בבקשה תגיבו!

אתם לא יודעים כמה זה עוזר לי להמשיך!

הפרק הקודם		הפרק הבא