מעבר לגבולות

קריאה מהנה!

השיר האהוב עליי התנגן בטלפון הנייד שלי בזמן שמרחתי שפתון בהיר על שפתיי. סירקתי את שערי הארוך ואספתי אותו בקוקו לא מהודק מידי, משחררת כמה קצוות שיער קצרות בכדי להשלים את ההופעה המרושלת. פתחתי את אחת המגירות בחדר הקטן ושלפתי מכנסי טייץ שחורים וקפוצ'ון אפור ומעט גדול. לבשתי במהירות את נעלי הוונס הישנות שלי והבטתי בחוסר סבלנות בשעון.

סיימתי להתארגן במהירות, כיבתי את האור ויצאתי מחדרי. עברתי במועדון סלית'רין וניסתי להתעלם מהמבטים ששלחו לעברי מספר תלמידים. לחשושים וצחקוקים הגיעו לאוזניי, אבל לא נתתי לדמעות שלי לגבור עליי - אני שווה יותר מזה.

רק כשהייתי בדרכי מחוץ למעונות הרשתי לעצמי לשאוף אוויר בחדות וללכת יותר בנוחות.

בזמן שצעדתי למשרדה של פרופסור סטיל, בחנתי שוב את עצמי וניסתי להחליט האם מה שבחרתי ללבוש היה יותר מידי. כמובן שקפוצ'ון וטייץ זאת לא הופעה מרשימה במיוחד, אבל אפשר היה להבחין בקלות באיפור הקל ובניחוח הנעים של קרם הגוף.

את מתחילה להיות פרנואידית, אפריל. זה נורמאלי לגמרי להתאפר בעדינות ולהריח כמו כביסה נקייה. הקול המייסר לחש בארסיות באוזניי.

ברגע שדפקתי על דלת משרדה של ראש הבית שלי חששות התחילו לגדול בבטני. פחדתי נורא שפרופסור סטיל תשים לב למראה שלי ותתחיל לחשוד שקורה משהו. זה מה שחסר לי, להסתבך עם החוק.

"ערב טוב, העלמה קלאן" אמרה פרופסור סטיל ובחנה אותי בעינייה הנבונות.

"ערב טוב, פרופסור" אמרתי ובלעתי את רוקי בפחד.

הבטתי בה נועלת את דלת חדרה ומובילה אותי לכיוון שער המעבר המוביל אל בית משפחת מאלפוי. פרופסור סטיל לא היתה מהטיפוסים שנוהגים לדבר יותר מידי, היה משהו בשתיקה שלה שגרם לך לרצות להישאר עם פה סגור לנצח.

"מנסה להרשים מישהו, העלמה קלאן?" היא שאלה בזמן שצעדה עם עקביה הגבוהים, מתבוננת בי מזווית עיניה.

אוי לא.

"ל-להרשים?" גימגמתי בפחד "מנסה להרשים את מי?"

"אני לא יודעת, יקירתי" היא אמרה, ממשיכה להתנהג כאילו אנחנו מדברות על מזג האוויר "אולי במקרה את אדון מאלפוי?"

הרגשתי כאילו גוש אבן נתקע לי בגרון, לא הצלחתי לנשום והייתי בטוחה שפניי נהפכו להיות בצבע אדום בוהק.

"על מה את מ-מדברת פרופסור?" שאלתי בקול תמים "למה שאני אנסה להרשים את דרא- את אדון מאלפוי?"

קיללתי בשקט מתחת לאפי, אני תמיד חייבת להרוס את הכל!

"העלמה קלאן" היא אמרה והנידה את ראשה באכזבה "שתינו יודעות היטב שמראהו של אדון מאלפוי הוא נושא שיחה שכיח בקרב בנות גילך"

"א-אני לא יודעת על מ-מה את מדב-"

"בבקשה, תחסכי ממני את זה" היא אמרה וניסתה להסתיר חיוך "וחוץ מזה, אל תחשבי שלא שמתי לב לאיפור על פנייך, או לדרך שבה הטייץ שאת לובשת מחבק את רגלייך ומחמיא להן"

"פרופסור סטיל" אמרתי והכנסתי לקולי טון מזועזע "אדון מאלפוי הוא אדם נשוי עם שני ילדים" אמרתי בתקווה שדברי יצליחו לשכנע אותה "והוא מבוגר ממני מספיק בכדי להיות אבא שלי!"

"כבר קרו דברים בעולם" היא אמרה ובחנה אותי שוב ולא הוסיפה עוד מילה עד שהגענו לשער.

עמדתי מאחוריה בזמן שהיא אמרה את מילות הקסם, השער נפתח ואני עברתי בו בקלילות - כמו עשרות פעמים קודמות.

"שיהיה לך ערב נעים, העלמה קלאן. שמרי על נפשך הצעירה" אמרה פרופסור סטיל והביטה בי בהסתייגות.

"ערב טוב גם לך, פרופסור"

השער נסגר בחריקה ואני צעדתי בחשכה לכיוון שער המעבר המוביל למחסן ביתו של דראקו. ההתרגשות השתוללה בבטני והחיוך המטופש על פניי רק התרחב מרגע לרגע.

צילצלתי בפעמון הקטן וחיכתי בקוצר רוח. הדלת נפתחה ובה עמד אדון מאלפוי - לבוש בחליפה מהודרת וחיוך משועשע מרוח על פניו היפות.

"מנסה להרשים מישהו, מותק?"

לעזעזאל, זה עד כדי כך ברור? ועוד לחשוב שרציתי ללבוש את השמלה השחורה שלי!

"תסלח לי?" שאלתי בפגיעות וניסתי להסתיר את הסומק בלחיי.

דראקו משך אותי אליו וסגר את השער מאחוריי, הוא הצמיד אותי אל חזהו ונשק לי בחוזקה.

"אל תדאגי, מותק. זה חמוד לראות אותך ככה - מנסה להרשים אותי וכל זה" הוא אמר תוך כדי שהוא מנשק אותי.

"אני.לא.יודעת.על.מה.אתה.מדבר." אמרתי בין נשימה לנשימה, מרגישה מסוחררת כמו שלא הייתי הרבה מאוד זמן.

דראקו ציחקק לפני ששיחרר אותי "מה שתגידי, מותק"

הלב שלי איים לפרוץ מהחזה שלי בכל פעם שהוא קרא לי "מותק", ידעתי היטב שלאשתו הוא כבר הפסיק לקרוא ככה ממזמן.

"אפריל!" קראו התאומים ברגע שראו אותי, רצים אליי עם זרועות פתוחות וחיוכים רחבים.

"מה שלום השדונים הקטנים שלי?" שאלתי בזמן שחיבקתי אותם לחזי "התגעגתי אליכם כל כך!"

"גם אנחנו התגעגענו אלייך, אפריל" אמרה טריס ונגעה בשיער שלי.

"חשבנו שכבר ששכחת מאיתנו לגמרי" אמר טומי והידק את זרעותיו סביב הצוואר שלי.

הרגעתי את שינהם בכך שאי אפשר לשכוח שני ילדים מיוחדים כמוהם, ושגם אני התגעגעתי אליהם מאוד.

"בואי, אפריל" אמר טומי ותפס את כף ידי בעוד שאחותו התאומה תופסת את כף ידי השנייה "אנחנו רוצים לצפות ב-101 כלבים.

אם לומר את האמת, הייתי די מופתעת שהם מכירים את הסרט, ילדי קוסמים בדרך כלל לא יודעים בכלל מזה טלוויזיה או מחשב. אבל כמובן שדראקו רצה לוודא שילדים שלו יהיה הכל - בין אם זה דברים של מוגלגים או לא.

התיישבתי על הספה באי נוחות ברגע שהבחנתי שעל הכורסה יושבת גברת מאלפוי - היא לבשה שמלה סגולה קצרה ועקבים בצבע כסף, שערה המרהיב היה מונח על כתפה הימינית ופניה נראו כאילו עוצבו בידי אומן - היא נראתה כמו מליון דולר.

אדון מאלפוי נעלם לאיזה מקום בבית הענק הזה והתאומים חיפשו במרץ את הדיסק בין כל אלפי הדיסקים ששכבו במגירה. הבחנתי שגברת מאלפוי מאוד שקועה בטלפון שלה ובכך שהיא אפילו לא שמה לב שאני שם.

"טריס, טומי. בואו הנה" צעק אדון מאלפוי לרגע, ממקום לא ידוע בבית. התאומים רצו לכיוון הקול של אביהם ופנסי הרימה את פניה בחטף - היא עמדה להשיב את תשומת ליבה שוב לטלפון שבידה אבל היא הבחינה בנוכחותי.

היא הסתכלה עליי בשתיקה, בוחנת כל סנטימר בגופי בזמן שהשיבה את הטלפון שלה לתיק היקר שלה.

"היי" אמרתי בלחץ והעברתי יד בשערי.

היא לא ענתה - מה שגרם לי לפחד עוד יותר.

"אמממ" ניסתי שוב "את מתרגשת לקראת המסיבה?"

מסיבות אירוסין הן דבר משמח ומרגש, לא?

"איך את יודעת שאנחנו הולכים למסיבה?" היא שאלה בקולה הגבוהה והרימה לעברי גבה.

"א-אני לא..זאת א-אומרת ש...דראק- אדון מ-מאלפוי סיפר ל-לי" גימגמתי בלחץ.

עכשיו שתי גבותיה התרוממו לעברי בבילבול, הייתי בטוחה שהיא מתחילה לחשוד במשהו.

"מה-" היא התחילה לומר אבל קול מוכר הפריע לה.

"את מתכוונת לקום או שאני אלך לבד?"

דראקו עמד שם עם ידיים בכיסים, מביט באישתו בחוסר סבלנות. פנסי גילגלה את עיניה והתרוממה ממקום מושבה, היא יצאה מהחדר בלי לומר מילה נוספת.

טומי וטריס נכנסו לחדר בריצה והתיישבו לצידי, עטפתי את זרעותיי סביב כל אחד מהם וחייכתי לעצמי.

דראקו התקרב אליהם ושתל נשיקה על פיו של כל אחד מהם תוך כדי שהוא מחלץ מהם הבטחה שהם יתנהגו יפה. רגע לפני שהוא יצא מהסלון קולה המתוק של טריס קרא:

"רגע, אבא"

אדון מאלפוי הסתובב אליה ועל פניו מבט שואל "כן, נסיכה?"

"לא נתת נשיקת פרידה לאפריל" היא אמרה והבטיה באביה במלוא הרצינות. גם טומי הביט באביו בציפייה.

אדון מאלפוי הסתכל עליי ואז על ילדיו, שוב עליי ואז שוב על ילדיו.

הוא ניגש אליי ונשק בעדינות למצחי תוך כדי שכף ידו נגעה בריפרוף ברגל שלי.

"ערב טוב, אהובים שלי. כדי שאני אמהר, אני לא רוצה לעצבן את אימא שלכם..." הוא אמר ויצא במהירות מהחדר.

או כן, זה הולך להיות ערב מהנה במיוחד.

אני נורא מצטערת על העיכובים, אבל הבטחות הן הבטחות.

תגיבו בבקשה, אני מקווה שאהבתם את הפרק.

הפרק הקודם		הפרק הבא