הדור שאחרי

אוקיי. אז כמה דברים לפני שאני מתחילה:

אני מצטערת שלא פירסמתי פרק מלאמלאמלא זמן, אבל פשוט לא היה לי כלכך זמן.

את כל הפרקים עד עכשיו כבר היו לי מוכנים ממזמן (מהשיעורים בבית ספר). זה הפרק האחרון שהיה לי מוכן אז יכול ליהיות שיקח לי קצת יותר זמן לפרסם עוד פרק

. הפרק הזה מוקדש לבנות הדודות המושלמות, מיקה לאבגוד ו-Nogap (שבכלל לא קוראות את הפאנפיק הזה, אבל אני אשכנע אותן).

    4.הפרק הזה מסופר מגוף שלישי.

ואני חושבת שזהו, אז תהנו!(:

------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

ככה עברו הימים, ואלבוס וחבריו המשיכו ללמוד עם תלמידי סלית'ריןבשיעורי תורת הצמחים, עם תלמידי הפלפאף (שהיו הרבההרבה יותר נחמדים) בשיעורי שיקויים ועם הרייבנקלואים בשיעורי אסטרונומיה (מה שהיה ממשממש נחמד).

בוקר אחד, התעורר אלבוס וכרגיל אמר: "בוקר טוב סקרופיו". אבל סקרופיו לא ענה לו. "סקרופיו?" הוא אמר. הוא קם מהמיטה והלך לכיוון המיטה של סקרופיו. היא הייתה ריקה. על הכרית היה מונח מיכתב. אלבוס הרים את המיכתב והחל לקרוא:

אלבוס היקר,

אין לי זמן לפרט. אני צריך למהר. הלכתי הביתה. אמא שלי חולה. שאל את מקגונגל.

סקרופיו.

נ.ב. תודיע לבנות.

לאלבוס לא היה זמן לחשוב. הוא מיהר להתלבש וירד בריצה לחדר המועדון, שם הוא מצא את רוז וג'יין.

"בואו כבר." הוא אמר במהירות. "הולכים למקגונגל."

"למה?"

"מה קרה?"

"איפה סקרופיו?"

"את כל זה נגלה אחרי שנלך למנהלת. בואו."

הוא משך אותן אחריו והם התחילו ללכת. לבסוף הם הגיעו לפסל של המיפלץ.

"שרביטי במבליק". אמר אלבוס. (מקגונגל אמרה לו לפני כמה ימים), והם רצו במעלה המדרגות הלולייניות עד שהגיעו לדלת העץ הכבדה עם המקוש בצורת הגריפין. רוז נקשה על הדלת והם ניכנסו.

"בוקר טוב, מר פוטר, העלמה וויזלי והעלמה ווד." אמרה המנהלת מיד כשניכנסו.

שלושתם היתפרצו בבת אחת:

"מה קרה לסקרופיו?"

"איפה הוא?"

"למה ולאן הוא הלך?"

"אחד אחד בבקשה." ביקשה פרופסור מקגונגל הזקנה. "מר מאלפוי חזר הביתה. לו לא קרה כלום. אמא שלו חולה מאוד. לכן הוא נסע."

הפרק הקודם		הפרק הבא