שיער ג'ינג'י בוהק

לילי ישבה בחדר המועדון וצפתה באש שבאח, קוראת מידי פעם בספר. לפתע הוגו בא והתיישב לידה. לילי נרתעה. היא השתדלה מאוד להתרחק מהוגו בזמן האחרון, אבל היא ידעה שלא תוכל להתחמק ממנו לנצח.

"אני צריכה ללכת." מלמלה במבוכה, אבל הוגו תפס בידה. 

"את לא צריכה ללכת לשום מקום." אמר בשקט. "אני רוצה לדבר איתך."

לילי נאנחה בשקט והביטה בעיניו החומות. "כן, מה יש?"

"שנינו יודעים טוב מאוד שאת עדיין יוצאת עם מאלפוי." הוא אמר ולילי פלטה אנחה במורת רוח. "ואני רוצה שתפסיקי עם זה כבר."

"לא דיברנו על זה כבר?" שאלה לילי בכעס. מזווית עיניה ראתה את קייטי, חברתה לשעבר, מחייכת בניצחון. "די, אלו החיים שלי, ואתה לא תתערב לי בהם."

"לילי הוא לא בחור ראוי!" צעק הוגו. "ואני דואג לך, כי...."

"אה, אתה דואג לי?" קולה של לילי היה מלא בוז. "אתה, דואג, לי? וואו, אתה באמת מרגש אותי עם הדאגה שלך, אבל אני לא צריכה שתדאג לי."

"אני בן דוד שלך," קרא הוגו-

"וגדול ממני בסך הכל בשבועיים." קטעה אותו לילי. "אני לא מוכנה שתתערב לי בחיים." היא הטילה בכעס את הספר על הספה הבלויה ועלתה לחדר הבנות בכעס.

הוגו חייך חיוך קטן. הגיע הזמן לשלב המעשים.

"תפגוש אותי היום בארבע ליד האגם." מלמלה לילי לסקורפיו בזמן שיעור שינוי צורה, כשהיה בלגן גדול ואף אחד לא שם לב. "אל תאחר."

סקורפיו נאנח אנחה קטנה ומתנשאת. אם רק הפוטרים היו מוכנים שהם יצאו, הכל היה כל כך הרבה יותר טוב!

כשלילי נעלמה בחופזה, נעמד מול סקורפיו בחור ג'ינג'י עם מבט כועס בעיניו. הוגו וויזלי.

"כן?" אמר סקורפיו בהתנשאות, למרות שידע היטב מה וויזלי רוצה לומר לו. "אתה רוצה משהו?"

"כן, בהחלט." סינן הוגו בכעס. "שתתרחק מבת דודה שלי." 

"מה הבעיה שלך?" שאל סקורפיו בייאוש מתנשא. "אנחנו יוצאים ודי, ואתה וויזלון, לא תפריע לנו."

"יש לי בעיה." רשף הוגו. "והבעיה שלי היא שאני דואג לבת הדודה שלי. מה אתה עושה לה כשאתם לבד? אתה מנצל אותה למשהו? כי מאוד מתאים לך לעשות משהו כזה!"

"אני לא מנצל אותה." אמר סקורפיו בקרירות שנגדה מאוד את הכעס של הוגו. "ולעולם לא הייתי חושב לעשות כזה דבר. למה אתה בכלל מתערב לה בחיים? אתה דואג לה כי אתה מאוהב בה או משהו?" צחק סקורפיו צחוק קצר.

"ממש לא!" קרא הוגו במהירות מעט מוגזמת. "אני? מאוהב בה? אל תצחיק אותי. בכל אופן, אתה איתה יותר לא נפגש, או שאתה תסתבך איתי."

"איתך!" צחק סקורפיו. "איתך, באמת! אני משקשק מפחד."

"אולי ממני אתה לא צריך לפחד." הסכים הוגו. "אבל אתה לא מכיר את הדודים שלי רון וג'ורג', כשמעצבנים אותם."

"טוב, אני אתחבא מתחת למיטה וארעד מפחד." הציע סקורפיו. "ובינתיים, וויזלון, עוף מפה."

"מה קורה?" חייכה לילי כשראתה את סקורפיו שוכב על הדשא. "יש חדש?"

"כן." אמר סקורפיו ותלה בה עיניים מעריצות. "החבר הקטן שלך, הוגו, איים לרצוח אותי, כי אני עדיין יוצא איתך."

"אוף." מלמלה לילי. "אני לא מאמינה שהוא עדיין תקוע שם. אנחנו יוצאים כבר יותר מחודש, למה הוא לא מסוגל לקבל את זה?"

"אולי כי הוא פשוט וויזלי." הציע סקורפיו. "בלי להעליב." מיהר לומר. "אני פשוט מתכוון- אבא שלי סיפר לי.... וויזלים קשה להם לקבל דברים שהם לא אוהבים... הם מאוד גאים..."

"כן, אני מניחה שזה נכון." נאנחה לילי וליטפה קלות את שערו החלק. "הוא אמר עוד משהו?"

"כן." פיהק סקורפיו. "שהדודים שלך רון וג'ורג' הולכים לשחוט אותי."

"טוב, אתה באמת צריך להיזהר." אמרה לילי ברצינות. "רון באמת חסר שליטה בעיניינים האלה. אני זוכרת שאבא שלי סיפר לי שפעם הייתה שמועה..." היא צחקה, "שהרמיוני ואבא שלך, דראקו, מאוהבים. רון יצא משליטה..."

"זה לא מפתיע." חייך סקורפיו והצמיד את שפתיה לשפתיו.

לילי התנתקה ממנו בעדינות . "אבל באמת תיזהר, טוב?" לחשה. "מי יודע מה הם יעשו לך..."

"נו מה חדש?" שאלה הרמיוני. "ספרו משהו, מולי, ג'יני, אנג'לינה, פלר, פנלופה."

זה היה  אחר צהריים במחילה. מולי יזמה מפגש חברתי, אז כולם הגיעו, אבל בלי הילדים. רון והרמיוני, הארי וג'יני, אנג'לינה וג'ורג', פלר וביל, פנלופה ופרסי, צ'ארלי, ומולי וארתור.

"אין משהו מיוחד." משכה אנג'לינה בכתפיה.

"דווקא יש." קטעה אותה ג'יני בעגמומיות. "לילי יוצאת עם סקורפיו מאלפוי."

"מה?" צעק רון והתיז על עצמו מהוויסקי אש שהיה בכוס. "לא יכול להיות!" קרא ג'ורג' נסער.

"כן." הנהן הארי. "תפסנו אותם מתנשקים בבית הקפה של מאדאם פודיפוט. אמרנו לה להפסיק, אבל אנחנו בטוחים שהיא לא הפסיקה."

רון היה המום, וג'ורג' הביט בהארי כאילו הוא אשם. ביל צחקק. 

"טוב, תירגעו." אמרה פלר במבטא הצרפתי שלה, שממנו לא הצליחה להיפטר. "לא קרה שום דבר."

רון שלח בה מבט כועס. "שום דבר? האחיינית שלך יוצאת עם סקורפיו מאלפוי! זה לא נורא?"

"הוא לא כזה נורא." העירה פנלופה. "פגשתי אותו בקיץ, בסמטת דיאגון, הוא נראה בחור נחמד בהחלט."

"כן, הוא נראה." התיז ג'ורג'. "הארי, חייבים לעשות עם זה משהו!" רון הנהן בהסכמה.

"שלא תעזו לעשות משהו נורא." הזהירה מולי. "אם סקורפיו מאלפוי יפגע בגללכם לילי לא תסלח לכם לעד."

"תעזבו אותם בשקט." אמר צ'ארלי, שקרא את הנביא היומי. "לילי יכולה לעשות מה שהיא רוצה."

"צ'ארלי, תהיה בשקט." אמר רון בכעס. "אל תדאג הארי. אני וג'ורג' יודעי ם בדיוק מה צריך לעשות."

הפרק הקודם