As long as you need me

אנחנו מתקרבים לקראת הסוף!! פרק אחרון הוא פרק 10 אימאלהההה !

אוקיי, תהנו :)

--

לאחר ארוחת הערב, הארי הרמיוני והארי החליטו ללכת ולטייל במדשאות.

"הבחינות היום הרגו אותי, אני לא יודע איך עוד יש לכם כוח לטייל." רון אמר בעייפות, הולך בצורה מותשת.

"אנחנו צריכים להתרענן קצת לפניי מחר," הסבירה הרמיוני ברוב חשיבות, אבל הארי לא אמר כלום.

"הוא באמת נמצא שם בחוץ.. נכון?" אמר, מביט לשמיים.

הרמיוני דפקה לו על הראש עם גיליון הקלף המקופל שהיה לה ביד.

"אל תחשוב על זה יותר מידי. כן. הוא בחוץ."

הם המשיכו ללכת במדשאות, מדברים על דברים לא קשורים, בעיקר מכינים את עצמם לבחינה בבוקר בתולדות הקסם.

"זה בעמוד 92, רונאלד. לא 16." הרמיוני צחקה, והארי פתאום עצר אותם עם ידו.

"חכו," הארי אמר, ורון והרמיוני הביטו בו בבלבול.

"זה סנייפ. למה הוא מתקרב אלינו?" הארי שאל, מכווץ את עיניו כדי לראות.

ממול עמד איש בגלימה שחורה ארוכה, ומבט מהורהר על פניו.

"פוטר," הוא קרא, והארי התקרב אליו.

רון והרמיוני רצו להתקרב גם אבל סנייפ נתן להם מבט מזהיר.

"כן? פרופסור סנייפ?"

"דמבלדור קורא לך למשרדו, גש בבקשה." סוורוס אמר, והארי הנהן, ניגש לספר את זה לחבריו.

"מעניין מה הוא רוצה.." רון אמר, תוהה.

"תעדכן אותנו אחרי," הרמיוני אמרה לו, הוא הנהן ועשה את דרכו בחזרה לטירה.

"אני חושב שיילך לו יותר טוב בבחינה. הוא למד יותר ממני, והקשיב יותר ממני בשיעורים." רון אמר בייאוש.

"אתה תהיה בסדר גמור רונאלד, זה רק הגיון פשוט." הרמיוני אמרה, ממשיכה ללכת.

"הגיון פשוט? זה רק הגיון פשוט?" רון שאל בדאגה.

"אולי לך!" הוא קרא והרמיוני גיחכה.

"גריינג'ר," נשמע קול מאחור.

"מאלפוי! מה אתה עושה כאן?" רון שאל בכעס.

"באתי לבקר את הידידה שלא ראיתי כל היום," הוא אמר בחיוך והרמיוני הנהנה באנחה.

"ידידים, איזה דבילי.." רון מלמל לעצמו.

"לא שנאת אותה פעם?" רון שאל אותו בעוקצנות.

"ובכן, כן. אבל אני וגריינג'ר מצאנו דרך להסתדר," דראקו אמר, מביט בהרמיוני.

"נכון הרמיוני?" הוא שאל, והיא הנהנה בלית ברירה.

"שיהיה, אני חוזר למגדל ללמוד לבחינה," רון אמר בפיהוק, ונפנף להרמיוני לפניי שהלך.

הרמיוני נאנחה, וכבר הרגישה את הצורך בלעמוד יותר קרוב אליו.

לא בטוחה, היא זזה מעט ימינה כדי להתקרב.

"את רוצה שנלך להוגסמיד? יש לנו עוד שעה עד שצריך להיות בחדרים," דראקו שאל.

"אבל.. הבחינה-"

"ברצינות? את לא זו שאמורה לדאוג. את תקבלי קס"מ בלי שום בעיה." דראקו גיחך, והרמיוני חייכה אליו.

"אוקיי," היא הסכימה.

לאחר כמה רגעים של הליכה שקטה, היא אמרה, "אני נותנת לידידות הזו צ'אנס, אבל ברגע אחד שאתה מפקשש משהו, אני עוזבת את זה." היא אמרה באזהרה, אבל חייכה חיוך מעודד.

מאלפוי נחר.

"למה אני זה שיפקשש? אולי זאת את?" הוא צחק.

"לא.. זאת לא אני. תהיה בטוח."

"כן כן, שמעתי." הוא אמר, שם את ידיו בכיסיו.

הרמיוני לקחה שניה להביט בו, וחשבה על העובדה שבחיים לא שמה לב לכך שהוא יפה לפניי כן.

שיערו הבלונדיני מבולגן בצורה מרושלת על ראשו, שפתיו תפוחות כמו תמיד, והעניבה שלו מרושלת.

"על מה את חושבת?" הוא אמר, מפתיע אותה אחרי כמה שניות של התבוננות בו.

"הממ.." היא אמרה בלחץ, מסיטה את ראשה.

"העניבה שלך לא מסודרת נכון." היא אמרה, ממשיכה ללכת באופן סדיר.

"אוקיי," הוא אמר ונעצר.

"אז תסדרי לי אותה," אמר, לוקח את ידיה ומניח אותם על העניבה הירוקה-לבנה.

הרמיוני הביטה בעיניו, לא בטוחה מה לעשות.

בלית ברירה, היא מושכת את העניבה ומסדרת אותה, וכל אותו זמן, דראקו בוחן את פניה.

"את יפה," הוא אמר, וכנראה שלא היה אמור להגיד את זה בקול רם, כי הרמיוני הסמיקה במהירות.

"וויזלי או פוטר אי פעם אמרו לך את זה?" הוא שאל, מביט עכשיו בשפתיה.

"אממ.. לא. לא ממש. הם בחיים לא חשבו על זה, אני מניחה. אנחנו כמו אחים." היא הסבירה, עושה את הסידור האחרון ומתרחקת מעט, אבל עדיין מביטה בו.

"התנשקת פעם, גריינג'ר?" מאלפוי שאל, מסוקרן, ונשך את שפתיו.

הרמיוני הביטה בו, והייתה חייבת להסיט את עיניה ממנו כדי להשאר מפוקסת.

"ובכן, כן." אמרה, ולחיה האדימו.

"גם אני," הוא אמר, והמשיך ללכת.

לבסוף, אחרי שתיקה של כמה דקות הם הגיעו להוגסמיד, לפונדק שלושת המטאטאים.

"בואי נשב. את רוצה בירצפת?"

"אני אשמח," היא חייכה, והם התיישבו במקום שהיה קרוב לחלון.

הרחוב היה דיי ריק, חוץ מחנות התעלולים של פרד וג'ורג ועוד כמה אנשים בפונדק, לא הסתובבו יותר מידי.

זה בטח בגלל התקופה עכשיו. זה מפחיד.

היא לא מבינה אפילו איך היא עצמה הסכימה. דראקו משגע אותה, ללא ספק.

לאחר שלגמה עוד כמה לגימות מהבירצפת החמה, היא כמעט שפכה את המשקה כשמאלפוי שאל אותה את השאלה שאלה.

"תרצי ללכת איתי לנשף, הרמיוני?"

היא ניקתה את הבירצפת שהייתה על סנטרה, לא בטוחה מה לענות.

"בתור ידידים, כמובן." הוא הסביר.

"הממ.. אני מניחה שכן. בסדר." היא חייכה בנימוס ודראקו החזיר לה חיוך, ממשיך לשתות מהבירצפת שלו ולנהל איתה שיחת חולין.

~~

"אז היה כיף היום, נכון?" הרמיוני שאלה, כשהם חזרו לטירה.

את שאר הערב הם העבירו בעיקר בדיבורים, שאלות חשובות שהיא הייתה צריכה לשאול.

דראקו הוא יחיד במשפחה שלו, אבא שלו אוכל מוות, אבל הוא עצמו לא תומך בזה שאין לנקוב בשמו.

הוא לא ממש אוהב בוצדמים ובוגדי דם, אבל מבחינתו הרמיוני היא שונה.

הצבע האהוב עליו הוא ירוק, והוא אוהב ים יותר מאשר בריכה.

בחופש הוא בעיקר נמצא עם חברים שלו, והוא בחיים לא היה אצל רופא שיניים, בגלל שלא הצטרך.

היא למדה עליו דיי הרבה היום, וזה היה לה כיף.

"כן, בהחלט," הוא חייך.

הם הגיעו למגדל גריפינדור, והרמיוני הבינה שזה הזמן להגיד להתראות.

"אוקיי, אז.. אני אראה אותך מחר?" היא שאלה, והוא הנהן, ומשך אותה לחיבוק.

כשהיא נצמדה אליו, מרגישה את גופו כנגדה, היא התחילה להרגיש דברים שונים.

יש לה רגש כלפיו, אבל היא לא בטוחה אם זה רק חברי או אולי.. יותר?

"גריינג'ר.. את משגעת אותי," דראקו אמר לבסוף לתוך כתפה הימנית.

הוא ניתק את החיבוק, והביט בעיניים שלה.

"א-אני לא יודעת מה.." הרמיוני אמרה, מנסה למצוא את המילים הנכונות כדי לתאר את מה שהיא מרגישה.

זה לא סתם ידידות נכון?

היא פשוט נאנחה ומשכה בכתפיה.

"את יודעת שאנחנו לא נהיה בחיים רק ידידים נכון?" הוא שאל, מביט בעיניה.

"אני.. אני יודעת." היא אמרה, רואה את עצמה דרך האישונים בעיניו הכחולות.

"אני צריך אותך, אני לא יודע מה קורה, אבל אני מרגיש צורך להיות לידך תמיד, וכשאני נוגע בך.." הוא מסביר, ומתקרב אליה, שפתיו נוגעים באוזן שלה.

"אני לא.. מסוגל לשלוט בעצמי," הוא לחש בשקט, מסביר.

דפיקות הלב של הרמיוני עלו, ומשום מה, היא הרגישה למטה..

"א-אני רוצה.." היא ניסתה להסביר, אבל לא הייתה בטוחה.

קולו נהיה צרוד, "אני יודע," אמר, לפניי ששפתיו תפסו את שפתיה.

הרמיוני הופתעה בהתחלה, אבל חזרה לנשק אותו.

לפתע, הוא התנתק מהנשיקה.

"אני לא יודע מה אני עושה.. את גריינג'ר, זה לא אמור לקרות." הוא אמר.

"נקח את זה לאט..או מהר.." היא הסבירה בחיוך וחזרה לנשק אותו.

--

מקווה שאהבתם! הם סוף סוף התנשקו ווהווו

אוהבת מלא מלא 😍

נשיקות :*****

הפרק הקודם		הפרק הבא