לילי לונה פוטר, חיים חדשים וישנים.

ג'יני הביטה בבעלה המעולף.

היא בעלה את רוקה בשקט.

היא ידעה שלא ג'יימס עשה את זה.

ג'יני לקחה את הטבעת ביד רועדת מהארי.

"ג'-ג'יימס?" שאלה.

"מה?" הוא ענה.

היא עצרה את הדמעות והמשיכה.

"תתעעתק בבקשה לדוד רון ולדודה הרמיוני,

ותגיד להם שיבואו עכשיו." סיימה.

ג'יימס התעתק.

לילי נכנסה לחדר.

"היי אמא!" לילי היתה שמחה מהרגיל, כולה מחוייכת.

כשהסתכלה על אביה המעולף פניה נפלו.

"הוא-הוא לא מת, נכון?" שאלה בכול רועד.

"לא לילי, הוא לא מת." הרגיעה אותה ג'יני.

לילי החלה לבכות. היא רצה החוצה.

היא רצה, ורצה, ורצה, ופתאום נפלה בחוזקה על מישהו.

על מי אם לא סקרופיו מלאפוי.

"היי.." הוא ניסה להתחיל.

"אל תדבר איתי עכשיו, אתה בוגד!" היא קראה חד משמעית.

צדקתי, היא באמת חושבת שאני בוגד,

שאני עם אבי, דראקו.

היא חושבת שאני עם סבי, לוציוס.

לילי המשיכה לבכות.

"א-אני לא יכלה.. א-אני חייבת לדבר אם מישהו.." מלמלה.

"תדברי איתי." לחש סקרופוי.

ואז היא לא יודעת למה, נפלה לזרועותיו, והחלה לשפוח עליו.

"אבי שוכב על הרצפה בבית.

אמא אמרה שהוא לא מת. 

אני לא הכי מאמינה לה.

ואבל יכול להיות שהוא רק היתעלף.

ג'יימס הלך לקרוא לדוד רון ולדודה הרמיוני,

ואני לא יודעת מה יקרה." היא המשיכה לבכות.

סקרופיו לא ידעה איך לענות לה.

איך עונים לילדה בצער גדול שכזה?

הפרק הקודם		הפרק הבא