אהבת אמת

הייי!!

אוקי אז הפרק הזה הוא מהפרקים ששיפרתי לאחרונה, אז הוא באיכות קצת יותר טובה. אני מקווה שזה מספיק ארוך כי אני מנסה לשמור על המתח בין הפרקים. 

בכל מקרה - פרק 7!

----------------------------------------------

הרמיוני ישבה ליד הארי המופתע על רצפת השירותים.
״מה קרה?״ הוא שאל לאחר עשר דקות שלמות של שקט מוחלט.
הרמיוני לא יכלה לשמור את זה יותר וסיפרה להארי את הכל, מאז אותו יום בספרייה, בפעם הראשונה, באותו יום שרון סולק, ועד אותו יום שהוא נישק את אותה ההאפלפאפית.

״אני אהרוג את המאלפוי החצוף הזה!מי הוא חושב שהוא?״ אמר הארי וכיווץ את ידו הימנית לאגרוף. ״שלא תעז, בפעם הקודמת שאחד החברים הכי טובים שלי ניסה להרוג את ה..״

הרמיוני לא ידעה איך לתאר את דראקו, חבר? חבר לשעבר? או פשוט דראקו? ״הפוץ החצוף הזה״ הארי השלים אותה. ״ כן,בפעם הקודמת שזה קרה, הוא סולק, אז אני לא רוצה שהחבר הכי טוב שלי שנשאר יסולק.״ המשיכה הרמיוני.

״אז אני מניח שמבטים נזעמים וקללות מידי פעם יספיקו לך?״ אמר הארי בניסיון להצחיק, והצליח , הרמיוני ציחקקה קלות ואז התחילה לבכות.
״הארי..״ אמרה ״ באמת אהבתי אותו״
״אני יודע.״
הרמיוני הניחה את ראשו על כתפו של הארי עד שנרגעה.

היא התעוררה למחרת, כשהיא במיטתה. זה היה יום שבת, אין לימודים. אין לימודים, אין שום שיעורים עם בית סלית׳רין - אין שיעורים עם דראקו.

היא ירדה אל חדר המועדון בדיוק כשהארי ירד גם.
״רוצה לבוא להאגריד? אני בדיוק הולך״ הציע הארי.
הרמיוני הסכימה להצעה והם הלכו.
באמצע הדרך ראתה כמה חבורות של בנות ובנים יושבים על הדשא, מדברים או משחקים שחמט קוסמים.
שני הילדים התקדמו אל עבר הבקתה הקטנטנה של האגריד, שניהם רועדים מקור, מתפללים שיהיה שוקו חם אצלו.
הרמיוני דפקה במהירות על הדלת העשויה מעץ, והחזירה את ידה לכיס המעיל שלה .

נשמעו צעדים גדולים מתוך הבקתה ואז הדלת הנפתחת, בדיוק כשהתחיל לרדת גשם, בחור ענק ומזוקן פתח את הדלת אליהם.
״הארי! הרמיוני!״ אמר האגריד ובמהירות הכניס אותם לבקתה ונתן להם שוקו חם עם מרשמלו וקצפת.

הם ישבו שם ודיברו במשך שעה, עד שהרמיוני נזכרה שיש שיעורים שלא עשתה בתולדות הקסם,

{הערת מחברת, אתם בטח חושבים ׳מה איך זה הגיוני? הרמיוני לא עשתה שיעורים?!׳ אבל לא היה לי דרך להוציא את הרמיוני מהבקתה}

שיעורים שגם הארי לא עשה אבל הוא החליט לעשות אותם בראשון בערב.
היא יצאה מהבקתה וטרקה את הדלת , היא החלה ללכת במהירות, ידיה בכיסיה , כשהרגישה מגע קל בכתפה.

כשהסתכלה מי זה היא המשיכה ללכת, כשבדיוק חשבה שהיום לא תראה את אותו נער בלונידי, אותו אחד שהרס אותה יום קודם .
״הרמיוני בבקשה..״ קרא דראקו
״מה אתה רוצה עכשיו מאלפוי?״ אמרה , כמעט צועקת, אבל גם כמעט בוכה.
עיניו האדימו , נראה כאילו גם הוא עומד לבכות עוד רגע , אבל זה היה ככה תמיד.
היא המשיכה ללכת, כשהוא רודף אחריה. הכול כבר היה מושלג, כל הקבוצות והחבורות הלכו בחזרה לטירה, כל מי שהיה בחוץ כבר לא היה, אך משום מה, דראקו היה שם.
״הרמיוני בבקשה רק אם תקשיבי לי-״ החל לומר דראקו, אבל הרמיוני קטעה אותו,
״די כבר דראקו. אני לא רוצה לדבר איתך״ היא הסתובבה והלכה משם. הוא היה נראה פגוע, אבל לא היה לה אכפת , כי היא הייתה יותר פגועה ממנו.

הפרק הקודם		הפרק הבא