האמת שמאחורי הסיפור

"אוי לא!" קרא בייאוש סיריוס.

"מה קרה?" שאל רמוס בקול מודאג. סיריוס הצביע על הינשופים שהביאו מכתבים, ינשוף גדול במיוחד התקרב אליהם נושא מכתב בצבע סגול חציל.

"זה מה שאני חושב שזה?" שאל רמוס.

"מה אתה חושב שזה?" שאל פיטר.

"מכתב מגברת בלק, אלא מה?" אמר ג'יימס שהופיע משום מקום והפתיע את השלושה.

"אתה מתכוון בטח לצווחן." הסביר סיריוס במרמור.

"כדאי שתצא מפה כמה שיותר מהר." זירז אותו רמוס. סיריוס הנהן וחטף את הינשוף האומלל וברח איתו מחוץ לכניסת הטירה.

ג'יימס הלך לכיוון האגם, השעה הייתה בסביבות שתיים וחצי והוא היה אמור להיות בשיעור שיקויים. אבל הוא היה צריך למצוא את סיריוס, הוא חיפש אותו בכל מקום, ונשאר לו לבדוק ליד האגם. כצפוי סיריוס היה שם. ישיבתו השפופה סמוך לעץ הדליקה אצל ג'יימס נורה אדומה, הוא התקרב לסיריוס שלא זז. עיניו קבועות בנקודה מסוימת, ג'יימס אף הוא הביט לאותה נקודה מרוחקת, התיישב לידו. סיריוס פלט אנחה שקטה וג'יימס הניח את ידו על כתפו כאות ניחום, סיריוס נעמד על רגליו. ג'יימס גם הוא נעמד והלך לצידו של סיריוס שצעד לכיוון הטירה.

ארבעת הקונדסאים היו לבדם בחדר המועדון השעה הייתה שעת ערב מוקדמת והתלמידים היו בארוחת הערב. ג'יימס, רמוס ופיטר ישבו ליד האח הבוערת, סיריוס הסתגר בחדר הבנים. הם המתינו שהחשכה תתפשט והירח יופיע במלואו בצורת עיגול מושלם. הם המתינו שסיריוס יצא הוא אף פעם לא ויתר על הטיולים הליליים של כל חודש. "קדימה רך-כף, עוד מעט כולם מגיעים." קרא פיטר.

"לא איכפת לי." נשמע קולו של סיריוס מעבר לדלת.

"אנחנו לא נשאיר אותך כאן לבד." ניסה הפעם רמוס.

אין תשובה.

"תלכו אתם," אמר ג'יימס "אני אדבר איתו."

"אתה בטוח?" שאל רמוס.

"תיאלץ להישאר היום בצריף המצווח." קבע.

"ומה איתי?" שאל פיטר.

"תלך עם ירחוני, תישאר שם עד שתוודא שהכל בסדר ואז תוכל לחזור, בסדר?"

פיטר הנהן.

"אז שיהיה לכם לילה טוב." סיכם ג'יימס

"ביי." אמר פיטר

"בהצלחה!" איחל רמוס. ג'יימס עלה במדרגות לכיוון חדר הבנים, "תפתח את הדלת!" הוא אמר לסיריוס.

"לא!"

"נו..."

"תשכח מזה!"

"אל תכריח אותי."

אין תגובה.

"אלוהומורה." אמר ג'יימס ונופף בשרביטו. הדלת נפתחה בעוצמה גדולה והתנגשה בקיר. סיריוס שכב במיטתו, פניו מופנות לכיוון הקיר וגבו מופנה לג'יימס. ג'יימס התקרב למיטה של סיריוס ומשלא ראה כל התנגדות התיישב עליה.

 "מה קרה?" הוא שאל ברוך. סיריוס לא ענה. ג'יימס חיכה עוד כמה דקות וכשסיריוס כבר נרדם הוא הלך גם הוא לישון.

~

למחרת בבוקר ג'יימס, רמוס וסיריוס ישבו באולם הגדול לארוחת בוקר(פיטר עדיין ישן). "שום דבר לא עוזר." לחש רמוס לג'יימס.

"אפילו בדברים שהבאנו מהדובשנריה הוא לא נגע." אמר ג'יימס. שניהם הביטו לעבר סיריוס שלא אכל דבר.

"ניסיתי לדבר איתו."

"נו..." שאל רמוס

"הוא לא מגיב."

"מה נעשה?"

"יש לי רעיון!" הודיע ג'יימס ומשך את רמוס שיבוא איתו. הם הלכו בזריזות עד שהגיעו לספריה. "זה הולך להיות מסוכן." המשיך ג'יימס.

"אם זה יכול לעזור נעשה הכל." אמר רמוס. ג'יימס בתגובה פתח ספר עבה שהוציא מהמדף העליון, הוא דפדף מעט עד שמצא את העמוד הנכון, הוא הצביע על ציור, שמתחתיו היה רשום שעון חול עתיק.

"לא!" הזדעזע רמוס.

"זה הפיתרון היחיד" אמר ג'יימס.

"אבל.. אבל..." מאיפה בכלל תוכל להשיג אחד כזה?"

"במשרד של דמבלדור."

"אתה מתכוון במשרד של המנהל, ואסור לך להשתמש בזה, זה מסוכן."

"קראתי את כל המידע על שעוני חול, השימוש הוא פשוט. זה הדבר היחיד שיעבוד, אלא אם תשתמש בשיקוי האמת, מראה אותך מצליח עם זה..."

"אתה בטוח שאתה רוצה להשתמש בזה?"

"כן," אמר ג'יימס בטון החלטי, הוא סגר את הספר והחזיר אותו למקום "בוא."

"אתה רוצה ללכת לשם עכשיו?" שאל רמוס.

"כמה שיותר מהר יותר טוב. אבל נצטרך ללכת קודם לחדר המועדון לקחת את גלימת ההיעלמות." רמוס לא רצה למנוע ממנו לעזור לסיריוס אבל הוא פחד שמשהו יקרה לו, טיולים בזמן לא היו דברים בטוחים.

הם הגיעו למשרד המנהל, לאחר העצירה בחדר המועדון. הם לא נתקלו באף אחד בדרך, דבר שהקל עליהם מאוד.

"אם משהו מתקרב תודיע לי." ביקש ג'יימס.

"ברור." ענה. ג'יימס נכנס למשרד של דמבלדור, בעזרת גלימת ההעלמות הצליח להתחמק מהשומרים שניצבו בכניסה. הוא הביט מסביבו, על הקירות היו דיוקנאות של מנהלים קודמים, על השולחן היו מלא חפצים קטנים מזמזמים, האור היחיד שהיה בחדר הופץ מהאש שבאח משום שהוילונות היו מוסתים, בארון שהיה בפינת החדר היו גביעים ומדליות שניתנו לדמבלדור על פעולות שעשה, הבולט בניהם היה על שימושים בדם דרקון, מעל לארון הייתה קערה גדולה שבתוכה היו מים מבריקים. ג'יימס התעכב בזמן שבהה בנוזל הצף במים, הנוזל החצי שקוף שט במים ולא התערבב בהם. ג'יימס התנער ופנה לחפש את השעון חול, הוא קווה שזה לא ימשך זמן רב. לבסוף הוא מצא אותו. כשיצא, ראה את רמוס נאנח בהקלה. הם חזרו לחדר המועדון ונכנסו לחדר הבנים הריק  ותכננו את צעדיהם הבאים. "נראה לי ששני סיבובים יספיקו." אמר רמוס.

"צריך יותר, חישבתי את זה, צריך שישה סיבובים."

"אתה בטוח?" שאל רמוס בפעם המיליון באותו יום.

"רוב הסיכויים שאני צודק." אמר ג'יימס "ישר איך שאני גומר לסובב את זה, אתה הולך לשיעור הבא שלנו. בלי להתעכב."

"בסדר," ענה רמוס והנהן תוך כדי "אל תשכח להיזהר."

ג'יימס הנהן והחל לספור את הסיבובים בשעון בריכוז רב.

"שש." אמרו שניהם בקול. וג'יימס הספיק לראות את רמוס יוצא.

בבקשה תגיבו ותדרגו

תודה :)

קרדיט לטאל (HalfALaugh או הקונדסאית החמישית לשעבר) המדהימה!

שעזרה לי המון בכתיבת הסיפור!

הפרק הקודם