כוח הקסם היהודי

בס"ד

בלילה שלפני היציאה עומר לא נרדם, למרות שהוא לא יצא ביום שלאחר מכן אלא לאחר חצי שנה. ובכל זאת, היה משהו מרגש ביום הזה. הוא עומד לקבל מחולל זמן מ... ובכן, מעצמו.

בשעה שבע בבוקר נמאס לו להביט באילון מתהפך בשנתו, כנראה חווה איזשהו סיוט. הוא ניגש למיטתו של אילון ובעט בה. אילון התיישב במיטתו בבהלה, מתנשף בכבדות.

עומר הביט בו. ניכר היה שאילון הזניח קצת את עצמו לאחרונה. לא שהיה לו פנאי לשמור על המשקל ולא להשמין, אבל עדיין עבר עליו ועל העיניים עם השקיות השחורות שלו איזשהו שינוי בעקבות הסוד.

"אילון," אמר לו עומר, "לך צחצח שיניים..."

אילון המובך סגר את פיו ועומר יצא מחדר השינה הלא מאוורר לעבר האולם הגדול לסעוד את ארוחת הבוקר.

כשישב לאכול ניגש אליו ניר אליהו. "המשרד שלי ריק," הוא אמר לעומר, "הכל כבר מוכן."

"למרות שיש עוד יותר משלוש שעות?" שאל עומר.

"כן, לא הצלחתי להירדם..." אמר ניר במבוכה, "אני מניח שגם עליך עבר לילה כזה."

עומר הנהן.

"איפה מלמד?" שאל אותו ניר.

"אה, עכשיו קם. אל תדאג לו," אמר עומר.

"בסדר, שלא יאחר לי לשיעור שיש לי אתכם הבוקר. השיעור האחרון לפני השעתיים הריקות שלי. אני מצפה ממך לא להיות נוכח בשיעור כדי שתיערך בהתאם."

"איזה כיף שמורים אומרים לי את זה," העיר עומר בעוקצנות לא אופיינית, "וחיליק גולד מתקרב הנה אז כדאי שתתרחק, הוא בא לרחרח."

חיליק התקרב לשם לפני שניר התרחק.

"שלום חיליק," אמר לו ניר, "אפשר לעזור?"

"זה בדיוק מה שבאתי לשאול," אמר חיליק בחיקוי מושלם של קולו של ניר, "יש ללוי ראש בית משלו והוא לא צריך להיעזר בך."

"אפשר לעזור, חיליק?" שאלה שרית שניגשה לשם, "מה אתה רוצה לעשות הפעם לתלמיד הזה?"

"יאללה, פזרו את ההפגנה," אמרה ליטל בחוסר סבלנות שניגשה לשם גם, "לכו לאכול. אגב, בין תשע וחצי לאחת עשרה וחצי מעבירים ריסוס נגד חרקים בחדר המורים אז נא לא להתקרב לשם."

"אבל יש לי שעה חופשית!" התלונן ניר, "איפה אשתה קפה?"

"אני אקח אותך למרסס ותדונו על זה ביחד," אמרה ליטל והם הלכו משם. שרית הסתכלה עליהם מתרחקים.

"חמודים שניהם," היא אמרה ואז פנתה אל חיליק.

"בניגוד אליך, יחיאל," היא אמרה לו בכעס.

"חשבתי שניר מטריד אותו," ענה לה חיליק.

"כרגע הטורדן הראשי הוא אתה. לעומר יש עבודת הגשה להגיש לניר ולכן הם שוחחו, נכון?" שרית אמרה ועומר הנהן במהירות.

"ולכן אתה עכשיו רץ למשרדו של ניר ומגיש לו את העבודה," אמרה שרית, "קדימה, רוץ! רוץ!"

עומר רץ משם, מתנגש באילון המנומנם שבדיוק ירד לחדר האוכל.

"ביי," הוא הפטיר לעברו והגיע תוך מספר שניות למשרדו של ניר אליהו שהיה ריק לחלוטין. לא היה בו כל רהיט כך שקול נשימותיו של עומר הדהד בחדר הריק. אפילו השעון שהיה על הקיר נעלם כך שהוא לא ידע מה השעה. השולחנות, הכיסאות, המדפים והספות נעלמו ועומר שם לב שהמשרד גדול יותר ממה שנראה.

דלת המשרד נפתחה וחיליק נכנס לשם. "אין פה מה לחפש, לוי, אתה יכול לצאת."

"אז בוא נצא," אמר לו עומר, "אחריך."

"מה אתה מתכנן?" שאל אותו חיליק.

"אני מחכה למורה ניר ואתה מפריע לי," אמר לו עומר, "אז בבקשה ממך, צא."

"אתה לא תגיע לשעור שלי היום, נכון?" המשיך חיליק והתקרב קצת.

מבלי לחשוב יותר מדי, עומר שלף את שרביטו ושיתק את חיליק בקללה מהירה. חיליק קרס על רצפת הפרקט בקול חבטה.

"חבל שאין כורסאות," אמר עומר והביט בחיליק הדומם. "לזכותי ייאמר שחשתי איום."

הוא הושיט את שרביטו לעבר חיליק ובעט אותו החוצה מהמשרד לעבר המסדרון. "לוקומוטור מורה מרושע!" הוא הכריז והניף את שרביטו. גופו הרפוי של חיליק ריחף עד למקום רחוק בבית הספר ועומר שמע ברקע את הצלצול המבשר על תחילת השיעור הראשון. נותרו לו עוד קצת פחות משלוש שעות עד שיקבל את מחולל הזמן.

את הזמן שנותר הוא העביר בשכיבה על רצפת הפרקט של המשרד הנעול מבפנים. הוא לא צריך עוד הפרעות. הוא רק קיווה שניר הצליח למצוא מקום לשהות בו במקום חדר המורים.

דפיקה מהירה על הדלת הקפיצה אותו.

"מי זה?" הוא שאל, בתקווה שחיליק לא חזר.

"זה ניר אליהו," אמר ניר. עומר זכר שבאותו הבוקר חיליק עשה חיקוי מושלם של קולו ולכן הוא לא ויתר. "תוכיח," הוא דרש.

הוא שמע את ניר נאנח. "כשחזרנו מהמפגש ההוא לפני ארבעה ימים אמרתי לך: 'זכור את המשפט הזה, הוא עלול לשמש אותנו כשנרצה לוודא את זהותו אחד של השני.'"

עומר בהחלט זכר שהם סיכמו את זה והיה די משועשע בזמנו. הוא לא תיאר לעצמו שייאלץ להשתמש בזה ארבעה ימים לאחר מכן.

הוא פתח את דלת המשרד וניר נכנס פנימה יחד עם כל שאר חברי הצוות של המשימה. אפילו הילל ושיר היו שם. רומי הסתערה לעבר עומר בחיבוק חזק וכל השאר התפעלו מהמשרד הריק.

"בהוגוורטס היה יותר טוב," פסק שת שהביט בקירות הריקים.

"עומר!!! וואו, אני כל כך מתרגשת!!!" צהלה רומי.

"כן, רק שאת תצאי עם גרסה מבוגרת שלי למשימה," אמר עומר שלא הצילח לכבוש את חיוכו.

"אז מה, זה עדיין אתה!" אמרה לו רומי ודילגה באושר ברחבי המשרד.

"אז עומר לוי," אמר לו הילל שניגש אליו, "אנחנו כולנו עומדים לצאת עכשיו. הכל ארוז ומוכן. אבל אנחנו לא נצא עד שאתה העתידי תגיע. אז רצינו לאחל לך הצלחה ותדאג שלא יקרה לך כלום בחצי השנה הזאת, או קצת יותר מחצי שנה, עד שתצטרף אלינו."

"אני אחכה בחדר המורים," אמר ניר, "לא ריססו אותו, פשוט ליטל דאגה שיישאר ריק כדי שאוכל להמתין שם לבדי."

"בהצלחה לכולכם," אמר עומר בחיוך, מביט באנשים שעומים לסכן את חייהם.

"בהצלחה לך," אמרה לו שיר, "בואו נפנה את המשרד. יש עוד כחמש דקות עד שעומר שיצא איתנו אמור להגיע."

"בסדר, אנחנו סוכני מוסד, לא?" אמר דודו בחיוך, "מותר לנו לעשות מה בא לנו!"

"רק אני סוכנת מוסד, דודו," תיקנה אותו שיר, "אתם רק שותפים במשימה ותו לא."

"באמת? רק את סוכנת?" התפלא דודו, "אז למה צריך את כולנו?"

"כי אתם קוסמים," אמרה שיר בשעה שהחלה לצאת מהחדר יחד עם כל חברי הקבוצה... מלבד עומר.

"מה, ואת לא?" עומר שמע את קולו המתרחק של דודו לאחר שיצאו מהמשרד.

"לא, אני מוגלגית, אני רק סוכנת מוסד..." הוא שמע חלושות את תשובתה של שיר הרחוקה ואז לא שמע את המשך השיחה. הוא סגר את הדלת והמתין.

לאחר כשתי דקות נשמעה דפיקה בהולה בדלת. "עומר, שכחתי לומר לך משהו," אמר קולו הבהול של ניר מצידה השני של הדלת. עומר המרוגש פתח את הדלת וראה את חיליק גולד עומד מולו במלוא גאון ובחיוך מנצח.

"חשבת שניצחת אותי כל כך בקלות? זה הזמן לסגור חשבון. לא מתעסקים עם מטאמורפאגוס."

עומד כבר שלף שרביט אבל חיליק הקדים אותו ושיתק אותו.

"שחרר!"

עומר מצא את עצמו בכיתת השיקויים. להערכתו זמן ההליכה ממשרדו של ניר אליהו לכיתת השיקויים הוא כדקה, כך שנותרו עוד שתי דקות עד השעה אחת עשרה בה הכפיל העתידי שלו יבוא. יש לו שתי דקות לצאת מהכיתה ולהגיע לשם, אבל חיליק לא ייתן לו... והוא גם היה קשור לכיסא ללא גישה לשרביט שלו. יש להניח שעברה יותר מדקה ועומר העתידי אמור להגיע בכל רגע אם לא הגיע כבר למשרד הריק.

"תסתכל עליי," אמר חיליק בקול שליו להחריד, "מלאי הווריטסרום שלי אזל אז תצטרך לענות לי את האמת."

עומר ביט בחיליק שרכן מולו. איפה כל המורים? למה הם לא באים לעזור לו?

"אתה לא אמור ללמד עכשיו?" שאל עומר.

"לא הגעתי לשיעור הראשון שלי כי מישהו שיתק אותי... אז שאר השיעורים שלי התבטלו," אמר חיליק, "וגם אתה לא הית היום בשיעורים שלך... מה עשית? מה אתה מתכנן? ואיך ניר אליהו קשור לזה?"

"אני הגשתי לו עבודה, זה הכל," ענה עומר, "תפסיק לחשוב שהכל סובב סביבך וסביב הסוד המטופש הזה."

"אבל זה כן סובב," אמר חיליק בקול שקט עד כדי לחישה, "אתם לקחתם את הכח מהבעלים. הוא חש בזה."

עומר לא ידע מאיפה גייס את האומץ לענות לחיליק.

"אז הבעלים חירטט אותך, המורה," אמר לו עומר, "כי הסוד לא אצלי. הוא אצל אילון."

"נראה לך שאני טיפש מספיק כדי לתפוס אדם שיש לו את הכוח? אני רק אתפוס אדם שיודע..." לחש חיליק.

"למה נראה לך שאני אדם שיודע?" ענה עומר בפליאה, "מה נראה לך? שבאמת סומכים עליי פה?הרי אפשר לתפוס אותי כמו שעשית! לא, רק החזקים יודעים!"

"יודעים מה?" המשיך חיליק לנסות לדלות מידע.

"אני לא יודע! יודעים את כל הדברים ששווים לכלוא מישהו בכיסא בשבילם!" ענה עומר, "אני לא קשור לזה! עכשיו שחרר אותי!"

"יודעי הסוד יבואו לחפש אחריך," אמר חיליק, "במוקדם או במאוחר הם יבואו הנה."

"אנחנו כבר פה," נשמע קול מוכר מאוד מאוד מאחורי גבו של עומר, אבל עומר היה קשור לכיסא כך שלא יכול היה לראות מי נכנס מאחוריו לכיתת השיקויים. אבל קולו של הדובר היה מוכר. היה בו משהו אהוב ומעורר הזדהות מחד, אך גם משהו צורמני מאידך...

כנראה שגם חיליק הצטמרר, כי הוא החוויר והביט על הדמות מאחורי עומר בבעתה.

"מה זה?" הוא צעק, "זה חלק מתכסיסי הסוד?"

"לא משהו שאתה צריך לדעת ממנו," המשיך בעל הקול, "אובליוויאטה!"

עיניו של חיליק פלבלו בחוריהן והוא התעלף.

"כשהוא יתעורר הוא לא יזכור דבר," אמר בעל הקול.

"איך אתה יודע?" שאל עומר מבלי לדעת את מי.

"אני יודע כי חוויתי את זה כבר," ענה בעל הקול, "לפני חצי שנה."

החבלים הקושרים את עומר נפלו פתאום ועומר נעמד והסתובב להביט במושיע שלו.

שניהם הביטו זה בזה, ולאחר כמה שניות של שקט אמרו זה לזה: "שלום עומר."

"הקול שלי תמיד כזה צורם?" שאל עומר.

"זה טבעי," ענה עומר העתידי, "אנחנו סולדים מהקול שלנו. הקול שאנחנו שומעים כשאנחנו מדברים זה לא הקול שאחרים שומעים. הקול שאחרים שומעים, הקול האמיתי שלנו, הוא מה שגורם לנו לסלידה."

"בואנ'ה, החכמת בחצי שנה שעברה מאז שהיית... אני... אה?" התלהב עומר.

"לא, פשוט זכרתי את זה מהפעם שעברה," ענה עומר העתידי.

עומר התקרב לכפיל העתידי שלו והביט לתוך עיניו.

"בכית," הוא אמר.

עומר העתידי הנהן.

"למה?" שאל עומר.

הכפיל העתידי מלמל משהו לא ברור.

"מה?" שאל עומר.

"אסור לי לומר לך," ענה עומר העתידי.

עומר לא ידע מה לעשות. הוא תיאר לעצמו שהאדם העומד מולו חש חוסר אונים אז הוא ניגש וחיבק אותו. בהתחלה היה זה חיבוק עדין ומהוסס, בכל זאת הוא חיבק את עצמו. אך מיד עומר העתידי השיב לו חיבוק חזק ובוח. שניהם עמדו והתחבקו. זאת אומרת, עומר התחבק עם עצמו. כלומר, לא משנה.

"זה ממש מוזר, אני כאילו נוגע בי," מלמל עומר והעביר את ידו על כל גופו של עומר העתידי, "כאילו יצאתי מהגוף שלי."

עומר העתידי גיחך. הוא נגע במצחו של עומר ונשק לו שם.

"בהצלחה לך," אמר לו עומר העתידי, "הולכת לעבור עליך תקופה מעניינת."

"לא, כי אתה," ענה עומר הרגיל בעודו מנגב את מצחו מרוק, שרק בדיעבד הבין שזה הרוק שלו.

עומר עתידי שוב גיחך במבוכה.

"למה אני כל כך מובך? זה הרי אני! כלומר, אתה! אנחנו אותו אדם! חושבים, מרגישים, הכל..." אמר עומר העתידי.

עומר הנהן. היה משהו קסום בעומר הזה. עומר הרגיש שהוא רוצה לשבת ולדבר איתו שנים...

"אז מה קורה בעתיד?" שאל עומר בחיוך.

"אני בא הנה ישר מסיום הלימודים בעפלי"ם," אמר עומר העתידי, "אילון עוד לא חגג יום הולדת עברי כך שאני לא יודע מה הוא מתכנן - אם לאכול את השרביט או לא. אבל תזמין אותו לאיך לפסח, זאת תהיה חוויה מטלטלת עבורו."

"בוא נעזוב את אילון רגע," ענה עומר, "בוא נדבר עלינו."

עומר העתידי חייך. "כבר הגעת לקטע שבו הבנת שרומי היא...?"

"היא...?" שאל עומר.

"היא הקראש שלך? שאתה מאוהב בה מעל לראש?" שאל עומר העתידי.

"שאני מה?" צחק עומר במבוכה.

"אתה מאוהב בבחורה שמבוגרת ממך בשלוש שנים. אבל זה בסדר, אתה יודע," אמר עומר העתידי, "יש נוסחה לזה, מחצית גיל בן\בת הזוג המבוגרים והוספה של 7 שנים. התוצאה המתקבלת היא הטווח הנמוך ביותר של גיל בן\בת הזוג הצעירים."

עומר הביט בכפיל העתידי שלו בפליאה.

"אתה ממש חכם, אתה יודע? אתה בטוח שאתה אני?"

"כן, פשוט אני העתידי סיפר לי את זה. זאת אומרת, הוא גם אתה העתידי, זאת אומרת-"

"הבנתי," אמר עומר וטפח על גבו שלו העתידי, "בחור טוב. בחור טוב."

"ויש גם אותו..." אמר עומר העתידי והצביע על חיליק המעולף, "הוא לא יטריד אותנו יותר מדי. בכלל אין סיבה לזכור את הסוד או משהו או את כל העניין. יזכירו לך את זה בבוא הזמן."

"אבל איך אני יכול לשכוח םגישה איתך?" שאל עומר, "אתה אני!"

עומר העתידי הנהן וחייך.

"שנתחבק שוב?" הוא שאל.

עומר צחק. "אני אוהב אותך. זאת אומרת, אותי. כלומר..." הוא החל להסתבך.

"כן, אני יודע. כלומר, אנחנו יודעים," אמר עומר העתידי, "ואין שום בושה בלאהוב את עצמך. במיוחד כשיש לך סיבות לאהוב."

שני העומרים צחקו. כשנרגעו עומר העתידי הוציא משהו שנראה כמו טבעת זהובה מכיסו.

"מה זה?" שאל עומר.

"זה מחולל הזמן," אמר עומר העתידי. עומר ראה שיש שעון חול קטן בתוך הטבעת.

"איך מפעילים את זה?" שאל עומר.

"אתה נוגע במחולל הזמן וחושב על הרגע אליו תרצה לחזור," ענה עומר העתידי, "זה די פשוט."

"ואותו קיבלת מהכפיל העתידי שלך?" שאל עומר. עומר העתידי הנהן.

"והוא קיבל אותו מהכפיל העתידי שלו?" שאל עומר, "רגע, אז מי-?"

"אין עומר ראשון, זה מעגל," ענה עומר העתידי.

"אז מי ייצר את מחולל הזמן הזה?" שאל עומר.

עומר העתידי פתח את פיו כדי לענות על השאלה, אך במהרה נותר ללא מילים.

"שאלה טובה," אמר עומר העתידי, "אבל אני שאלתי אותה כבר כשהכפיל העתידי שלי ביקר אותי."

עומר צחק. "אין עליך," הוא אמר.

שניהם הביטו זה בזה בשתיקה. עומר ראה שעומר העתידי גבוה ממנו במעט. הוא גם רזה ושרירי יותר, ואפילו צומח לו זקן דליל.

"אתה מתגלח?" שאל עומר.

"עוד לא," ענה עומר העתידי, "כשתראה את הזקנים שיצמחו פה ביחס אלינו תבין שיאן לנו עוד מה להתגלח."

עומר חייך. "אנחנו מיוחדים," הוא אמר.

"תמיד," אמר עומר העתידי.

הם המשיכו להביט זה בזה בשתיקה. בשלב מסוים כנראה היא העיקה יותר מדי אז עומר העתידי אמר, "טוב, אני צריך לזוז."

"כן, היה נחמד להיפגש איתך," אמר עומר בחיוך, "פגישה של פעם בחיים."

"בהצלחה," אמר עומר העתידי, אבל עומר צפס אותו וחיבק אותו בעוז.

וכשהם היו מחובקים וקרובים זה לזה עומר חש כיצד הוא מקבל זריקות של כוח.

"תשמור על עצמך," הוא אמר לו, "תשמור עלינו. יש לנו הרבה מה להפסיד."

הוא הרגיש כל כך עטוף ומוגן בזרועותיו שלו עצמו, אבל בכל זאת עומר העתידי הרפה ויצא מהכיתה, לא לפני שאמר לו: "שלום, עומר."

"שלום עומר," ענה לו עומר ויצא גם הוא מהכיתה לאחר כמה שניות.

עומר העתידי הגיע לשער הכניסה לעפלי"ם, שם חיכו לו כל חברי הצוות יחד עם ניר אליהו העתידי.

"מה קרה?" שאל הילל.

"רגע, אתה עומר של העתיד? לא עומר של עכשיו?" שאלה שיר כדי לוודא.

"כן," ענה עומר, "פשוט היה לי תאקל עם חיליק גולד. כלומר, לא לי, לאני מהעבר היה..."

"ואני מניחה שהכל בסדר אם אתה פה," אמרה שיר, "אחרת לא היית כאן כדי לחזור בזמן. הבאת לו את המחולל?"

"כן," ענה עומר, "וזהו. אני וניר כאן. אפשר לצאת."

"האמת ששיר היא זאת שנותנת את האישור לצאת," אמר ניר, "אבל אני לא רואה בעיה."

"למישהו יש התנגדות שנצא עכשיו?" שאלה שיר ובחנה את חברי הצוות, "מעולה, אנחנו יוצאים. כל התחבורה מחכה לנו בחוץ."

"כלי תחבורה?" שאלה רומי, "איך נגיע לשם? איזה כלי תחבורה?"

"שטיח מעופף," אמר דודו, "בואו אחריי..."

הפרק הקודם		הפרק הבא