pretending

קודם כל, אני רוצה ממש להודות לבנות שמגיבות כאן.

נורא לא מובן מאליו שאוהבים את מה שכתבתי. חששתי מאוד להעלות את הפאנפיק הזה.

הוא נכתב לפני חמש שנים, ולמעשה זה הפאנפיק הראשון שאי פעם כתבתי והעלתי של הארי פוטר.

בלי חפירות נוספות מיותרות.. ניגש לפרק (:

סיריוס קיים את הבטחתו. בכל יום ראשון בארוחת הבוקר היה מגיע לקסי מכתב מאביה, כאשר הייתה מסתכלת לשולחן גריפינדור בקצה השני של האולם, ראתה שגם הארי מחזיק מכתב דומה לשלה, וידעה שסיריוס שלח לשניהם מכתב, ממש כפי שהבטיח.

לפעמים הארי היה תופס את קסי לפני שיעורי שיקויים ומעביר לה את מה שאביה ביקש למסור לה. דבר שהיה גורם לה להרהר בכל השיעור ולהצליח להרגיז את סנייפ כיוון שתלמידתו האהובה לא מקשיבה. למרות שידעה שהוא לבטח מבין את רגשותיה.

לרוע מזלה, דברים כאלה קרו פחות ופחות לקראת סוף השנה, עד היום שבו ראתה את הארי מגיע עם שני חבריו הטובים, עיניו אדומות מדמעות וגופו מלוכלך.

גוש נתקע בגרונה של קסי והייתה לה הרגשה רעה בנוגע למה שראתה.

'אל תצאי מהוגוורטס' היא זכרה את דבריו של אביה 'גם אם יאיימו עלייך! תישארי שם!'

רון תפח על כתפו של הארי ואמר שהם ישאירו אותם לבד. השחרחר הנהן ושני חבריו הלכו.

"מה קרה, פוטר?" קולה של קסי היה צרוד מעט.

הארי משך בידה ולקח אותה אל האגם הגדול, מתיישב איתה מתחת לאחד העצים.

"הוא.. הוא מת" הארי אמר לאחר שתיקה ארוכה בה קסי רק בהתה בו.

השתנקותה של קסי לא איחרה להגיע והיה נראה שהיא מתאמצת מאוד לא לבכות "תספר לי איך" היא ביקשה והארי עשה כרצונה. מספר לה כיצד וולדמורט שיחק במחשבותיו וגרם לו להאמין שסיריוס אצלו. איך הוא, בפזיזותו, רץ בכדי להציל אותו, ואיך סיריוס היה זה שבסופו של דבר הציל את הארי, אך לרוע המזל, נהרג על ידי בלטריקס.

ידיה של קסי התאגרפו בכעס וכמה דמעות הצליחו לברוח מעיניה, "בלטריקס" היא מלמלה, והארי ידע טוב מאוד שכרגע, עוברות בראשה 200 דרכים שונות להרוג אותה.

הוא חיבק אותה והיא הייתה מופתעת. למען האמת, הארי הפתיע גם את עצמו, אבל הוא ידע שהוא צריך את החיבוק הזה ודווקא ממנה, רק בגלל שהיא היחידה שמבינה את כאבו. האחרים יכולים להגיד שהם מצטערים, שהם מבינים, אבל הם לעולם לא יבינו באמת. וכשקסי חיבקה אותו בחזרה ופרצה בבכי, הוא הרשה לעצמו להזיל גם כן כמה דמעות.

הם לא היו בטוחים בדיוק כמה זמן ישבו כך, אם בוכים ואם לא, אך כאשר השמש החלה לשקוע, החליטו שעדיף שילכו חזרה למועדונים שלהם.

כאשר קסי נכנסה לחדר המועדון של סלית'רין, דראקו ופנסי קפצו עליה בחיבוקים ושאלות דאגה.

"הוא מת" היה כל מה שקסי הצליחה להגיד. דראקו, שידע על סיריוס, הבין כמעט מיד על מה היא מדברת וחיבק אותה בחוזקה.

לעומתו, פנסי נשארה מבולבלת, "מי מת?" היא שאלה, "מה קרה?" היא המשיכה להציף בשאלות, עד שסבלנותו של דראקו פקעה והוא צעק עליה ש "תשתקי פנסי! עזבי אותה עכשיו! היא לא צריכה את השטויות שלך עם כל הצרות שלה!"

פנסי נשארה דוממת ושותקת למראה התפרצותו של הבלונדיני, והמשיכה לשתוק גם כאשר עלה עם קסי הבוכייה לחדרו.

מבט אחד הספיק בכדי להעיף את כל שותפיו לחדר והוא השכיב את קסי על מיטתו, נשכב לידה ומחבק אותה בחום. "היית איתו, נכון?" הוא שאל לאחר כמה שניות, "עם פוטר"

קסי הנהנה ודראקו הרגיש צביטת קנאה. היא צריכה לרוץ אל דראקו. שדראקו ינחם אותה, יגיד שהכול יהיה בסדר. לא המשקפופר עם הצלקת המטומטמת.

מצד שני, קול אחר אמר בראשו, פוטר יודע טוב ממנו כיצד היא מרגישה, הוא יוכל לנחם אותה טוב ממנו כיוון שהיא לא תרגיש שהמילים שהוא מוציא מפיו צבועות, היא תדע שהוא מרגיש בדיוק כמוה, וכל מה שהוא אומר, יוצא בכדי לנחם את שניהם ביחד.

הבלונדיני הצטמרר כאשר תמונה של הארי וקסי מחובקים במיטתו של הארי, כפי שהוא וקסי היו באותו הרגע, עלתה לראשו, והוא הזכיר לעצמו כי הוא חברה הטוב ביותר של קסי, ולא פוטר. פוטר רק מבין את כאבה טוב ממנו, ולא דבר אחר.

דראקו הידק את חיבוקו ודמעותיה של קסי חזרו, הפעם, היא אפילו לא ניסתה להחזיק אותן. עכשיו, כשהיא בזרועותיו של מי שבאמת אוהב אותה, ומכיר אותה הכי טוב בכל העולם, ובאמת רוצה בטובתה בלבד, לא הייתה לה כל סיבה לחשוש.

ליבו של דראקו כאב מלראות את חברתו הטובה ביותר במצב נוראי שכזה. אך הוא באמת לא ידע מה יוכל לעשות חוץ מלחבקה בחוזקה, ולנשק את מצחה, וראשה, ולחיה. הוא לא יכל לעשות דבר חוץ מלמלמל שיהיה בסדר, ושהוא אוהב אותה, וזה חירפן אותו.

****

עברו השעות וקסי עדיין לא הצליחה להירדם. היא יצאה ממיטתה וירדה אל חדר המועדון, שהיה שקט מתמיד כיוון שאף תלמיד לא שהה בו. היא יצאה מן המרתפים וטיילה בטירה, לא מעלה בדעתה שפליץ' יכול לתפוס אותה.

לפתע, היא נתקלה במשהו, אך כשהסתכלה סביבה לא היה שם דבר. למרות זאת, היא הייתה בטוחה שידעה במי נתקלה. היא הרימה יד אחת והניחה אותה במקום שחשבה שהייתה כתפו של האדם.

"פוטר?" היא כל כך קיוותה שזה אכן יהיה הוא ולא אחד מחבריו.

לאחר פחות משנייה ראשו של הנער היה גלוי אל קסי, אך רק ראשו. הם הסתכלו אחד על השנייה לרגע לפני שהארי פתח את הגלימה והזמין את קסי להצטרף אליו ללא מילים. היא נענתה לבקשה ונכנסה יחד עם הארי לתוך הגלימה. הם המשיכו ללכת בדממה, עוברים כמה פעמים ליד פליץ', שאפילו לא הבחין במשהו חשוד כיוון שהיו כל כך שקטים.

בסופו של דבר, השניים הגיעו לאגם והתיישבו מתחת לאותו העץ בו ישבו בשעות הצהריים.

הארי הוריד מהם את הגלימה, אך השאיר את ידו על כתפה של קסי, מחבק אותה בזמן שהיא משעינה את ראשה על כתפו.

"לא הצלחת להירדם?" היא שברה לבסוף את השתיקה.

"לא" הוא השיב בקול רועד "ואת?"

היא הנידה בראשה לשלילה והתקרבה אל הארי מעט יותר, כאשר הרגישה את הרוח הקרירה חודרת דרך בגדיה הדקים, מנוגדת לגופו החם של הארי שעטף אותה.

הם נשארו שם כל הלילה, עד שהשמש עלתה ועוד מעט אחרי.

בסופו של דבר, הארי אמר כי הם צריכים ללכת לארוחת הבוקר, וקסי, בחוסר רצון מובהק, קמה לעוד יום ריק ללא אביה.

כמה ראשים מופתעים הסתובבו אל הארי וקסי שנכנסו יחדיו אל האולם, אך השניים אפילו לא החליפו מבט כאשר כל אחד מהם הלך להתיישב עם חבריו.

"שוב?" שאל דראקו כאשר קסי התיישבה לידו.

היא משכה בכתפיה, "לא נרדמתי" היה כל מה שאמרה, ודראקו ידע שזה גם כל מה שהוא יקבל.

פנסי שתקה לכמה רגעים ולאחר מכן אמרה, "אז.. את ופוטר?" גיחוך נפלט מפיהם של דראקו וקסי.

'איזו טיפשה' חשב דראקו בליבו.

"ממש לא, נראנו לך כמו זוג?" המשפט הזה השתיק את פנסי למשך כמה דקות וגרם לקסי לתהות אם יש עוד אנשים שחושבים שהיא ופוטר יוצאים רק בגלל שהגיעו ביחד לארוחת הבוקר.

באמצע הארוחה פנסי שוב פצתה את פיה, "אם לא היית עם פוטר, היכן היית כל הלילה?" שאלה.

"איתי" השיב דראקו במידיות, מנסה לגרום לפנסי לשתוק.

"אז למה היא לא הגיעה איתך לארוחה?" פנסי חייכה חיוך ממזרי, היא תפסה אותו.

"היא הייתה צריכה להחליף בגדים, חשבת על זה?" דראקו לגלג וחיוכה הממזרי של פנסי ירד מפניה.

"אל תשקר לה" קסי אמרה, "כן הייתי עם פוטר, אבל אנחנו לא זוג" היא עקמה את פרצופה כאשר תמונה שלה ושל הארי מתנשקים עלתה בראשה.

"אם כך, מה עשית איתו?"

"סיריוס מת" היא ענתה "כן, איכפת לי. הוא היה האבא האמיתי שלי" היא השיבה לשאלה שלא נשאלה ובכך השתיקה לרגע קט את חצי משולחן סלית'רין.

ברגע הבא, התלחשויות נשמעו סביבה, אך לה לא היה איכפת, היא הייתה גאה באבא שלה.

פנסי הושיטה יד אל מעבר לשולחן, אוחזת בידה של קסי. "אני משתתפת בצערך"

"תודה" קסי אמרה וקמה מן בשולחן, לפתע, לא היה לה כל חשק לאכול.

דראקו קם מיד אחריה, הולך איתה, נחוש בדעתו להיות לה לעזר יותר מאשר פוטר.

אני יודעת שזה פרק יותר ארוך מבדרך כלל, והאמת שחשבתי לסיים אותו בפסקה שדראקו וקסי במיטה

אבל הפאנפיק כתוב בגוגל דוקס, ושמתי לב שהוא 35 עמודים, ואם אני לא רוצה לגרור אתכם ל35 פרקים כדאי שאני אאריך אותם חחח

מקווה שנהנתם מהפרק!

הפרק הקודם		הפרק הבא