השנה האחרונה

"אז אתה יכול סוף סוף לספר לנו למה הבאת אותנו לפה?" ארני שאל בקוצר רוח.
חברי צבא דמבלדור ישבו מסביב למדורה ביער האסור. הם היו צריכים לחכות עד שיעלה השחר כדי לצאת שוב ממחבואם. ולא הם היתקלו שוב באוכלי המוות. הם קיוו שאוכלי מוות לא זיהו אותם בקרב שהתחולל לפני כשעתיים. כי אם כן, הם הולכים לעוף מהוגוורטס או אפילו גרוע מזה.
"הבאתי אתכם לפה כי עלינו לבחור מנהיג חדש," אמר נוויל.
כולם הסתכלו עליו בתדהמה. נוויל צפה את זה מראש, הם לא יכלו לצייר מציאות של צבא דמבלדור בלי המנהיג הבלתי מעורער שלהם הארי פוטר, בדיוק כמו שנוויל לא היה לחשוב על דבר כזה עד לפני יומיים.
"תקשיבו, אני יודע שהארי הוא מנהיג הרבה יותר טוב מכל אחד מאתנו, הוא גם צבר ניסיון רב במשך השנים. אבל זמנים משתנים והאחים קארו משתלטים על בית הספר הזה. מה גם שמלחמת הקוסמים בעיצומה ועוד מעט כולנו מגיעים לבגרות ויכולים להילחם אז עלינו לדעת איך להגן על עצמנו," נאם נוויל.
השתררה דממה. לאחר כמה שניות ג'יני עמדה על רגליה ומחאה כפיים, אחריה עמד שיימוס ואחריו כל חברי צבא דמבלדור עמדו והריעו לנוויל.
"אני חושבת שהנאום שלך היה יוצא דופן, נוויל," אמרה ג'יני, "אין ספק שאתה הוא המנהיג הכי טוב מכולנו."
נשמעו מלמולי הסכמה מכל הצדדים. נוויל הסמיק.
"אני?! מה פתאום. לא, צריך מישהו חזק יותר. אמיץ יותר," אמר נוויל.
"נוויל, אתה השתתפת בקרב הגדול במחלקת המסתורין, הקרב שסימן את התחלת מלחמת הקוסמים השנייה," אמרה לונה.
"וגם השתתפת בקרב בין אוכלי המוות במגדל האסטרונומיה," הוסיף שיימוס.
"כן... אבל כל זה היה סתם מזל או היתקלות מקרית עם הקרב. זה לא שרציתי להילחם עם אוכלי המוות, אתם יודעים," הסביר נוויל.
"הוא אפילו מתחיל לדבר כמו הארי," צחקקה לבנדר.
נוויל חשב מעט. הוא לא היה יכול לסבול את זה. הוא באמת הרגיש כמו הארי. הוא שנא שאור הזרקורים עליו.
"טוב, בסדר," אמר נוויל בהיסוס קל.
כל חברי צבא דמבלדור הריעו בשנית והתחילו להרים את נוויל באוויר. הוא תהה עוד כמה פעמים הוא ייאלץ להיות מורם באוויר בשנה הזאת.
"תורידו אותי!" ציווה נוויל.
הם הורידו אותו ושוב השתררה דממה. הפעם הם חיכו למוצא פיו של מנהיגם החדש.
"טוב, החלטנו שנלחמים על בית הספר הזה. בשביל זה אנחנו צריכים לגייס עוד ארבעה עשר אנשים חדשים. כדי שנהיה כמו צבא דמבלדור המקורי," אמר נוויל.
"מה עם ארבעת הילדים המעצבנים האלה מהשנה הראשונה שעוקבים אחריך כל הזמן? אני חושבת שהם ישמחו מאוד," אמרה חנה.
"לא, אני מעדיף שלא," חייך נוויל.
הם ישבו כך עוד כמה שעות ודיברו על התוכניות שלהם לעתיד, על מה הם יעשו בתור צבא דמבלדור החדש. מייקל הציע להיפטר מאחד מהאחים קארו. הוא אמר ששניהם ביחד זה כמו שני אמברידג'ים אבל ההצעה הזאת ירדה מהפרק. הם גילו שבינתיים אין להם הרבה רעיונות אבל נוויל ידע שהם יגיעו. ארבעה עשר מוחות של ילדים בגיל העשרה זה הרבה יותר מהמוח של הארי. או שאולי המוח של הארי שווה יותר? לא, אין סיכוי.
השחר לא רצה לעלות בזמן הקרוב והם התחילו להירדם לאיטם. כמובן שנוויל היה היחיד שנשאר ער. בתור מנהיג הוא היה צריך לשמור עליהם. שיימוס הבטיח שהוא יחליף אותו בעוד שעה אבל נראה היה שהוא שקע בשינה עמוקה מדי והוא לא התעורר לעולם. נוויל הרגיש שעיניו נעצמות אט אט והוא נפל על עלי השלכת שכיסו את קרחת היער.
נוויל התעורר בבהלה וראה שהאש כבתה. הוא חשב לכמה שניות שהוא על המיטה שלו במועדון אבל כשהוא פקח את עיניו הוא גילה שהוא עדיין ביער האסור.
"מי זה? זה אתה, מקסימיליאן? אמרתי לך כבר. אין שום סיכוי שנסכים להצטרף אליכם!"
נוויל שמע את הקול מאחוריו והוא הסתובב. מולו ניצב קנטאור אדיר ממדים. נוויל פסע כמה פסיעות לאחור בבעתה.
"שמי הוא נוויל, נוויל לונגבוטום. אני חבר של האגריד," אמר נוויל.
הקנטאור התקרב לנוויל. עכשיו הם עמדו במרחק סנטימטרים ספורים זה מזה.
"חשבתי שאתה אוכל מוות שמנסה לגייס אותנו לצבא שלהם. היה פה איזה אחד מהם אתמול. חושב שאנחנו צריכים להשתעבד לבני האדם. אבל הראנו לו מה זה," אמר הקנטאור בגאווה.
"לא, אנחנו בצד של דמבלדור," אמר נוויל.
"תדע לך שהקנטאורים רוחשים כבוד רב לדמבלדור אבל נמאס לנו שהאגריד מביא לפה את חברים שלו. חוץ מזה, אנחנו לא כמו פירנזה הבוגד הזה," אמר הקנטאור בבוז.
"למה לא בעצם?" שאל נוויל, "אולי תצטרפו אלינו רק הפעם?" 
"לא ארשה שהעדר שלי ישתף פעולה עם בני אדם," אמר הקנטאור בתקיפות, "אם כי, נוכל לחתום על הסכם שלום אך ורק אם תעשו משהו למעננו."
"מה נוכל לעשות למענכם?" שאל נוויל.
"אין לי מושג. בוא נגיד שאנחנו אוהבים חפצי קסם שגובלינים מכינים," אמר הקנטאור.
"ומאיפה נשיג דבר כזה?"
"זה כבר בעיה שלכם. היה שלום נוויל לונגבוטום." הקנטאור הפנה את גבו ודהר מהקרחת שבה הם חנו בצהלה. נוויל אף פעם לא הבין יצורים קסומים.
דובי והקנטאור האלו היו ממש מוזרים בעיניו. אבל דבר היה משותף לשניהם- הם אהבו את דמבלדור, והידיעה הזאת נתנה להם יתרון. 
צבא דמבלדור חוזר והפעם הם לא יתנו לאף אחד לעמוד מולם.

הפרק הקודם		הפרק הבא