יום הדין

בס"ד

היי חברים, Long Time No See...

רון מעולם לא אהב את השתלמויות המדריכים האלה שנאלץ לעבור מדי חודש. בכל פעם מורה אחר בבית הספר היה מרצה להם על תפקידם החשוב. הרמיוני הייתה מקשיבה ואף מסכמת במרץ ומזכה את בית גריפינדור בנקודות רבות כל כך. אפילו סנייפ ואמברידג' הופתעו מהעניין שהרמיוני מראה בהשתלמויות האלה והעניקו נקודות לגריפינדור, אם כי מדובר בנקודה וחצי בסך הכל משניהם יחד. אבל רון לא התחבר לזה כלל וכלל.

פרופסור גרבלי פלנק בדיוק סיימה את הרצאתה וכל מדריכי הוגוורטס קמו ממקומם ופנו לצאת מהכיתה שהוקצתה לכך.

"אתה רואה, רון? אמרתי לך!" קרנה הרמיוני.

"אהה... כן," אמר רון, שקלט שפשוט בהה באוויר במבט מזוגג עד לאותו הרגע ומיהר ליישר את עיניו שלא תפזולנה.

"לא הקשבת למילה, נכון?" שאלה הרמיוני, "זה בסדר, אני יודעת בדיוק מה לעשות."

"מה, זה בגלל משהו שגרבלי פלנק אמרה?" שאל רון.

הרמיוני הנהנה. "תעיף מבט ברשימה של האנשים שאני הולכת להציע להם להצטרף לקבוצת ההתגוננות של הארי," היא אמרה והביאה לו גליל קלף עם דיו טרי.

רון הביט בגליל הקלף ואז בהרמיוני, ואז שוב בגליל הקלף. "את... את בכלל לא סיכמת את מה שגרבלי פלנק אמרה!" הוא אמר.

"כן, כי היא אמרה שהיא בין כה על תקן מילוי מקום ולכן אין לה מה לומר והיא פשוט מילאה את הזמן שהוקצב לה בשיעור תיאורתי על לשלושים. זה חומר של שנה שלישית. אבל תעיף מבט ברשימה, רון!" קפצצה הרמיוני בהתרגשות.

רון קרא את הרשימה בעיון. "צ'ו צ'אנג?" הוא שאל כשנתקל בשמה, "באמת? היא אוהדת בקווידיץ' את קבוצת-"

"כן, הארי ישמח," קטעה אותו הרמיוני, "הוא לא כל כך מתחבר לרעיון הזה של ללמד התגוננות, אתה יודע, אז רציתי..."

"אני לא חושב שהארי ירצה שנתערב בחיי האהבה שלו. אני יודע שאני לא הייתי רוצה שיתערב בשלי," הוא אמר.

"למה, יש לך חיי אהבה?" שאלה הרמיוני בעלבון קל.

"כן, וזה לא עניינך!" ענה רון בתוקפנות.

"טוב, תמשיך לעיין ברשימה," אמרה הרמיוני בקרירות מסויימת וכבר לא קפצצה לה באושר.

רון בהחלט עשה זאת. "אממ... הרמיוני, את באמת חושבת ששיימוס ירצה להצטרף?"

"טוב, אז תמחק את דין ושיימוס," אמרה הרמיוני בקור, "תעשה מה שאתה רוצה."

"לא, לא את דין, רק את שיימוס, בחייך הרמיוני, הם לא עד כדי כך בלתי נפרדים..."

"תעשה מה שאתה רוצה," חזרה הרמיוני על מה שאמרה, ומבלי לשים לב השניים הגיעו לכניסה למגדל גריפינדור. האישה השמנה סבה על צירה באופן אוטומטי כפי שנהג לעשות בפני כל מדריכי הבית.

"ג'יני... הממ, זו בחירה נפלאה," מלמל רון, "אבל אני לא בטוח לגבי מייקל קורנר, הוא סתם פוץ."

"מייקל קורנר באמת פוץ," אמר קול שלא היה קולה של הרמיוני.

רון הרים את עיניו מגיליון הקלף וראה את דין יושב לבדו מול אחד השולחנות בחדר המועדון וכותב משהו.

"היי דין, למה אתה פה לבד?" שאל רון.

"כבר מאוחר ושעת כיבוי אורות עברה," החלה הרמיוני לנאום, "ואני מדריכה ואני יכולה להוריד נקודות למי שעובר על הכללים ואתה גם עובר על הכללים ו-"

"-הרמיוני, אין לך זכות לדבר על אנשים שעוברים על הכללים," אמר רון ופזל לעבר הרשימה שבידו, "בכל מקרה, מה אתה עושה?"

"כותב חיבור לסנייפ, מה אתם עושים?" שאל דין.

שמו של דין הופיע ברשימה, מתחת לשמו המחוק של שיימוס.

"שנספר לו?" שאל רון.

"תעשה מה שאתה רוצה," המשיכה הרמיוני בגישה שלה.

"אוך, טוב נו, רק אל תאשימי אותי," רון אמר. הוא פזל לעבר המדרגות המובילות לחדר השינה שלו.

"הארי ישן?" הוא שאל את דין שהנהן בתשובה.

"יופי," ענה רון, "אני, הארי והרמיוני החלטנו שאמברידג'-"

"-לא מלמדת טוב, אני יודע, אנ ראיתי את הרמיוני כשנפל לה האסימון," הודה דין.

רון הביט בהרמיוני בהשתוממות. "באמת? עם דין את מדברת, אה?"

"די, רון, אל תדאג..." נאנחה הרמיוני.

"למה שאני אדאג? למה בכלל שיהיה לי סנטימנט כלפי-- אוקיי, זה לא יצא כמו שתכננתי, אבל.... טוב, הבנת אותי."

הרמיוני חייכה לעצמה והשתעלה משהו שנשמע כמו "ג'יני וויזלי". לדאבונה, רון היה שקוע בשיעול של הרמיוני שלא שם לב שדין גילה בשיעול הזה עניין גדול יותר.

"בכל מקרה, מה שאתה לא יודע, דין, זה שהחלטנו שכדי להתמודד עם זה שאמברידג' לא מלמדת אותנו כמו שצריך, אנחנו נלמד בעצמנו עם מורה משלנו."

"ואתה בטח שואל את עצמך מי יהיה המורה."

"הארי פוטר, זה ברור," אמר דין.

"זו קבוצה די סודית, אתה מעוניין להצטרף?" שאלה הרמיוני.

"אני לא אספר לאף אחד, זה בסדר," אמר דין, "אבל... אם שיימוס ידע שאני שם הוא מה זה יתעצבן, אני לא רוצה לעשות לא את זה. גם ככה כמעט כל בית גריפינדור נגדו... הבנתם אותי, נכון?"

"כן, אני מניחה שאתה צודק..." הרמיוני נאנחה וכמעט אמרה לרון שיחזיר את מייקל קורנר לרשימה, ליד ג'יני וויזלי.

"אתה יודע," אמר שיימוס לדין באחד הערבים שבהם נשארו ערים עד מאוחר, טובעים בערימות של מטלות, "הריאיון הזה של הארי פוטר לפקפקן-"

"-איזה ראיון?" קטע אותו דין.

"מה, לא שמעת?"

"לא, שמעתי, שמעתי," אמר דין, "אבל הפקפקן זה לא העיתון של..."

"של כל השנורקקים פחוסי הקרן, כן," אמר שיימוס.

"לא, זה של אבא של לונה לאבגוד, נכון?" שאל דין.

"אממ... זה העיתון של קסנופיליוס לאבגוד, כן, לא ידעתי שיש לו בת," הודה שיימוס.

"היא דווקא נחמדה, היא לומדת בבית רייבנקלו בשנה מתחתינו," אמר דין. הוא לא רצה לומר לשיימוס שהוא יצא איתה לנשף חג המולד, לא כששמע את נימת הזלזול בקולו של שיימוס כשדיבר על קסנופיליוס לאבגוד.

"נחמדה? לאבגוד? משהו בזה לא נשמע לי הגיוני," צחקק שיימוס. דין הרגיש משהו חונק בגרונו כששמע את זה. הוא לא נעלב בשמה של לונה, נכון? למה לו להרגיש דבר כזה בכלל?

"אמרת משהו על הראיון של הארי," אמר דין במהירות.

"כן, כן," אמר שיימוס, "בכל מקרה, כששמעתי את הסיפור המלא על הלילה ההוא, חשבתי על זה ואני חושב שמה שהארי אמר זה לא עד כדי כך מופרך."

"מה אתה אומר..." מלמל דין בקול נוטף טינה.

"כן, אז נכון יש את הקבוצה הסודית הזאת של הארי להתגוננות מפני כוחות האופל?" שאל שיימוס.

"מ-מה? צ"ד? איך אתה יודע?" שאל דין.

שיימוס גיחך. "אני רואה שגם אתה יודע. כל גריפינדור יודעים. הם גם עושים שם דברים די מגניבים."

"אז מה אתה רוצה לומר לגבי זה?" שאל דין.

"שיהיה מגניב אם נצטרף לזה," אמר שיימוס, "אבל אתה בטח לא תרצה, נכון?"

דין ידע שג'יני נמצאת בקבוצה הזאת. "אני אשמח להצטרף," הוא אמר.

שיימוס חייך אל דין. "אני אגיד להרמיוני," הוא הודיע והלך משם.

משום מה שיימוס אמר להרמיוני שדין הוא זה שגרר אותו לשם. טוב, זה לא נכון ששיימוס גרר את דין, אבל בכל זאת דין הרגיש קצת לא נעים. אבל הוא שכח מכל זה כשהגיע לחדר הנחיצות וראה שם גם את ג'יני וגם את לונה. מצד אחד הוא שמח למראה ג'יני, בלי קורמק בסביבה, מצד שני הוא שמח גם למראה לונה. ומצד שלישי, שני הצדדים הראשונים ניהלו בבטנו מלחמת חורמה שגרמה לו לסחרחורת עד שכמעט ולא שם לב לכך שבאמצע השיעור הארי הכריז על אזעקת אמברידג' שגרמה לכולם לברוח משם למעט דין שהיה נטוע במקומו. יד כלשהי תפסה אותו וגררה אותו משם, יד שהייתה בה עדינות מסויימת אך האחיזה הייתה כל כך אגרסיבית שדין התעורר משיכרון החושים שלו וראה את ג'יני גוררת אותו אחריה ברחבי המסדרונות של הוגוורטס. לונה נשארה הרחק מאחור. ליבו של דין הרגיש משהו סמלי במעשה הזה.

"מ-מה קרה?" הוא שאל אותה.

"אמברידג', דין! ראיתי שלא היית מרוכז בכלל. מה קורה?" היא שאלה בקוצר רוח.

"אוי, איזה חוסר מזל," אמר דין, "וזו עוד הפגישה הראשונה שלי ושל שיימוס שם."

"כן, שמתי לב," אמרה ג'יני וגררה את שניהם לכיתה ריקה, שם הם נעצרו והתנשפו מהריצה, "כולם- כולם- כולם שמו לב, שיימוס התלהב מ... כל דבר קטן, ואתה פשוט- פשוט-  עמדת ובהית בלי לעשות הרבה..."

ג'יני הייתה אדומה מהריצה המאומצת. היא לא הייתה בכושר טוב, למרות שהיא מחפשת בקבוצת הקווידיץ'. היא התיישבה באפיסת כוחות על איזשהו כיסא, ובגלל שלא עזבה את ידו של דין היא הפילה אותו על כיסא לצידה.

"ב-באמת?" שאל דין המתנשף גם הוא, והרגיש איך הוא הופך אדום למשמע התיאור שלו בשיעור היחיד שלו בצ"ד.

"אתה מסמיק?" שאלה ג'יני בין התנשפות להתנשפות.

"מ-מהריצה, ג'יני, רק מהריצה," הוא חייך וקיווה שג'יני קנתה את זה.

דלת הכיתה נפתחה בסערה ופרופסור אמברידג' עמדה בפתח.

"א-הא!" הכריזה הפרופסור, "מצאתי עוד שניים מהקבוצה המחתרתית!"

"מה-מה?" התיממה ג'יני. היא ודין עוד התנשפו מהריצה.

"אתם מתנשפים מהריצה, זה אומר שרצתם הנה! ומאין כבר יכולתם לברוח?"

דין בלע רוק. הלך עליהם. אלא אם כן... עלה לראשו רעיון מטורף. הוא קיווה שג'יני לא תכעס עליו בגלל זה, אבל ייתכן שזו הדרך היחידה שלהם להימלט מציפורניה הפדיקוריות של אמברידג'.

"פרופסור, תחשבי בהיגיון רגע," אמר דין.

"שום לחשוב בהיגיון! תפסתי אתכם על חם! שבעים נקודות מכל אחד מכם לבית גריפ-!"

"את נכנסת לכיתה ריקה ורואה תלמיד ותלמידה, מתנשפים ונרגשים, יושבים קרובים מאוד זה לצד זה. מתנשפים. קרובים. לבד. מה את חושבת שאנחנו עושים פה, פרופסור?" אמר דין במהירות.

פרופסור אמברידג' השתתקה.

"אין חוק נגד זה, נכון?" שאל דין ולא העז אפילו להגניב מבט לג'יני כי פחד ממה שיראה, "לא שמעתי שהוצאת תיקון לחוק החינוך שעוסק בזה, פרופסור, במחילה מכבודך."

אמברידג' נראתה נבוכה במקצת. דין מעולם לא ראה אותה במצב הזה.

"כשהייתי בגילכם, ארמנדו דיפט המנהל היה קשוח במקרים כאלה," אמרה אמברידג', "וזה הקשה עליי להיפגש עם מי שהיה החבר שלי, ולימים בעלי ז"ל."

"אני מצטערת, פרופסור," אמרה ג'יני.

"כן, גם אני," מחתה אמברידג' דמעה נעלמה, "ואני מצטערת שהפרעתי לכם, בי נשבעתי שלעולם לא אפריע לזוג נאהבים כל עוד אני המפקחת העליונה. קחו לכם את שבעים הנקודות בחזרה."

אמברידג' התייפחה קלות וסגרה את דלת הכיתה. לאחר ששמעו אותה מתרחקת משם, ג'יני הביטה בדין בחיוך מופתע.

"זה היה גדול, דין!" אמרה ג'יני, "איך חשבת על זה?"

דין לא רצה לומר לג'יני שהוא תמיד חשב על זה, ועכשיו זה בסך הכל נראה לו יותר טבעי מהרגיל.

"אממ... יכולות אלתור פרועות?" אלתר דין בפרעות.

"יכול להיות," חייכה ג'יני ונישקה אותו על הלחי, "הצלת אותי, וגם הצלת אותך."

הם הביטו זה בזו והתחילו לצחוק. דין לא דמיין שככה יגמר היום הזה, אבל הוא לא רצה שהיום הזה ייגמר אחרת...

בסיום אותה שנה, כשרכבת האקספרס להוגוורטס עצרה בלונדון ודין ירד מהרכבת, הוא ראה את הארי ורון מגניבים לו מבט. ג'יני גם ירדה איתם, והוא תיאר לעצמו שהיא סיפרה להם את הבשורה המתוקה שהיא ודין יוצאים יחד.

הפרק הקודם		הפרק הבא