הבית החמישי // גמור

הודעה! הפרק הזה יהיה ארוך במיוחד ורובו יהיה דיאלוג בין מיי לאלבוס!

חזרתי למיטה אבל בקושי הצלחתי להירדם.

יש לי אחות תאומה? אני מאומצת? יש לי בערך את אותו הסיפור של הארי פוטר, האיידול שלי?

*למחרת*

התעוררתי מבערך שעה וחצי של שינה ושבע שעות של הרהורים (היום לאחר היום הראשון ללימודים בסיפור היה שבת), התלבשתי ויצאתי לארוחת בוקר.

בזמן הארוחה גם שרלוט וגם אלבוס ניסו לשכנע אותי לדבר איתם אחרי הארוחה. בחרתי לדבר עם אלבוס. שרלוט לקחה לי את הדבר האהוב עליי - שינה.

סימנתי לשרלוט שאני אדבר איתה אחר כך ולקחתי את אלבוס לחדר הנחיצות.

הוא הסתכל עליי בהערצה כאשר פתחתי את החדר ולפנינו נגלה חדר עם קירות כהים ואורות דקיקים. היה שם כונן מלא ספרים וספה כהה שנראתה נוחה. נראה כמו ספרייה. אבל לא מה שרציתי.

סובבתי אותו אליי. "אתה מחבב אותי, נכון?".

הוא קיווץ את גבותיו, "איזו מין שאלה זו?".

"למה אתה מספר לחברים שלך עליי? וכשאני מנסה להכיר אותם הם מצחקקים ונועצים בך ובי מבטים? הכרנו לפני חודש! כבר יש לך דעה עליי?".

"זאת לא דעה רעה, מיי! למרות שהכרנו לפני חודש, אני מרגיש שאת יכולה להיות ידידה טובה שלי, ושאת יכולה להבין אותי!".

"אני יכולה! אני באמת שיכולה!", אמרתי ו'הרגשתי לכלוך בעיניי', בזמן שהוא הסית את מבטו ממני בחוסר סבלנות, "אני רק לא יודעת איך".

הוא חזר להסתכל בי, החזיק את ראשי ומחה את הדמעה החמה שנזלה על לחיי, "את יכולה לספר לי".

התיישבנו על הספה, "מה כבר אפשר לומר? הייתי דחוייה כי האמנתי בספר, ועכשיו כל מי שצחק עליי יכול לבכות", חייכתי והסתכלתי עליו.

"איזה ספר, הברית החדשה? תנ"ך? ספר הסטוריה?", הוא צחק.

"אומנם לך קשה להאמין, אבל, אצל המוגלגים הסיפור של אבא שלך נחשב פנטזיה".

"לא נכון! הם אומרים שגם אני לא אמיתי?", הוא הזדעזע, "אבל הנה אני! את רואה אותי עכשיו פה!".

"לא! ברור שאתה אמיתי! זה מה שהם חושבים", נתתי לו דחיפה קטנה עם היד וצחקתי, "רואה? נגעתי בך עכשיו!".

הוא הסתכל למטהה ועינייו ריצדו על פני השטיח מתחתינו. לפתע, הוא הרים את מבטו אליי וחיבק אותי, "נכון".

"מה נכון?".

"נכון, אני מחבב אותך".

הפרק הקודם		הפרק הבא