לילה רידל מרס

נכנסנו לתוך חנות, בחנות היו המון תמונות תלויות, בנוסף היו ארונות ובהם קופסאות קטנות וארוכות. על יד הדלפק עמד אדם צעיר ולידו ישב איש זקן

"שלום דניס" אמר הפרופסור

"שלום, אתם רוצים שרביט בשביל הילדה אני מניח" אמר דניס, האיש הזקן לחש משהו

"מה?" שאל דניס והתכופף קרוב אליו, האיש לחש משהו

"אהה, כן, תודה אני הבדוק אם זה מתאים" אמר דניס והלך לאחד הארונות, הוא עלה על סולם והוריד קופסה

"תנסי את זאת" הוא אמר ופתח את הקופסה, בטוחה היה מקל

"מה אני אמורה לעשות?" שאלתי

"תנופפי בה" אמר דניס, לקחתי את המקל ונופפתי בו, אחת התמונות נקראה, דניס התכווץ ורץ לאסוף את גזרי תמונה, הוא הוציא מקל מגלימתו נופף בו ואמר כמה מילים, גזרי התמונה התחברו זה לזו, בתמונה היה ילד עם צלקת מחזיק ביד אחת מטאטא, את היד השנייה הוא הרים גבוה והחזיק בה כדור קטן עם כנפיים, הילד חייך ונראה מאושר וגאה

"מי זה?" שאלתי

"זה הארי פוטר" אמר דניס בכבוד, לא המשכתי לשאול.

"טוב זה לא התאים, איך קוראים לך?"

"לילה" אמרתי

"אני מתכוון שם מלא, זה יכול לעזור בשביל למצוא את השרביט המתאים"

"לילה מרס" אמרתי

"מוגלגית שלמה" אמר דניס וחייך, הוא הלך והוריד עוד שתי קופסאות, פתח אחת מהן, אני לקחתי אותה ונופפתי בה, אחד הארונות נשבר וכל הקופסאות נפלו ממנו, דניס עשה עוד קסם והכל חזר להיות מסודר, הוא נראה עייף.

"את שנייה" הוא אמר, לקחתי את השנייה ושוב פעם נופפתי, הדלפק עלה מלהבות, הפרופסור עשה קסם של מים שקיבה את האש ואז קסם שהחזיר את השולחן למצבו השלם, האיש הזקן סימן בידו לדניס, דניס ניגש אליו והוא לחש לו משהו.

"אממ, את בטוחה שאת בת מוגלגים? כי התגובה הזאת באמת הייתה יוצאת דופן, אני חייב להגיד, זה די מעלה שאלות, ואני לא רוצה להרוס את החנות בדרך, אז אם יש משהו"

"במכתב ששלחו לי כתבו עוד שם משפחה, אני לא מכירה את אבא שלי אבל אולי זה זה" לא המשכתי, למה בכלל אמרתי את זה? הם עוד ישאלו מה שם המשפחה ואז אני יאלץ להגיד רידל, או לשקר

"אין לך מה לדאוג, שום דבר לא יצא מפה, אני נשבע בחיי" אמר דניס, הסתכלתי על לונגבוטום, הוא חייך עלי

"את יכולה לשמוח על האיש הזה"

"רידל" אמרתי, דניס נעצר, הפנים שלו נראו פתאום חיוורות יותר. הזקן אמר משהו, אבל בשקט אז לא שמענו.

"מה?" אמר דניס והתקרב אליו, מסתכל מדי פעם לכיווני בפחד

"אין בעיה אנחנו ננסה" אמר דניס, הוא הביא לי שרביט נוסף, נופפתי בו וכל הארונות נפלו

"זה לא מתאים, זה לא מתאים, זה בכלל לא מתאים" אמר דניס בעצבים

"טוב, שנייה אני רוצה שתנסי משהו, אני באמת לא יודע אם זה יעבוד, רוב הסיכויים שלא, אבל לפחות זה לא יפרק פה הכל"

"אממ, אתה לא רוצה להחזיר את זה למצב הקודם?" שאלתי

"אין לי כוח, יותר מאוחר, קודם נמצא לך שרביט" והוא הלך והתחיל לחפש משהו מסוים בטוח הערמות, ואז הוא חזר עם קופסה נוספת

"זה כנראה לא יעבוד, אבל יש סיכוי קטן, וזה לא ישבור פה דברים" לקחתי את המקל ונופפתי, החדר הסתדר מעצמו והרגשתי שהשרביט טיפה מרים אותי מעל הרצפה, ואז ירדתי בחזרה למטה

"זה עבד, צדקתי" אמר דניס בפליאה ושימחה, הוא נראה מרוצה מעצמו

"מה זה היה" שאל הפרופסור גם הוא בפליאה

"עץ דובדבן ודמעות של עוף חול" אמר האיש הזקן במאמץ

"זה אפשרי בכלל, שרביט ממשהו כזה?" שאל הפרופסור, האיש הזקן לחש משהו

"הוא אומר שהוא חשב שזה לא עובד, אבל מסתבר שזה עבד, ניסוי שלו, בלי ספק שרביט מיוחד, אין עוד שרביט עם דמעות, אף לא אחד" אמר דניס בשקט

"תודה" אמרתי   

הפרק הקודם		הפרק הבא