11 חרמשים

איש לא היה בדלת, אך הקול המשיך להדהד בחדר, "חן????" הוא חזר שוב ושוב.
החדר היה ריק, לילי וחן קפאו במקומן, הקול השתנה, ממופתע ותמים הוא הפך להיות קר ואכזרי, נוטף שגעון לכוח.
"חן...., חן...." חן שמטה את החפץ שהחזיקה בידה באותו הרגע, ולילי תפסה אותו, זה היה המטבע שראתה קודם, החרמש הרביעי, "הוא כאן" היה כתוב עליו.
'מי כאן?' התרוצצו המחשבות במוחה של לילי, 'אבא? עוד חרמש? אדון אופל חדש? מי?'
חן הייתה מבועתת, "זה לא, זה לא..." לילי מיהרה לתפוס בידה, "מי?" היא שאלה בתקיפות, אך חן לא ענתה לה.
"הוא כאן", היא מלמלה, "הוא כאן".
הדלת נפתחה בתנופה, איש לא עמד מאחוריה.
"חן!!!" צעקה לילי בפחד, "מה קורה פה?"
חן נסתה לענות, אך שיניה נקשו, היא לא הצליחה להוציא הגה מפיה.
מערבולת של צבעים הסתחררה סביבן, לילי הרגישה שהיא שוקעת עמוק לתוך עצמה, נופלת...

"לילי?" שאל קול מעליה, לילי פקחה את עיניה, 3 חן עמדו מעליה, מסוחררת, היא נערה את ראשה, תמונתה של חן התייצבה.
"איפה אני?" מלמלה לילי, וקמה לתנוחת ישיבה.
"לא יודעת", חן משכה בכתפה, ונתנה ללילי יד.
לילי תפסה את ידה של חן, ומשכה את עצמה לתנוחת עמידה, "וואו" היא פלטה.
המחשבה הראשונה שלה הייתה שהיא הגיעה לגן עדן, הכל היה ירוק, השמיים היו כל כך כחולים כשהיה נדמה שמישהו צבע אותם בתכלת בוהק, הציפורים בהקו בלובנן.
חן חייכה, "כן,וואו", היא פסעה קדימה, דמות של צללים התגבשה מולה, הדמות נראתה מוכרת ללילי, והיא אכן הכירה אותה.
זו הייתה הילדה המסתורית מהחדר, היא פסעה קדימה.
"היי, אחות", היא הסיטה את שערה מעיניה והושיטה יד לחן, לילי בהתה בהן, הן היו שונות לגמרי, החל מצבע השיער וכלה בצבע העור, לגמרי.
הבעת הפנים של חן השתנתה, היא נעצבה, ולילי מהרה אל הילדה, "איפה אנחנו?" היא שאלה.
"אנחנו שם, עמוק שם", אמרה הילדה, לילי חכתה להסברים, אך הילדה לא הוסיפה.
 "מי את? מה את רוצה?" שאלה לילי בכעס.
"אני רותי אליזבת רידל", אמרה הילדה.
חן הפנתה אל לילי מבט רציני, "כן" היא אמרה בפשטות, "אני בתו של וולדמורט".

הפרק הקודם		הפרק הבא