מכשפה חדשה-ישנה

אז היי! הקשיבו כל המנויים שמקבלים עכשיו את ההודעה בינשוף ולא מבינים מה זה הפיק הזה שהם די בטוחים שלא נרשמו אליו,

אלא נרשמו לפיק "תאומים לצרה". אני נטשתי את הפיק "תאומים לצרה", ולאחר שראיתי שלוקח נצח לאשר פיק (שלחתי אחד לפני חודשיים ואני עדיין מחכה לאישור שכנראה לא יקרה)

אז שיניתי את השם של הפיק, וערכתי את ששת הפרקים לגמרי! אז, חזרו לפרק הראשון ותתחילו לקרוא מההתחלה. מקווה שתאהבו!

אזהרת ספוילר לפרק הזה: הרבה הרבה הרבה קניות ופירוטים של קניות שיכול להיות שישעממו בנים ;)

תהנוווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו :)

גאיה לבשה את אחת הגלימות השחורות הפשוטות שלה, וסידרה את התלתלים שלה. התלתלים השחורים (והמושלמים, הרמיוני הייתה מציינת כל פעם) שלה נפלו על גבה עד למותניה.

היא שטפה את פניה והביטה בחיוך בעיני השוקולד החומות שניבטו אליה מהמראה. היא שמה בכיס הגלימה את השרביט שלה וירדה לחדר המועדון.

הרמיוני וג'יני חיכו לה שם עם רון והארי, והן החלו לפטפט בהתרגשות על שמלת החלומות שהן רוצות למצוא. "בנות..." נאנח הארי. "מה הולך איתן?" הסכים איתו גם רון.

גאיה, הרמיוני וג'יני הצרו להם את עיניהן. "גאיה, את בטוחה שזה רעיון טוב לשלוח אותם לבחור טוקסידו לבד?" שאלה הרמיוני. "לא" ענתה גאיה בביטחון. "אבל שיאכלו הם את הדייסה שבישלו".

ג'יני הנהנה. "רק לא לחנות הטוקסידו!" קרא הארי בדרמטיות והבנות צחקו. "אולי... תבואו איתנו ותבחרו לנו? הרי לכן יש חוש אופנה טוב יותר!" ביקש רון.

"ניסיון התחנפות לא מוצלח, רונלד וויזלי" הכריזה גאיה ורון הרים ידיים בייאוש. "עם מי אתם הולכים בכלל?" שאלה ג'יני. "אני עם פדמה והארי עם פרוואטי" סיפר רון. "אתם יוצאים עם האחיות פאטיל?!" שאלה הרמיוני במעט זעזוע.

שתי אלה היו, כאילו, הרכלניות הכי גדולות בכל הוגוורטס. זה כאילו היה להן תיק אישי על כל אחד. "היי, לא הייתה לנו אופציה אחרת!" התגונן הארי.

גאיה והרמיוני נאנחו וג'יני הסיטה את מבטה. גאיה כעסה על עצמה שזה לא מזיז לה. זאת ג'ין! הBFF שלה! (אחרי הרמ).

הם יצאו מהוגוורטס כשהם רוטנים על פילץ' שהסתכל עליהם בעיניים צרות, מחפש תירוץ להעניש אותם. "מתי כבר יחליפו את השרת הזקן הזה?!" כעס רון. "נראה לי הוא יותר זקן מפרופסור דמבלדור" ציינה גאיה

והם פרצו בצחוק. הבנות נפרדו מהבנים באמצע הדרך, רון והארי התקדמו לעבר חנות החליפות לבנים, נראים כאילו הם הולכים להלוויה.

גאיה הייתה בטוחה לגמרי שהם פשוט יקחו את הטוקסידו הראשון שהם יראו במידה שלהם וילכו. הן נכנסו לחנות השמלות החדשה של מאלי, המעצבת היוקרתית. "כמה אוניות יש לנו ביחד?" שאלה ג'יני.

"תשע מאות ושלוש" ענתה הרמיוני. בינתיים גאיה נפעמה ממראה השמלות היפיפיות שהוצגו לראווה בחנות. "משמע לכל אחת יש שלוש מאות ואחת אוניות" אמרה ג'יני. "אלא אם כן מישהי תיקח שמלה יקרה יותר

והשנייה תיקח זולה יותר ואז זה יתקזז" ציינה גאיה והבנות הנהנו. גאיה ידעה כמה ג'יני עבדה קשה כדי להרוויח את מאה ואחת האוניות שהיא נתנה.

נתחיל מזה שכל החסכונות שלה מגיל שש ועד עכשיו היו שלושים ושבע אוניות. את השאר גאיה והרמיוני עזרו לה להשיג מבעוד מועד. הן ישבו וכתבו סיכומים ומכרו אותם בסכום של אונייה לאחד.

הרמיוני נתנה ארבע מאות ואחת אוניות, שהיא החליפה מחסכונותיה מהחופש הגדול בכסף מוגלגי לאוניות בגרינגוטס, הרי שכסף מוגלגי היה שווה יותר מאוניות, משמע שמעט כסף מוגלגי היה שווה אחלה סכום אוניות.

גאיה נתנה גם היא ארבע מאות ואחת אוניות שהיו חסכונותיה בכסף מוגלגי (שאותו חסכה מהחופש הגדול גם כן) שהחליפה.

אבל עכשיו, כשהסתכלה על השמלות בחנות היוקרתית, (שאגב, לא הרבה מהוגוורטס קנו ממנה. השמלות שם היו במחיר של מינימום מאתיים אוניות, ולרוב הבנות היה בקושי מאה חמישים. רובן היו קונות מחנות השמלות של

דאקלה, בקצה הוגסמיד, ששם השמלות היו מקסימום מאתיים אוניות והיו סבירות. כמות הבנות מהוגוורטס שקנו אצל מדאם מאלי היה בערך עשרים וחמש, ממש מעטות) היא חשבה שזה היה שווה את זה.

"שניגש למדידות?" שאלה ג'יני בהתרגשות והרמיוני וגאיה הנהנו במרץ. גאיה לא חשבה שאי פעם בכל חייה היא מדדה כל כך הרבה בגדים!

מהרגע שנכנסו לחנות, כרכרה סביבן מוכרת בלונדינית עם עיניים חומות, לבושה שמלת ברך בצבע אדום ומאופרת די בכבדות, שלא הפסיקה להביא להן שמלות.

הרמיוני מדדה שמלה שחורה עבה עם חגורה שלא התאימה לה כלל, שמלה אפרפרה על הקרסוליים, שלא הלמה אותה, היא מדדה גם שמלה סגולה-ורודה, שזה נראה כאילו הרמיוני היא כוכבת סרטים מצועצעת

שמישהו ניסה להוציא אותה ברבי! לבסוף, הרמיוני בחרה שמלה תכולה חיוורת יפה שהגיעה עד כפות רגליה והייתה עם שרוולים קצרים, שעלתה מאתיים חמישים ושלוש אוניות, ללא ספק אחת מהשמלות היותר פשוטות שהיו שם,

למרות שלדעתה של גאיה הייתה מרשימה ביותר. (ראו סרט: הארי פוטר וגביע האש)

ג'יני מדדה שמלה ורודה שהייתה נראית נוראית עם השיער שלה. לאחר מכן מדדה שמלה כתומה שהייתה נראית סבירה, עד שראו איך היא נראית עם עיניה של ג'יני. היא מדדה גם שמלה אדומה,

שכיסתה רגל אחת והיה חריץ שהראה את רגלה השנייה, אבל השמלה הייתה צעקנית מדי ו'אובר' נוצצת. לבסוף גאיה לקחה פיקוד וסרקה את החנות.

היא הביאה לגיני שמלה יפהפייה בצבע ירוק עם עיטורי פרחים, שהייתה סביבה מין בד שקוף למטה, שהלמה אותה לגמרי, הדגישה את שיערה הג'ינג'י-אדמוני ולא התנגשה עם עיניה החומות, ועלתה מאתיים שמונים וארבע אוניות.

(תדמיינו את השמלה הזאת על ג'יני: https://www.google.co.il/search?rlz=1C1NDCM_iwIL754IL754&biw=1366&bih=662&tbm=isch&sa=1&ei=q9wyWuaTGMPTkwXY6IvoCQ&q=%D7%A9%D7%9E%D7%9C%D7%94+%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A7%D7%94&oq=%D7%A9%D7%9E%D7%9C%D7%94+%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A7%D7%94&gs_l=psy-ab.3..0i67k1j0l2j0i8i30k1j0i24k1.65531.66646.0.67122.7.7.0.0.0.0.200.961.0j6j1.7.0....0...1c.1.64.psy-ab..0.2.341...0i30k1.0.wsiwJ8hKDn8#imgdii=M7qL171mzCrIIM:&imgrc=EXOO96g5hj-wgM: )

אבל מי שמדדה הכי הרבה שמלות הייתה גאיה. בהתחלה היא מדדה שמלת אפרסק עד הברך. ברגע שראתה את עצמה במראה פשטה אותה.

לאחר מכן מדדה שמלה סגולה חיוורת עם עיטורי פרפרים קטנים בשרוולים הדקים. היא הייתה יפה, אבל התנגשה לגמרי עם צבע עיניה של גאיה והגיעה לה עד בין הברך לבין הקרסול

(זה היה נראה כאילו מישהו אמר לה ללבוש משהו שקצר עליה. הבנות הסכימו פה אחד שזו שמלה לבנות נמוכות, כמו סיליה בודגר, תלמידת חמישית מהפלפאף).

לאחר מכן מדדה שמלה לבנה פשוטה עם שרוולים ארוכים. היא הייתה נראית יותר מדי כמו כלה, והורידה את השמלה.

לאחר מכן היא מדדה שמלה צהובה זעקנית שג'יני הביאה לה. כשגאיה הסתכלה על עצמה במראה, היא כל כך הזדעזעה, שבמשך עשר דקות סירבה לדבר עם ג'יני על שהביאה לה שמלה כזאת.

השמלה הייתה שמלת מיני צהובה, נוצצת וצעקנית, שהתנגשה עם השיער והעיניים של גאיה. גאיה יכלה להישבע שבאותו רגע היא קרנה אור יותר מהשמש.

גאיה נאנחה. השמלות הללו היו יפהפיות, אך לא התאימו לה.

ואז, בקצה החנות, היא ראתה את השמלה המושלמת. היא פערה את עיניה והלכה אליה. היא לקחה את השמלה היפהפייה והרגישה את מרקמה. השמלה הייתה בין תכלת-לכחול,

לא היו לה שרוולים כך שהכתפיים היו חשופות. ובאמצע השמלה, בדיוק באזור הבטן עד האגן, בצורה אלכסונית מעט, השמלה הייתה בצבע שחור עדין. בידיה לשמלה היה מרקם בד נוזלי,

שהזכיר לה את גלימת ההיעלמות של הארי. היא נכנסה לתא ומדדה אותה. כשיצאה, הרמיוני וג'יני התנשמו בתדהמה, והמוכרת פערה את עיניה. אפילו גאיה הייתה המומה לדמות שנשקפה מבעד למראה.

מהמראה הביטה עליה דמות מהממת ביופיה עם שמלה תכולה-כחולה עד כפות הרגליים, כשבאמצע, בין הבטן לאגן, בצורה אלכסונית מעט היה צבע שחור עדין שתאם את צבע שיערה של גאיה.

השמלה הדגישה את עיניה השוקולדיות הסמיכות (ולמקרה שלא צוין בפרקים קודמים, מעט שחורות), והלמה את גאיה לגמרי, היא נראתה קורנת.

גאיה ידעה שזו השמלה בשבילה. "שמלה יפהפייה, וטעם מעט יקר" ציינה המוכרת. "כמה היא עולה?" שאלה גאיה הנפעמת. "שלוש מאות שלושים וחמש אוניות" אמרה המוכרת.

גאיה פערה את עיניה ושלחה להרמיוני וג'יני מבט מהוסס. אם יגיבו בשלילה, היא תיאלץ לא לקחת את שמלת חלומותיה. אבל, ג'יני והרמיוני הנהנו כמעט מיד, והיא חייכה אליהן בהקרת תודה.

"את שלושת השמלות בבקשה" ביקשה מהמוכרת שהנהנה. גאיה פשטה את השמלה ונתנה אותה למוכרת, שהכניסה את שלושת השמלות של הבנות כל אחת לשקית נפרדת.

"החשבון יוצא שמונה מאות שישים ותשע אוניות" אמרה המוכרת. הבנות הנהנו וגאיה נתנה למוכרת את הסכום. כל אחת לקחה את השקית שלה (שהייתה לבנה והיה כתוב עליה 'שמלות היוקרה של מדאם מאלי')

והן יצאו מהחנות, מאושרות, צוחקות, ומפטפטות. גאיה הרגישה כמעט מיד את מבטי הבנות שחלקן היו בחזרה להוגוורטס, חלקן לדובשניירה וחלקן לא ידעה לאן, ננעצים בהן בעיניים פעורות מקנאה.

"תראו אותה, החדשה שיוצאת עם מריל" שמעה גאיה את אחת בנות הרביעית מסלית'רין מספרת לחברתה. "בטח הוא יקח אותה לנשף ואז יזרוק אותה" אמרה השנייה בקול גבוה דיו בשביל שגאיה תשמע.

גאיה עמדה לכעוס על מה שהן אמרו ולהתפרץ על הסלית'ריניות המגעילות, אבל אז הזכירה לעצמה שכמעט כל הבנות היו רוצות לצאת עם מריל ושהן סתם קנאיות לא יוצלחות שלא שוות אותה. היא נשמה עמוק והביטה בג'יני והרמיוני.

הן ספרו את מספר האוניות. "שלושים וארבע" אמרה הרמיוני. "משמע אפשר ללכת לחנות הטיפוח למכשפות צעירות!" אמרה ג'יני בהתלהבות והרמיוני וגאיה הביטו בה.

"מה?" שאלה ג'יני. "אין סיכוי שאנחנו לא עוברות שם לפני הנשף. כולן עוברות שם לפני הנשף!" הכריזה וגררה אותן אחריה. "אני בטוחה שגם אתן תרצו משהו משם, אבל לא נראה לי שיש מספיק אוניות לכולנו.." אמרה ג'יני.

בדיוק אז הן נתקלו ברון והארי שנראו עייפים, אוחזים כל אחד שקית עם טוקסידו. "הארי! רון! קניתם כבר את הטוקסידו!" אמרה גאיה בחיוך.

"אני לא מתקרב לשם יותר שנים!" הכריז רון. "זה היה נורא!" הסכים איתו הארי. "למה?" שאלה ג'יני. "מה קרה?" שאלה גם הרמיוני. "המוכרים כרכרו סביבי ללא הפסקה!" התלונן הארי.

"הם כל הזמן רבו מי יעזור לי, זה לא יאומן! עברה חצי שעה עד שהם החליטו בעצבים, והמוכר הזה, איך קראו לו, אירו?" שאל הארי ורון הנהן. "אירו" המשיך הארי.

"ניסה למשוך אותנו כמה שיותר זמן! יצאנו משם רק לפני עשר דקות!" הארי סיים עם הקיטורים והבנות צחקו. "אגב, הארי, אפשר להשאיל ממך עשר אוניות? אני אחזיר לך" אמרה גאיה.

"בטח" אמר הארי והוציא מכיסו עשר אוניות ונתן אותם לגאיה "ואל תחזירי" אמר. "מה?! כמובן שאני אחזיר!" אמרה גאיה בהלם.

"לא, יש לי יותר מדי כסף בגרינגוטס" צחק הארי צחוק קצר. "יש לו שם הרים, זה לא ייאמן. את פשוט חייבת לראות את הכספת שלו" אמר רון במרירות קלה. כמובן, הוא עני, חשבה לעצמה גאיה.

הארי האדים מעט ומיהר לשנות נושא שיחה. "גאיה" הוא אמר. "אפשר בבקשה בבקשה בבקשה ללכת לדובשניירה?" שאל הארי. רון הזדקף במהירות והתקרב.

"כן! בבקשה בבקשה בבקשה!" התחנן רון. שניהם תלו בה עיני כלבלב, רון תכולות מימיות והארי ירוקות נוצצות. גאיה ידעה שהיא לא תוכל לסרב לעיניים האלה, במיוחד לא לירוקות הנוצצות.

"טוב, בסדר" נכנעה. הארי ורון קפצו בשמחה והחליפו כיף. "אבל לא הרבה ממתקים!" הזהירה אותם. "כן כן, תודה גאיה!" אמר הארי בחיוך. "את החברה הכי טובה בעולם!" הצהיר רון וחיבק את גאיה שצחקקה.

הארי נשק על לחיה בחיבה והיא הסמיקה מעט, והם רצו לדובשניירה, לא לפני שהרמיוני כחכחה בגרונה והבנים אמרו שהיא חברה נפלאה גם כן.

ג'יני צחקקה. "בנים זה עם מטומטם" אמרה וגאיה והרמיוני הסכימו איתה.

כשנכנסו לעבר חנות הטיפוח למכשפות צעירות, גאיה הביטה סביבה בפליאה. החנות הייתה עצומה בגודלה! בחלק אחד של החנות היו חמישה כיסאות עליהן ישבו בנות עם חלוקים סביב צוואריהן,

מעליהן עומדת מספרת מכשפה וכלי סידור שיער קסומים שמרחפים ומסדרים את שיערן. בחלק אחר מוכרות איפרו מכשפות צעירות, בחלק הגדול ביותר בחנות,

היה המקום שבו הבנות רק קנו, קנו איפור ועוד מיליון אביזרי טיפוח אחרים.בחלק נוסף בנות מרחו קרמים והתבשמו מעט.

שם, היא ראתה את חברה שלה מהשנה מעל, אנג'לינה ג'ונסון. "היי! גאיה, הרמיוני, ג'יני!" אנג'לינה קראה אליהן והן באו אליה. "היי אנג'י!" אמרה גאיה בחיבה ואנג'לינה חייכה.

"בנות, אתן לא מבינות איזה מושלם פה!" אמרה אנג'לינה בהתרגשות. "יש כאן בשמים עם ריחות נהדרים וקרמים ו.. הנה, תראו את הקרם הזה!" אמרה והביאה להן צנצנת קרם קטנה.

"הקרם הזה הופך את המרקם של העור שלכן לנעים וחלק לגמרי!" אמרה אנג'לינה בחיוך. "אתן חייבות לקנות אחד כזה, הוא במבצע ועולה רק שתי אוניות ושלושה חרמשים!" אמרה אנג'לינה.

לרגע גאיה הרגישה כאילו אנג'לינה היא המוכרת בחנות."את יודעת, את לא צריכה להתיפייף כל כך בשביל פרד" אמרה ג'יני.

אנג'לינה הסמיקה, וגאיה נזכרה שהיא יוצאת עם פרד לנשף. הן פטפטו עוד כמה דקות, בהן גאיה כל אחת מהבנות לקחה סלסלה, והן החליטו לקחת צנצנת קרם אחת בשביל כולן, שישימו ביום הנשף.

הן המשיכו לשוטט בחנות. מאזור ה'איפור חגיגי' גאיה לקחה שפתון שקוף-ורדרד ולק תכלת-כחלחל יפהפה שיתאים לשמלה. ג'יני לקחה מסקרה שחורה, עיפרון ומסרק גבות.

מאזור 'טיפוח השיער' הרמיוני לקחה קרם לשיער ומסרק שאמור ליישר מעט את שיערה של הרמיוני. גאיה אהבה את הרמיוני, החברה הכי טובה שלה, האחות שמעולם לא הייתה לה

(היה לה רק אח אחד, קורן בן העשר שלא יהיה קוסם) אבל הרמיוני באמת הייתה חייבת לעשות משהו עם השיער שלה. הוא היה חום ויפה, אבל הוא היה מקורזל והיא הייתה צריכה לסדר את התלתלים שלו.

בנוסף, הרמיוני לקחה סיכות יפות לראש ולק שקוף לה ולג'יני. הן שילמו את החשבון, ארבעים ואחת אוניות, ויצאו מהחנות שבשתי הידיים של כל אחת מהבנות שתי שקיות.

הן הלכו בקולות צחוק לדובשניירה, שם מצאו את הארי ורון עוד מעמיסים ממתקים. גאיה סימנה להן תנועת שקט בידה והתגנבה מאחוריהם. "בו!" אמרה ונגעה בכתפיהם.

הם כל כך נבהלו, שהם קפצו והפילו את כל שקית הממתקים. הבנות התגלגלו על הרצפה מרוב צחוק ומחו דמעות צחוק מעיניהן. "גאיה! מה את חושבת שאת עושה?" שאל רון.

"אין לך מושג עם מי הסתבכת!" אמר הארי בחיוך משועשע. "האמת, שלכם אין מושג עם מי הסתבכתם" אמרה גאיה ושמה את ידה על מותניה.

"נו באמת! אמרתי קצת ממתקים!" גערה בהם והם גיחכו בשקט. גאיה גלגלה את עיניה בחיוך קטן. כל אחת מהבנות קנתה צפרדע שוקולד וגאיה הרשתה לבנים לקחת רק שקית ממתקים אחר כך.

הם חזרו בקולות צחוק והמולה ופטפוט להוגוורטס, כשרון והארי עוד רוטנים מדי פעם על כמות הממתקים המועטה.

הפרק הקודם		הפרק הבא