אמת או חובה - בני הנפילים

שקלתי לקרוא לפרק "ג'ייס, ג'ייס, שחקו הברווזים", אבל החלטתי שזה עדיף.

מה קורה? בסוף לא נטשתי! אם כי אני מוכרח להודות, שהפרק הזה יהיה סופר קצר - זה יותר פרק מעבר לדרמה של הפרק הבא. ולא, הוא לא יהיה מנקודת המבט של מארק.

יהיה כאן קצת קלייס, השתדלתי לכתוב אותם קאנוניים כמיטב יכולתי, אבל אני לא יודע לכתוב קליירי כמו שצריך. מצטער.

פרק הבא יהיה פחות או יותר ארבעה או חמישה שיפים, אני לא בטוח. תיהנו!

טוב, זאת כבר רכילות.

"אני -" בפעם השנייה מאז ראיתי אותה, אמה קרסטיירס הייתה חסרת אונים. "אני לא יודעת."

"את חייבת לבחור," ג'וליאן אמר באדישות. אמה גנחה בתסכול.

"אתה -" היא השתתקה. "אני לא אוכל להתמודד עם שום שאלה שלך."

"למה לא?" ג'וליאן שאל בקור. "יש לי הרבה מאוד שאלות."

"חובה."

"חובה עלייך לבחור באמת."

"אני לא -" אמה עמדה למחות, אך כשראתה את המבט הקודר בעיניו הכחולות-ירוקות של ג'וליאן, הוא השתתקה.

"יופי. להביא את חרב התמותה?" ג'וליאן שאל בציניות. ולא, לא התבלבלתי בין ציניות לסרקזם. הוא לא האמין שהיא תדבר אמת.

אני לא יכולה לסבול כשאנשים מתבלבלים בין ציניות לסרקזם. זה כמו האנשים שמתבלבלים בין צהוב-לימון לזעפרן. הם אפילו לא דומים!

וכפי שכבר ניחשתם, זאת קליירי מדברת, מה קורה?

קיט נאנח. "אמה, אם אני נאלצתי לצאת מהארון, לנשק את מי שאני דלוק עליו אחרי שסיפרתי על ההתאהבות הזו לכולם, לגלות שמישהו ריגל אחרינו," הוא שלח מבט מאשים אל סיימון, "לתת לו לגעת בגב שלי מול כולם ולחטוף ירידות לשארית חיי - את תוכלי להתמודד עם מה שזה לא יהיה שג'ולס ישאל."

"אני לא בטוחה," אמה מלמלה באומללות. "אני ממש ממש לא בטוחה."

"אז, אמה," ג'וליאן פתח. "את באמת מאוהבת במארק? או ששיקרת לי?"

אמה נאלמה דום. היא לא הוציאה מילה. דאגתי שמשהו קרה לה. מארק שלח לעברה מבט מודאג.

לבסוף, היא ענתה. "אני אוהבת את מארק. אתה יודע את זה. אמרתי לך את זה."

"אמה, אני יודע לזהות את זה כשאת משקרת. אנחנו פראבטאי."

"אני יודעת," אמה מלמלה. "אבל אין מה לעשות, לא רציתי שהיום הזה יגיע." אמה פנתה אל מארק. "תקשיב, אני חייבת להיפרד ממך. ולפני שתגיד משהו, אז רק רציתי שתדע, שזה לא אתה, זו אני. לי נמאס ממך. זה פשוט: במשך כמה ימים הכול בסדר, ויום אחד אני פשוט מתעוררת והצליל של הקול שלך עושה לי בחילה. סליחה." היא הסתובבה חזרה אל המעגל, מותירה את כולם, כולל ג'וליאן, המומים. "עכשיו אפשר לעבור?"

"אמה," כריסטינה מלמלה, "זה היה שחזור מדויק של הפרידה שלך מקמרון אשדאון. אם כי לא אמרת לו שהצליל שלו עושה לך בחילה. לפחות לא בפנים."

"מה אני אגיד, היצירתיות שלי מגיעה לידי ביטוי בדרכי ההריגה שלי, לא בדרכי הפרידה שלי," אמה אמרה באדישות וסובבה את הבקבוק.

קיט וג'ייס. "אמת או חובה?" קיט שאל. ג'ייס נאנח.

"תרצה לנקום, לא כן? ואתה יודע את החולשה שלי. החולשה של כל ההרונדיילים."

"לא שלי," קיט הצהיר בעליצות. "אני לא מבין מה יש לכם נגדם."

"על מה אתם מדברים?" דרו שאלה בסקרנות. חייכתי לעצמי; מובן שידעתי על מה הם מדברים. אי אפשר להיות החברה של ג'ייס מבלי לדעת את הפחד הגדול ביותר שלו.

"על העובדה שרוב ההרונדיילים אי פעם פחדו מברווזים, וקיט אוהב אותם."

"זה מזעזע," ג'ייס רטן. "הם יצורים קטנים וצמאי דם שיאכלו את בני מינם."

"אתה אומר את זה רק כי הם הסכימו לאכול פשטידת עוף," אלק ציין. "איך זה אפשרי שכל כך הרבה הרונדיילים עשו את מבחן פשטידת העוף לברווזים מסכנים?"

"זה עובר בדם," ג'ייס הודה. ואז הוא שלח מבט מאשים לכיוונו של קיט. "רק שעליו זה דילג."

"אני הנורמלי ביותר במשפחה."

שמעתי רטינה מצדו של טיי, וקיט לחץ את ידו. "אתה יודע שלא התכוונתי לזה ככה, טיי."

"פשוט… אל תשתמשו בביטוי 'נורמלי', טוב? זה לא קיים," טיי קבע. "אני שונא לשמוע את המילה הזאת."

"בסדר, טיי," קיט הבטיח. חייכתי למראם; הם הזכירו לי את מגנוס ואלק, כשעוד היו זוג ביישן ומופנם.

ג'ייס נאנח לצדי ומשך אותי לחיקו. הוא יודע להיות רומנטי כשהוא רוצה. "חובה," הוא ענה לקיט. "לא אמת."

"בסדר," קיט מלמל. "חובה עליך להיכנס לברכה מלאה בברווזים."

"אתה צוחק עלי?"

"לא."

"מאיפה נשיג ברכה מלאה בברווזים?"

"יש לנו כאן מכשף, לא?" שאלתי ושלחתי מבט לכיוונו של מגנוס. ראיתי את אמה וג'וליאן מחליפים מבטים בצד השני של המעגל, צוחקים לעצמם בשקט.

"הגם את, קלריסה?!" ג'ייס שאל אותי בטון נבגד. גלגלתי עיניים.

"זה 'הגם אתה, ברוטוס'."

"אני יכול לשנות את זה אם אני רוצה," ג'ייס מלמל. "קיט, יודע מה? הצלחת לגרום לי לעשות את הבלתי אפשרי. אני מחליף לאמת. אני בחיים לא אעשה את החובה הזו."

קיט נאנח. "בסדר. האם אי פעם היה סיכוי שתהיה עם אלק?" הוא שאל. הרמתי גבה למראה פניו הזועפות של אלק.

"למה מחצית מהשאלות פה נוגעות אלי ואל ג'ייס?" הוא שאל. משכתי בכתפיי.

"אתם פופולריים."

"אמה, אני עוד אשיג את הנקמה שלי," אלק מלמל לעצמו. "כבר יש לי חובה ואמת עבורך."

"בכל אופן," ג'ייס החזיר אותנו לנושא, "אם אני הצעתי לו לנשק אותי, אני חושב שבעולם שבו קליירי ומגנוס לא היו קיימים ולא היינו פראבטאי… הייתי יכול להיות אתו," הוא אמר. חבטתי בכתפו. "סליחה, מותק," הוא התנצל.

אלק רק הזעיף את פניו אפילו יותר ושקע במקומו.

"יופי טופי," קיט מלמל בשמחה. "תסובב את הבקבוק."

ג'ייס סובב את הבקבוק, וניצוץ כחול פגע בקצו וגרם לו להצביע על אלק ועל אמה. כשהרמתי אל המכשף מבט, מגנוס חייך לעצמו חיוך קטן וערמומי. ואז מעוות את פניו בגלל הצלילים הנוראיים של בייבי.

"הנקמה שלך הגיעה," אמה אמרה בקול קודר. אלק חייך חצי חיוך.

"בהחלט. אמת או חובה?"

"חובה."

"חובה עלייך להיכנס לים."

"לא!" קול אחר, לא קולה של אמה, הקדים את צעקתה. "אתה לא יכול לעשות לה את זה!" ג'וליאן. רגע, ג'וליאן? "זה ישבור אותה, ואתה יודע את זה. אתה היית רוצה שיורו עליך להיכנס לאמבט עכבישים עם מטרייה?"

"אל תציין את הפחד שלי ממטריות!" אלק רטן. "זה לגמרי לא קשור."

"הנקודה שלי היא שאתה לא יכול לעשות את זה. גם אם היא לא רוצה, אני מכריח את אמה לבחור באמת," ג'וליאן פסק בנימה נחושה. אלק החליף מבט עם ג'ייס, ואז החזיר את מבטו אל אמה וג'ולס.

"אין בעיה. אמה, אולי תספרי לנו מה את מרגישה כלפי מישהו מסוים, שהשם שלו מתחיל בג' ונגמר בבלאקתורן?" אלק הציע. אמה נעשתה לבנה כדף.

"א-אני…" בחיים לא שמעתי את אמה מגמגמת. "אני לא חושבת ש… אלק!" היא קראה את שמו בתסכול. "בבקשה!"

"גם את שאלת אותי שאלה מביכה," אלק אמר באדישות. אמה גנחה בתסכול.

"בסדר. פעם, לפני המון זמן, הייתי דלוקה עליו. לממש קצת זמן. אבל זה עבר," היא אמרה ונעשתה אדומה לחלוטין. היא רכנה קדימה וסובבה את הבקבוק.

ראיתי שהשאר עומדים להגיב. אבל הדרך שבה ג'ייס, איזבל וג'וליאן הביטו בשאר, במבטים כקליעים, סתמה להם את הפה. אחרי הכול, ג'וליאן לעולם לא ירצה לפגוע באמה, וג'ייס… טוב, העובדה שאמה הייתה מאוהבת בפראבטאי שלו בטח הזכירה לו את אלק. את העובדה שאם מישהו יעיר על כך משהו, יש סיכוי שאלק ייקח את זה ללב.

הבקבוק הסתובב והסתובב, ונעצר על שניים - שני אנשים לא צפויים כלל, אנשים שלא היו רוצים שזה יקרה - מארק וכריסטינה.

"אמת או חובה, מארק?" כריסטינה שאלה בשקט. מארק עצם עיניים וקם ממקומו.

"אני לא רוצה לשחק."

"מארק -" טיי התחיל, אך מארק קטע אותו:

"אני לא רוצה, טיי," אמר. "אולי אתה הצלחת למצוא את האהבה שלך פה, אבל אני לא. אני לא אצליח למצוא את האהבה שלי."

במילים אלו, הוא עזב.

 כן, אני יודע שזה היה סופר דופר קצר, אבל כבר אמרתי - זה פרק מעבר! הפרק הבא יהיה (אני לפחות מקווה שהוא יהיה) ארוך יותר.

לאב יו, ואל תשכחו להגיב!

טיי(לור) :)

הפרק הקודם		הפרק הבא