חסר בית

דניס הרגיש שמכניסים את גופו לתוך בור. “לא!!” הוא ניסה לצעוק. “אני חיי! אתם לא רואים??” אבל אף אחד לא שמע. חמש שניות של אור שמש ואז... זה ניגמר. דניס כוסה כולו באדמה וחול. היה שקט. חושך. הוא באמת מת? אבל אם כן, אז איך הוא הרגיש? או ראה?. דניס ניסה להיזכר. הוא חשב כבר כמה פעמים על האפשרות שזאס עשה את זה, אבל, הוא קטן. אין לו מספיק כוח קסם. דניס ניסה לזוז. גם האדמה וגם זה שהוא “מת” מנעו ממנו. ואז, פיתאום, הוא הרגיש שהחיים שלו חוזרים אליו. הוא לקח נשימה גדולה. הוא הרגיש שוב את גופו. ידיו נעו ככל שיכלו בתוך האדמה. רגליו בעטו... הוא התחיל לחפור. דניס עצם את עיניו וסגר את פיו. אדמה רבה נפלה עליו. כמה פעמים הרגיש חתך נורא על הרגל או היד. הוא הגיעה למצב שבו יכל לשבת. הוא חפר עם הידיים כלפי מעלה, מה שגרם לכתפיים שלו להיתפס, אבל זה לא היה חשוב. עוד אדמה, עוד חול, ו... אוויר. דניס קם ויצא מהבור. האזור היה ריק לגמרי. דניס חצי רץ חצי צלע אל עבר הדלתות, וניכנס. לא היה שם אף אחד. הוא עלה במדרגות השייש, נאנק מכאב כל פסיעה שניה. הוא הגיע אל חדר המורים. רגע ליפני שדפק, הוא חשב כמה מוזר יהיה ליראות מישהו שליפני שעה קלה בדיוק קברת. אבל בכך זאת הוא דפק. בהתחלה הוא לא שמע כלום, ואז נישמעו צעדים איטיים והדלת ניפתחה. בפתח עמד לא אחר מאשר אלבוס דמבלדור. הוא עמד כמה שניות קפוא כשראה את דניס. דניס היסתכל במרטה שהייתה ביפנים, והבין מדוע היסתכל בו כך. דניס היה מיוזע, מלא אבק ואדמה, שריטות מרובות, ובגדיו קרועים. ועוד כל אלה עד ליפני לא יותר מחמש דקות הוא היה קבור. המנהל. ניענע בראשו, ואז תפס בידו של דניס, הכניס אותו לחדר המורים, ודניס מצא את עצמו עומד מול אביו ואימו. פיה של אימו ניפתח ואביו פער עיניים. סונרה (אימו של דניס) הזיזה את מבטה מדניס לדמבלדור ומדמבלדור לדניס, ואז היא קמה וחיבקה את דניס חזק.

הפרק הקודם		הפרק הבא